סוף דרכה של מכבי תל אביב באירופה הגיע הערב: המסע שהחל בסוף אוגוסט במוקדמות ליגת האלופות, הסתיים הערב (חמישי), כשהצהובים של פטריק ואן לוון נוצחו 1:0 ע"י שחטאר דונייצק והודחו בשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית. וההופעה של אלופת ישראל באולימפיסקי של קייב, נדמה שסימלה את כל מה שהיא עברה עד הנה - יכולת מכובדת, כמעט בכל המשחקים, פייט שווה וצמוד ליריבות הלא פשוטות שפגשה, והרבה כבוד שהביאה למועדון - ובדרך, גם לכדורגל הישראלי כולו.
תל אביב עלתה הערב כשהיא ידעה שהסיכויים לא לטובתה, אבל בכל זאת האמינה בניסים - וגם כמעט השיגה אותם. בסך הכל, אלה היו תשעים דקות טובות מאוד לחבורה הישראלית - שגם היו קרובים לא פעם לשער שהיה יכול לשנות את כל התמונה. בסופו של דבר, באופן ישראלי סמלי לא פחות, הגיעה גם עבירה (קצת מטופשת) של טל בן חיים ברחבה, שבסופו של דבר חרצה את גורל ההתמודדות. ובכל זאת, זו היתה דרך אירופית מרתקת של הצהובים - שהמועדון יוכל להתגאות בה.
קו ישיר עבר בין כל המשחקים, למרות חילופי המאמנים: מכבי התמודדה כמעט כשווה, אולי למעט התבוסה בספרד מול ויאריאל, מול כל היריבות. גם כשעלתה בסגל מחורר לחלוטין עקב הקורונה מול זלצבורג, גם במגרשי חוץ לא פשוטים, היא הפגינה עמידות ויציבות אדירה - שהגיעה לשיאה, במובנים מסוימים, הערב מול היריבה החזקה ביותר שפגשו - ובשני המשחקים הצליחה לצמצם מאוד את הפערים המקצועיים שהיו מראש. בוודאי הערב, לאורך רוב שלבי המשחק.
דווקא בשנה פחות טובה בליגה, פחות מרשימה יחסית לשנתיים תחת ולדימיר איביץ', מכבי ת"א הוכיחה במסגרת האירופית את הכוח שלה - את היציבות המנטלית, את העומק בסגל (למשל, דרך המשחק מצוין של מתן חוזז), ובעיקר את היכולת לראות בעצמה כמועדון שראוי לשחק בשלבים האלה. היא אולי תרד הערב מקייב מאוכזבת, אבל בסופו של דבר - הרוויחה מהשנה הזו, גם כלכלית, אבל גם בעוד מדרגה שהמועדון עבר בדרכו למקומות גבוהים באמת.
