מי מאיתנו לא מפנטז, אבל כשהפנטזיה פוגשת את המציאות היא פעמים רבות קשה וכואבת. יוסי בניון הצהיר יותר מפעם אחת שלא יחזור לשחק בארץ. לא משנה כמה מכבי חיפה והפועל באר שבע יקרות לליבו, קפטן נבחרת ישראל הבהיר כי הטיפים שקיבל מאייל ברקוביץ' וחיים רביבו בכל הנוגע לעונת (או עונות) פרישה בליגת העל חלחלו לתוכו.
יוסי בניון הוא הפנטזיה של אוהדי מכבי חיפה ועד לפני מספר שבועות, היה נראה שכך זה יישאר - חלום שלא יהפוך למציאות. הקשר היה נעול על ההחלטה. היה נראה שלמרות שהוא לא מוצא קבוצה בקיץ 2013, בסופו של דבר יגיע 31 באוגוסט, חלון ההעברות ייסגר ובניון ימצא קבוצה. באנגליה, ארה"ב, רוסיה, טורקיה. אולי אפילו בצ'מפיונשיפ. אבל בטוח שלא בישראל. ואז, בצהרי יום שישי של סוף חודש יולי, על החול הלוהט של נתניה, הוא שיחרר את הפנטזיה לחופשי: "הרצון שלי הוא לא לחזור לשחק בארץ. למרות זאת, יש לי הרבה כבוד ואהבה לחיפה, כך שאם אחזור לשחק בישראל זה יהיה רק במכבי חיפה. אני ממתין עם ההחלטה החשובה, כי כנראה שזו תהיה האחרונה בקריירה שלי".
האוהדים בירוק נכנסו לטירוף. יענקל'ה שחר שמע, ולא הופתע, ובטח במשרדי המועדון בודקים כבר זמן רב האם יש רזרבות בתקציב. אריק בנאדו החל לצייר מערכים על מפת השולחן בארוחת השישי המשפחתית. חלון ההזדמנויות להחזרת מספר 15 נפתח, וצריך למהר לפני שהוא ייסגר. אבל האם המהלך הזה טוב למכבי חיפה? כדי להבין זאת צריך לבחון את המשמעויות שלו, ההיבטים המקצועיים, החברתיים והכספיים וכמובן את ההשלכה העתידית של כל אלו.
אייל ברקוביץ' לא, יוסי בניון כן
לפני קצת פחות מעשור, בסוף מארס 2005, חתם אייל ברקוביץ' במכבי תל אביב. לכולם היה ברור שצירופו של הקוסם לצהובים התאפשר רק בעקבות סירובו של שחר, לקלוט את הקשר שגדל בכרמל ורצה לחזור הביתה. גם ברקוביץ' לא הסתיר שהעדיפות הראשונה שלו היתה מכבי חיפה. הנשיא החיפאי התנגד נחרצות, מסיבות כאלו ואחרות, לחזרתו של הקוסם לחיפה וסגר עבורו את הדלת, אך במקרה של בניון נראה כי ההיפך הוא הנכון – עושה רושם שברגע שהבוס ישמע "כן" מכיוון היהלום, הוא לא יהסס ויישב עימו למו"מ.
"אני שמח שהוא מצא לנכון לשמור על כושר איתנו, והוא אמר לי שהוא נהנה אצלנו. כרגע הוא מחכה לתשובות מחו"ל, ואם לא, הוא חושב שהוא יכול לתרום לנו", אמר שחר לפני מספר ימים כשנשאל על האפשרות שבניון יצטרף. לא הכחיש. לא פסל. שחר בפרט וכמוהו חיפה כולה, לא פוסלים, לא מפזרים יותר מדי את הערפל סביב הפנטזיה של האוהדים. נראה שכולם שם יודעים שהאופציה קיימת, היא מונחת על השולחן ושחר לוקח את כל ההיבטים בחשבון.
בניון כתחליף לאיצטדיון החדש?
יכול מאוד להיות שהסיבה שבחיפה רוצים כל כך את בניון, מעבר לפן המקצועי, היא שיווקית? האצטדיון החדש לא מוכן, האוהדים עומדים בצפי המנויים, אבל אין הסתערות כפי שהיו עושים אם היה להם אצטדיון חדש, מודרני ומפואר והנחתת מספר 15 בחזרה בכרמל יכולה להיות התחליף השיווקי ההולם ביותר בשנה בה נכנסים לאצטדיון.
מדברים בכרמל על 3,000-4,000 מנויים שבניון שווה. מספר המנויים של חיפה בשנים האחרונות עומד על כ-6,000 מנויים, וקשה להאמין שאפילו הוא מסוגל להביא עוד 50-60 אחוז מנויים חדשים. אין אף שחקן בעולם שגורם לעלייה כל כך גדולה באחוזי המכירה. ועדיין, גם גידול של כ-1,000 מנויים עשוי לספק את ראשי המועדון, שרואים איך שתי היריבות מת"א מתהדרות ב-8,000 מנויים ומעלה.
