באפריל 1922 נפגשו נבחרות צרפת וספרד בפעם הראשונה. המשחק נערך בבורדו, צרפת, ולמרות זאת הספרדים ניצחו בקלות 0:4. זה היה המשחק הראשון מבין 30 שנערכו במהלך השנים בין שתי השכנות, שחולקות גבול משותף, והיתרון הכללי שייך לספרד. היא ניצחה ב-13 מהמשחקים. עוד 6 הסתיימו בתיקו וצרפת ניצחה ב-6. לכאורה מאזן חיובי מבחינת ספרד – אבל זה רק למראית עין. שכן כל 13 הנצחונות הספרדיים הושגו במשחקי ידידות. כאשר מדובר במשחקים של ממש, במסגרות רשמיות – ספרד לא ניצחה ולו פעם אחת. והיו 11 מפגשים כאלה.
שלושה משחקי עבר מתבלטים מעל כולם. הראשון היה גמר יורו 1984 בפאריז. צרפת הגדולה של מישל פלאטיני, אלן ז'ירס, ז'אן טיגאנה וכמובן לואיס פרננדז הצעיר, רצתה לזכות בתואר הראשון בתולדותיה. היא הייתה פייבוריטית ברורה. ספרד הגיעה לגמר אחרי משחקים לא מרשימים ואחרי שניצחה בפנדלים את דנמצרק המצויינת בחצי-הגמר.
הייתי ב-27 ביוני 1984 ביציעי הפארק דה פראנס. הסטאד דה פראנס עדיין לא היה קיים אז. האומה הצרפתית הייתה משוכנעת שהגביע יהיה שלה, שנתיים אחרי ההפסד הכואב לגרמניה בחצי-גמר המונדיאל. למען האמת לא היה שום ספק שצרפת תנצח. לספרד הייתה נבחרת בינונית ששיחקה כדורגל מהיר ונוקשה. קרלוס סנטייאנה מריאל מדריד היה הכוכב הגדול, אבל הוא היה כבר בשלהי הקריירה. אמיליו בוטראגניו הצעיר נשאר על הספסל.
בדקה ה-57 הגיע הרגע הזכור של המשחק. פלאטיני בעט כדור חופשי מסובב שעבר את החומה. השוער הבאסקי לואיס ארקונדה הגיע אליו ונראה היה שהוא קולט אותו. אבל באורח פלא הכדור חמק לו מתחת לבטן ונכנס. לפלאטיני זה היה שער תשיעי בחמשת המשחקים בטורניר. הוא הבקיע בכל אחד מהם. השיא הזה נשאר עד היום וספק אם יישבר אי-פעם. בדקה ה-90 כבש ברונו בלון את השער השני בהתקפה מתפרצת – השער היחיד של חלוץ צרפתי בטורניר. כל יתר השערים הובקעו ע"י קשרים או שחקני הגנה. מה שמוכיח שאפשר לזכות באליפות אירופה בלי חלוץ...
16 שנים לאחר מכן שוב נפגשו צרפת וספרד במסגרת היורו. הפעם היה זה רבע-הגמר של יורו 2000, והמשחק התקיים בברוז', בלגיה. בהרכב של ספרד שיחקו שבעה שחקנים שכמה שבועות קודם לכן התעמתו בגמר ליגת האלופות, כשריאל מדריד הביסה את ולנסיה 0:3 בפאריז. ביניהם היה גם ראול, הכוכב הגדול של "לה רוחה", שהיה אז בשיא הקריירה. הוא כבש שער ענק בגמר נגד ולנסיה והפך אז לכדורגלן בעל השכר הגבוה בעולם שהרוויח 6 מיליון יורו. אבל צרפת הייתה אלופת העולם והתייצבה למשחק עם הרכב כמעט זהה לזה שניצח את ברזיל בגמר המונדיאל שנתיים קודם לכן. כמעט, כי לורן בלאן, המאמן הנוכחי של צרפת, החמיץ את גמר המונדיאל בגלל כרטיס אדום בחצי-הגמר מול קרואטיה.
זידאן העלה את צרפת ליתרון בדקה ה-32 בבעיטה חופשית מרהיבה, אבל גאיסקה מנדייטה, כוכב ולנסיה, הישווה בפנדל 6 דקות אחר כך, אחרי עבירה של ליליאן טוראם על פדרו מוניטיס. יורי דג'ורקאף החזיר את היתרון לצרפת דקה לפני המחצית, בבעיטה אדירה לחיבורים. צרפת נראתה בדרך לחצי-הגמר כאשר בדקה ה-90 השוער פביאן בארטז, הכשיל בלי שום סיבה את אבלרדו ברחבה והשופט פיירלואיג'י קולינה קבע: עוד פנדל לספרד. מנדייטה כבר הוחלף ולכן ניגש ראול לבעוט. הכדור שלו טס מעל למשקוף – וספרד הודחה.
