אתחיל ואומר שמדובר בקמפיין מדהים, אחד הגדולים של קבוצה ישראלית באירופה, בטח בקנה המידה של הפועל באר שבע, שעד העונה שעברה הייתה אחת הקבוצות החלשות שלנו במפעלים האירופיים. שני ניצחונות על אינטר, ניצחון על סלטיק ועלייה לשלב 32 האחרונות הם הישג אדיר. הלוואי ואני טועה, אבל כנראה שהקמפיין נגמר, אלא אם יקרה משהו באמת יוצא דופן.
בשיקטאש הגיעה מאוד מוכנה לב"ש ופתחה במרכז השדה עם שלושה קשרים הגנתיים (לא כבשו שער העונה). שנול גונש הגיע במטרה לשלוט במרכז השדה, ואמנם כולם דיברו על החלק הקדמי עמוס הכישרון, אבל דווקא השלישייה באמצע ניצחה את המשחק.
אטיבה האצ'ינסון היה המצטיין במגרש, טולגאי ארסלן ונג'יפ אוסייל סייעו לו וביחד הם היו מאוד טכניים ואינטנסיביים ונתנו לבשיקטאש את היתרון בהחזקת הכדור. זה אומר הרבה על כך שהטורקים הגיעו קודם כל כדי לא להפסיד את המשחק ובאו יותר מוכנים מיריבות אחרות שפגשה ב"ש העונה באירופה.
ברק בכר פתח זהיר עם מערך של שלושה בלמים, אבל בחלק הקדמי הוא הלך עם שני קשרים אחוריים, מליקסון לפניהם ושני חלוצים. בצד ההתקפי השיטה הזו הגבילה מאוד את ב"ש, כי בבשיקטאש הצד החלש היה דווקא בעמדות המגנים, שם שיחקו מחליפים, ובמערך הזה לא נוצלה הפגיעות שלהם. היה עדיף שמאור מליקסון וטוני וואקמה יפגשו אותם באגפים ולא בן ביטון ובן תורג'מן, למרות ששני המגנים נתנו הופעה טובה.
לעומת זאת, בחלק ההגנתי זה עבד היטב, כי בשיקטאש שיחקה בעיקר דרך האמצע ושם לאלופה היה יתרון מספרי, כך שרוב הנעת הכדור של הטורקים הייתה לרוחב. גם השער היה מקרי ובמחצית הראשונה הטורקים כמעט ולא סיכנו את השער.
עם הרבה מזל ב"ש חזרה תוך שתי דקות, ובמחצית השנייה כבר שיחקה ב-4-3-3 הרגיל שלה מהליגה, ומהשנייה הראשונה היה ניכר שבשיקטאש הייתה ערוכה לכך, ובמצ'אפים אחד על אחד ניצחה אותה לכל אורך המחצית. בכר מיהר מדי עם שינוי השיטה במחצית ויכול היה להישאר עם חמישה מאחורה, לעבור לשני קשרים אחוריים ושלושה מקדימה והדברים היו יכולים להיראות אחרת. המאמן רצה ליזום מוקדם מדי ונותר חשוף, השינויים שביצע פתחו את המשחק לשני הצדדים, ובסופו של דבר הטורקים הם אלה שניצלו את ההזדמנויות.
במערך שלושת הבלמים, וואקמה וברדה ברחו הרבה לצדדים, שם לניגרי היה קשה, למרות שהוא וג'ון אוגו היו מהטובים בב"ש. גם מאור מליקסון, במשחק פחות טוב, היה יכול לבוא לידי ביטוי יותר במערך הזה, והיה צריך לשחק בכנפיים יחד עם וואקמה. בבשיקטאש, לעומת זאת, גם ראיין באבל וגם ריקרדו קווארסמה המאיימים סבלו ממשחק פחות טוב, והרבה קרדיט מגיע לבן תורג'מן ובן ביטון, שהמשיך ביציבות שלו.
בסופו של דבר, האיכות האדירה שיש בסגל של בשיקטאש באה לידי ביטוי, ואפשר להבין עד כמה החיסרון של מיגל ויטור משמעותי מול יריבה כזאת, אחרי שהפורטוגלי היה המצטיין בכל משחק באירופה. היום הוא היה מאוד חסר. ב"ש הייתה במשחק, אבל בכר פשוט הקדים מדי עם היציאה קדימה והיה יכול להישאר עוד קצת עם מערך הגנתי. ברגע שהוא ויתר על הבלם השלישי, השטחים הפתוחים והכישרון העדיף של הטורקים היו קשים מדי להתמודד איתם.
לקראת הגומלין, אפשר לקוות שבשיקטאש תוריד קצת את הרגל מהגז, בהתחשב במפגש החם שיש לה מול גלאטסראיי שלושה ימים לאחר מכן. יכול להיות שגם הקהל וגם הקבוצה כבר יחשבו על הדרבי וזה יכול לשחק לטובת ב"ש, אבל כשהיא צריכה שלושה שערים באצטדיון שהוא הגרסה הטורקית של טרנר, המשימה היא בלתי אפשרית. הלוואי ואתבדה וב"ש תעשה את הלא ייאמן.
אם נסכם, ב"ש עשתה את המקסימום, וזהו אחד הקמפיינים האירופיים הגדולים של קבוצה ישראלית. רצף כזה של ניצחונות גדולים זה דבר מדהים. כל המחמאות מגיעות לה, ואפשר היה לראות בסיום את הקהל מודה לקבוצה, וזה אומר הרבה. זה ייתן המון ניסיון לב"ש בשנים הבאות, כי אנחנו נראה אותה עוד הרבה באירופה. האחרונות שסיימו את דרכן בשלב הזה, הפועל תל אביב (2010) ומכבי תל אביב (2014), זכו באליפות בסיום אותה עונה, אז ב"ש יכולה להיות מעודדת.