אבל האם הכל באמת כל כך ורוד?
לאחר שצירף את אלעד גבאי, רובן ראיוס ושמעון אבוחצירה – אריק בנאדו הבהיר כי הוא עדיין מחפש חלוץ. שמות נזרקו לאוויר, הירוקים נראו נחושים במציאת חיזוק לחלק הקדמי, ואז – פתאום – הכל נעצר. שמו של בניון נזרק לאוויר. בנאדו מבין: הגעתו של יוסי טורפת את כל הקלפים, כנראה שגם כלכלית, אבל מבחינתו בעיקר מקצועית.
אם יוסי בניון יגיע, אלון תורג'מן, באופן הגיוני, יפנה את מקומו ויצטרף לחבורה על הספסל. כאן, מתחילות הצרות של אריק. בניון ימוקם באגף וירדוף אחרי המגנים, או שדווקא ישחק מתחת לאבוחצירה ויסיט את יניב קטן לכנף, מקום בו צריך לעשות המון הגנה? וכשרובן ראיוס כל כך דומיננטי, מתי הכדור יגיע לחן עזרא? קיים סיכוי גדול שהשחקן הכי מוכשר בחלק הקדמי של הירוקים יילך לאיבוד. הפנטזיה (או הסיוט?) של אריק בנאדו, על חלק קדמי שכולל את ראיוס, קטן, עזרא, בניון ואבוחצירה נראית בהחלט מרשימה, אבל כך גם הבעיות סביב הרכב שכזה.
בוקולי, בגיל 37, לא יכול לעשות הגנה לבדו, המגנים של חיפה גם ככה התקפיים במיוחד (משומר, גבאי, טוואטחה) ונראה שהאיזון יופר לגמרי. שלא נדבר על המרמור שיצטבר בספסל שכולל את משומר/גבאי, פילאבסקי, שיימן, ידין, גולסה, אבוקרט, ורד, תורג'מן ושחקני הנוער – כשרק שלושה יכולים להיכנס במשחק נתון. עבור שחקן אחד במיוחד, יניב קטן, ההגעה של בניון תתקבל באמביוולנטיות. השניים חברים טובים מתחילת דרכם, יצאו יחד לווסטהאם ושיתפו פעולה בנבחרת. אבל קטן רגיל להיות יקיר האוהדים, ואם היהלום יצטרף, היוקרה תהיה שלו באופן כמעט בלעדי.
צבע הכסף: לא כל הזהב נוצץ
המרמור עשוי להגיע ממקום נוסף. הכיס. נפש הכדורגלן הישראלי גם ככה רגישה, ולא יעבור זמן רב עד שכולם ידעו מה גובה שכרו של בניון ועד כמה הוא גבוה לעומת יתר שחקניו של בנאדו. בניון הרוויח כ-4 מיליון יורו בצ'לסי, על פי הדיווחים בטורקיה מציעים לו כ-1.5 מיליון יורו ובחיפה, מן הסתם, הוא יקבל לא פחות מחצי מיליון יורו לעונה. לפחות. חן עזרא לדוגמא, מרוויח פחות מ-200 אלף דולר בעונה. שכרו של דקל קינן דומה, אבוחצירה מרוויח כ-230 אלף דולר לעונה וגבאי כ-150 אלף. אז נכון, את מה שבניון שכח עזרא עוד לא למד, ואין אף שחקן ירוק שיכול או מגיע לו לדרוש את השכר של בניון – אך עדיין, כשההבדלים כל כך גדולים, בעיות עלולות לצוף.
ועוד נקודה אחת. בימי ארקדי גאידמק הצהיר יעקב שחר שלא ישתגע יותר. שיתנהל בשפיות ולא יפזר כספים. עושה רושם, ובניון (אם וכאשר) זו דוגמא קטנה, ששחר שכח וחרג מהקו שהוביל. תמיר כהן קיבל כ-350 אלף יורו לעונה וגם חן עזריאל ואוראל דגני לא ממש נחשבים לרכש מוצלח יחסית לכסף שהושקע בהם.
אם שחר יביא את בניון, בחיפה לא יוכלו לדבר יותר על הכסף של מיץ' גולדהאר. בחיפה גם לא יוכלו להגיד שלפאולו סוזה יש סגל עמוק יותר. שום דבר כבר לא יתקבל בהבנה. מכבי חיפה כבר לא תהיה אחת המועמדות לאליפות לצד מכבי והפועל ת"א. חיפה תהיה המועמדות לאליפות. ב-ה' הידיעה. וזה אומר ל-ח-ץ. המון לחץ.
אם בניון יקבל את ההחלטה לחזור, שחר יקלוט אותו ובנאדו ימצא לו מקום של כבוד בהרכב – כל העונה של הירוקים תשתנה ברגע. 1,000 מנויים, אם לא יותר, יימכרו, האוהדים ידרשו אימון פתיחה נוסף כדי להניף את מספר 15 על הכתפיים וליד עמודת המטרות במגזינים של פתיחת העונה תהיה כתובה רק מילה אחת: דאבל.
