כדורגל, יש להודות, הוא משחק די קל לצפייה. אחרי עשרות, מאות, אלפי או עשרות אלפי שעות של צפייה במשחק היפה, אנחנו לומדים להתרגל לעקוב אחרי הכדור. השילוב בין עשרות המצלמות והיכולת של העין להתרגל כמעט לכל מראה הופך את הצפייה לכמעט מובנת מאליה, אבל גם בתוך כל קבוצה יש שחקנים שתופסים לנו את העין.
אנחנו יכולים לאהוב אותם, אנחנו יכולים לשנוא אותם, אבל אנחנו לא יכולים להוריד מהם את המבט. ברוב המקרים, כמובן, זה בגלל מה שהם עושים עם הכדור או בגלל שהם יוצרים כאוס, בקטע טוב, על הדשא. דרווין נונייס של ליברפול הוא דוגמה טובה לזה, ויש דוגמה אחרת עם לא מעט קווי דמיון במחוזותינו - דין דוד.
גם אוהדיו וגם מקטרגיו הגדולים ביותר של האיש לא יכולים להוריד ממנו את העיניים, גם אם הוא עדיין לא אגדת דשא. השילוב בין התנועה המתמדת, המצבים שמגיעים אליו, השערים וההחטאות מסמרות השיער הופכות אותו לאחד הבולטים בכל רגע על הדשא של מכבי חיפה, וכך גם היום (חמישי) כשהוא צפוי לפתוח בהרכב לצד פרנטזדי פיירו מול פנאתינייקוס.
זה המשחק הגדול ביותר של מכבי חיפה העונה, לפחות כל עוד היא לא במאבק ישיר על המקום הראשון בטבלה עם מכבי תל אביב. דוד, למזלה של חיפה, הוא שחקן שמתעלה במשחקים גדולים. ראינו את זה ב-0:1 על ב"ש השנה, בצמדים מול מכבי ת"א וב"ש בשנה שעברה וברמה פחותה באירופה, כשהבקיע מול יובנטוס בטורינו.
גם אם הוא נוטה להחמיץ או למצוא את עצמו בנבדלים, דוד היה מי שמתעלה עבור חיפה ב-2022/23. השנה אין לצידו את עומר אצילי, את מוחמד אבו פאני בקישור או את ברק בכר על הקווים (וגם לא את דיא סבע), והתוצרת ההתקפית של מכבי חיפה דעכה בהתחשב בכך שלא הגיעו מחליפים ראויים לשני השחקנים האלה.
דוד עצמו, יש לציין, גם דעך. הוא הבקיע שער אחד עד כה בליגה ובאירופה ורחוק ממיטבו, אבל בהתחשב בכושר הנוכחי של שאר חבריו לקבוצה יכול להיות שזה הדבר המסוכן ביותר שיש למכבי חיפה להציע. יש לירוקים לא מעט שחקנים יוצרים טובים - צ'ארון שרי, ענאן חלאילי, עילאי חג'ג', ליאור רפאלוב ואולי אפילו מחמוד ג'אבר - אבל חסר שחקן שיתן את התכל'ס. יכול להיות שנראה מישהו כזה מגיע בינואר, אבל בינתיים התקווה הכי טובה שלהם היא דוד. עכשיו השאלה היא מהי העמדה הנכונה שלו.
הולך לאיבוד דרך הכנף
דוד בשנים האחרונות מתופקד הן כשחקן כנף והן כחלוץ מרכזי. באזור ספטמבר האחרון הוא שוחח עם הצוות המקצועי של מכבי חיפה, הבהיר כי הוא מרגיש יותר בנוח כחלוץ ולא כשחקן כנף ובתפקיד שמזכיר יותר את מספר תשע. למרות זאת, הוא עדיין מקבל דקות.
מאז ה-7.10 ועד היום חיפה שיחקה מול ויאריאל (פעמיים), ראן, ב"ש ובית"ר. דוד פתח פעם אחת כקיצוני שמאלי, פעם אחת כחלוץ מרכזי, ובמשחקים האחרים עלה לסירוגין מהספסל. המהירות היחסית שלו יכולה לאפשר לו להתקיים גם כשחקן כנף, מה שהוא עושה בהצלחה לא רעה, אך הערב הוא צפוי לפתוח לצד פרנטזדי פיירו ב-3:5:2.
הנוכחות של דוד כשחקן כנף, בטח כאחד שפותח בהרכב, על הנייר אמורה להעניק נוכחות של חלוץ נוסף לצד פיירו ובמקביל לא לפגוע בהגנה. יש משחקים שבהם זה עובד, אבל כאלה שבהם הוא לא מספיק מחובר לדשא או פשוט לא מספיק חד. יכול להיות שברמה מסוימת זה עלול להשפיע גם על הביטחון.
דוד עצמו, אגב, אף אמר באופן פומבי שהוא חלוץ מרכזי. "אני חלוץ מרכזי, אבל אעשה כל מה שהצוות יגיד לי. הוא מחליט. אני בטוח שהמהירות שלי עוזרת לי במעברים ומתפרצות, ושאני יכול לשחק בכל מקום בהתקפה". לכן הוא שימושי גם בכנף, אבל יכול לתרום לא פחות כחלוץ מרכזי.
מנצל הזדמנויות
בקושי ראינו את דוד לצד פיירו העונה - בשונה ממה שיקרה הערב, ככל הנראה - אך על הנייר השילוב הזה יכול לעזור לשניהם. היכולת של פיירו למשוך אליו את ההגנה יחד עם המהירות וזיהוי השטחים של דוד יכולות להפוך את השילוב בין השניים לזה בו אחד מעסיק את ההגנה והשני מצליח למצוא הזדמנות לשער. פיק, רול, וגול.
השער מול באר שבע, שהושג כשפיירו בכלל לא היה על המגרש, הוא דוגמה לא רעה לזה. המהלך התחיל בחטיפה של שרי באזור חצי המגרש ובספרינט של ליאור רפאלוב, כשכל 5 שחקני ההגנה של ב"ש עם הפנים לעבר הקשר הוותיק. הוא הרים לדין דוד שפשוט הגיע משום מקום, בעט לשער ודחק את הריבאונד של עצמו לרשת.
השער הזה הוא דין דוד במיטבו. התעלות במשחק גדול, מהירות, יכולת לתפוס את ההגנה לא מוכנה וכמעט פספוס ענק, עד לתיקון שנייה לאחר מכן. כשיש לצידו שחקנים כמו חלאילי, שרי ורפאלוב, לא חסרים שחקנים שיכולים לייצר את המצבים האלה. רק חסר מי שיכניס אותם לרשת.
דוד חלוץ טוב, אבל לא השחקן הכי מדויק בעולם. הוא לא מכניס כל כדור לרשת, ומכבי חיפה כנראה צריכה סקורר עקבי יותר ומרכזי יותר ממנו - מחליף אמיתי לעומר אצילי, בהתחשב בכך שדיא סבע לא הצליח להכנס לנעליו.
במשחקים גדולים, לעומת זאת, קורה לו משהו אחר. ראינו את זה מול ב"ש ב-13 דקות מדהימות, ראינו את זה בצמדים מול האדומים ומול מכבי ת"א בשנה שעברה. משהו באווירה, אולי גם הפעם במשחק חוץ קשה מול 15,000 יוונים, מדליק אותו. כחלוץ שני לצד פיירו, ועם חג'ג' ושרי על המגרש תהיה מספיק הנעת כדור בהתקפה סביבו. כל מה שהוא צריך, עכשיו, זאת נגיעה מוצלחת אחת.