"קללת רבע-הגמר" המשיכה לרדוף את ספרד גם במונדיאל בגרמניה 2006. שם היא אפילו לא הגיעה לרבע. היא נראתה מצויין בבית המוקדם והגיעה למשחק מול צרפת בשמינית-הגמר בהאנובר פייבוריטית, הרבה גם בשל הפתיחה הזוועתית של צרפת לטורניר (תיקו מול שוייץ ודרום קוריאה וניצחון לא משכנע על טוגו) והביקורת על המאמן רמון דומנק.
ספרד שלטה בתחילת המשחק ואף אחד לא הופתע כאשר עלתה ליתרון בדקה ה-28 מפנדל של דויד וייה. אבל אז הגיע זינדין זידאן למשחק – ולטורניר. הוא כבר הודיע שאחרי המונדיאל הוא יפרוש, אבל במשחקים הראשונים של הטורניר הכדורגלן הגדול הזה לא היה קיים. דווקא מול ספרד ומול כמה מחבריו הטובים בריאל מדריד, הוא קם לתחייה. זידאן חזר שוב להיות המנוע של נבחרת הטריקולור, שהתחילה לשחק. בדקה ה-41 פרנק ריברי הצעיר רץ מול כל ההגנה הספרדית, עקף את איקר קסיאס והישווה ל-1:1. כשנותרו 7 דקות לסיום תיירי הנרי עשה הצגה כשנפל לדשא ללא מגע של קרלס פויול. זידאן הגביה לרחבה ופטרק ויירה נגח מזווית קשה לרשת. המאמן לואיס ארגונס שלח את כל שחקניו להתקפה לחפש שיוויון, ובתוספת הזמן "זיזו" ניצל את הדלילות בעורף הספרדי כדי לקבוע 1:3 – בדרך לגמר ולמפגש עם מרקו מטראצי.
6 שנים עברו מאז וההבדל הגדול הוא שספרד, שעד אז הייתה הלוזרית הגדולה של הכדורגל העולמי, הפכה לווינרית הגדולה. מונדיאל 2006 הייתה הפעם האחרונה ש"לה רוחה" הודחה בטורניר גדול. "קללת רבע-הגמר" שרדפה אותה עשרות שנים הוסרה עם הניצחון בפנדלים על איטליה ביורו 2008. סרחיו ראמוס, שהיה בהרכב בהפסד לצרפת ב-2006 מסביר: "מה שיפה בכדורגל זה שתמיד אתה מקבל הזדמנות לנקמה. ב-2006 עדיין לא היו לנו את הבגרות ואת הניסיון שיש לנו עכשיו. היינו אז בתחילת תהליך של בנייה, עם הרבה שחקנים חדשים וצעירים".
ואכן, שמונה משחקני הנבחרת הנוכחית היו בסגל במונדיאל לפני 6 שנים, ואלמלא הפציעות של קרלס פויול ודויד וייה, היינו מדברים 10 שחקנים, כמעט חצי מהסגל. השמונה הם איקר קסיאס, צ'אבי, פרננדו טורס, אנדרס אינייסטה, צ'אבי אלונסו, סרחיו ראמוס, ססק פברגאס ופפה ריינה. רק לשם השוואה, מנבחרת צרפת של מונדיאל 2006 נותרו בסגל הנוכחי רק שלושה: פרנק ריברי, פלורן מלודה ואלו דיארה. זו נבחרת חדשה לחלוטין.
מאז אותו הפסד לצרפת לפני 6 שנים קיימה נבחרת ספרד 46 משחקים רשמיים, במסגרת היורו, המונדיאל והמוקדמות. היא הפסידה רק ב-3 מהם – וניצחה ב-40. בספרד מודעים לביקורת שמושמעת כלפי היכולת שהפגינו עד עתה בטורניר, ויודעים שכדי להשיג את ה"טריפלטה" – זכייה בשלושה טורנירים גדולים ברציפות – הם יצטרכו לשחק טוב יותר. הערב מול צרפת, "הכבשה השחורה", זה יכול וצריך לקרות.
