לא בכל יום אנו זוכים לראות שתי קבוצות ישראליות בכירות מצליחות באירופה ומעפילות לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית, אז ברשותכם אתחיל בשאפו ענק למכבי חיפה והפועל באר שבע, שהדיחו אמש (חמישי) את רוסטוב ומאת'רוול. לגבור על קבוצות מרוסיה ומסקוטלנד זה בהחלט לא דבר של מה בכך, בעיקר בתקופה שבה הכדורגל הישראלי נמצא. כמו כן, יש לציין לטובה את שני המאמנים, ברק בכר ויוסי אבוקסיס, שעשו עבודת הכנה מצוינת וגם תוך כדי המשחק בלטו בשליטה הטקטית במשחק ובסגנון של קבוצתם.
נעבור למנה העיקרית של החגיגה בכחול לבן - הניצחון של הירוקים. כשקיבלתי את דף ההרכבים מיד ראיתי את המערך השונה שבכר הציב למשחק ולא הופתעתי. מי שעוקב אחר המאמן עוד מימיו הגדולים בבאר שבע, יודע שבמשחקים החשובים ובעיקר בזירה האירופאית הוא נוטה לשנות סגנון ומערך לפי זהות היריבה. הרוסים משחקים במערך 4-3-3 שבשלישיית הקישור מוצב קשר אחורי אחד ושני קשרים קדמיים ואילו חיפה פתחה ב-3-4-1-2 כאשר מוחמד אבו פאני שיחק מעט הגנתי יותר וקרוב לנטע לביא וסגר את הקשרים הנהדרים של רוסטוב. יאמר גם לזכותו של בכר, שלא כמו קודמו בתפקיד, הוא אחד שיודע להשתמש בסגל הרחב של הקבוצה. פעם אחת דולב חזיזה בחוץ ופעם אחרת יאניק וילדסחוט מוצא את עצמו על הספסל. כנ"ל לגבי יובל אשכנזי.
בתחילת המשחק היינו יכולים לראות חוסר ביטחון בקו האחורי של הירוקים וגם יכולת פושרת של ג'וש כהן, שלא הקנה שקט וגם יש לו חלק גדול בשער של רוסטוב. כמו כן, צריך להגיד את האמת, כהן פתח את העונה הרבה פחות טוב בהשוואה לאיך שהוא נראה בשנה שעברה. ככל שחלפו הדקות ראינו שהקבוצה בירוק קיבלה ביטחון והעמידה הטקטית הטובה עזרה בשיפור של המשחק ההגנתי.
ומה בנוגע לשחקן הרכש המדובר, בוגדן פלאניץ'? למרות שאני לא אוהב לצאת בהצהרות אחרי משחק אחד, הסרבי עשה משחק טוב ויש לו חלק ניכר בהישג המרשים ברוסיה. למרות זאת, בהמשך הייתי שמח לראות אותו מתפקד בתור הבלם המרכזי במערך של שלושה בלמים בשל המנהיגות והביטחון שהוא מקרין ואת עפרי ארד עובר לשחק בתור בלם שמאלי. כמו כן יש לציין כי מערך זה גם מיטיב עם המגנים של חיפה, שלוקים בפן הגנתי אבל בחלק ההתקפי יש להם עוצמות ויכולות (ראה ערך הבישול של ארנסט מאבוקה). לטעמי, בכר צריך לשקול להשתמש במערך זה גם בליגה, במיוחד מול הקבוצות גדולות.
מבחינה התקפית אנו יודעים כבר מזמן כמה כישרון יש לחיפה, ושהיא שווה לפחות שער אחד בכל משחק, בכל מגרש ומול כל יריבה, גם באירופה. ניקיטה רוקאביצה, שנמצא בכושר הבקעה נפלא, שדרג את התנועה שלו בלי כדור בצורה יוצאת מן הכלל ומי שהיה מעל כולם, כמו גם בשלושת המשחקים האחרונים של הקבוצה, זה אבו פאני, שלטעמי הוא איש המשחק. הקשר נמצא בפיק מדהים ומגיעות לו ולבכר מחמאות אדירות על היכולת המפתיעה.
למרות זאת, עם היד על הלב, אני לא יודע אם הוא יכול להיות האיש שיסחוב את חיפה לאליפות, אך מבחינת פוטנציאל הוא בהחלט שם. בשורה התחתונה, בכל רגע במשחק מלבד הדקות הראשונות חיפה הייתה טובה יותר ומסודרת מבחינה טקטית וניצחה בצדק. האופוריה של האוהדים הירוקים מוצדקת והקהל רעב להישגים ותארים וזה מרגיש קרוב מאי פעם.
כולם מבינים ששום דבר חוץ מאליפות לא עומד על הפרק. במקביל, כשמנתחים את המצב של יתר הקבוצות ורואים את היריבה המושבעת מכבי תל אביב עם אין ספור בעיות ופתיחת עונה מזעזעת צריך לפעול ולהכות על הברזל כשהוא עוד חם. זה הזמן לקרוא שוב ליענקל'ה שחר ללחוץ על הדוושה מבחינת חיזוק. יש פה הזדמנות שכנראה לא תחזור (עונה אחרונה של מכבי עם הפייר פליי).
למרות הקורונה אני מצפה ששחר יוסיף ויחזק את הקבוצה ואחרי הגעתו של גודסווי דוניו, יביא עוד שחקן. הייתי שמח שזה יהיה טאלב טוואטחה, אבל זה יכול להיות מגן/בלם אחר שיוסיף לבכר עומק לחוליה האחורית הבעייתית. ואז העונה הזו יכולה להפוך לעונת אליפות ואולי אפילו חיפה תצליח לעשות נס בלונדון.
