עונה שלמה היא שרדה. ניצחונות בדקה ה-90, שערי שיוויון דרמטיים - מלכת הקאמבקים של אירופה. אבל דווקא הערב, בגמר הליגה האירופית, במשחק הלפני אחרון שלה העונה, באייר לברקוזן ספגה הפסד ראשון. אטאלנטה זכתה הערב (רביעי) בתואר האירופי הראשון בתולדותיה, אחרי 0:3 על הגרמנים של צ`אבי אלונסו בגמר הליגה האירופית. שלושער ענק של אדמולה לוקמן, הראשון בגמר אירופי כלשהו מאז 1975, העניק את הניצחון לג`אן פיירו גספאריני, שזכה בתואר ראשון בקריירת האימון בת 23 השנים שלו.
היה זה משחק בשליטה איטלקית כבר מהשנייה הראשונה. ג`יאנלוקה סקאמקה עשה צרות להגנה, טון קופמיינרס ואדרסון תיסכלו את הכוכבים של לברקוזן ומעל כולם, כמובן, לוקמן, לו לגרמנים לא הייתה תשובה באף שלב של המשחק. אגב, השלושער שלו הוא הראשון בגמר אירופי כלשהו מאז 1975. לברקוזן לא הצליחה כמעט לצאת קדימה במחצית הראשונה ובשנייה אומנם הצליחה לרשום מצבים, אבל אף אחד מהם לא היה מצב חד משמעי.
מי שבלט בהיעדרו במדים הלבנים הערב היה הכוכב הבלתי מעורער של הגרמנים, פלוריאן וירץ. הגרמני פשוטו כמשמעו, לא הופיע למשחק הזה. הוא נסגר מצוין לאורך כל המשחק ולא הצליח להשפיע עליו. המסירות שלו היו לא מדויקות, כדורי העומק שקיבל לא הגיעו לשום מקום והוא אפילו הוחלף כבר בדקה ה-81, כשכבר היה ברור שמהמשחק הזה לא יצא קאמבק.
זה היה נוקאאוט מהדהד של גספאריני על אלונסו. המאמן האיטלקי הכין את הקבוצה שלו למעמד בצורה מושלמת, כשכבר מהפתיחה הלחץ היה גבוה ואגרסיבי. אך לא רק שהלחץ היה נוכח כבר מהפתיחה, הוא אף המשיך עמוק לתוך המשחק, כשהאיטלקים כבר היו בדרכם לניצחון בטוח. לא היה שחקן איטלקי שחווה ערב לא טוב היום ובסופו של דבר, הם יוצאים עם הניצחון המוצדק.
מנגד, אטאלנטה זוכה במה שנחשב לתואר השני בלבד בהיסטוריה שלה (אחרי הגביע האיטלקי של 1962/63). היא הופכת לאיטלקית הראשונה שזוכה בליגה האירופית (במתכונת הנוכחית) והראשונה שזוכה במפעל השני בחשיבותו באירופה מאז פארמה בעונת 1998/99. גספאריני וחבורתו תחגוג את התואר ההיסטורי הזה עוד הרבה, תואר שאף אחד לא חשב שהיא מסוגלת לקחת מהמפלצת מלברקוזן.
