ביום ראשון כולנו אזורי. כולנו נשיר את ההמנון כמו בופון, נחגוג מגליץ' של דה רוסי ונתלהב מכל פעולה של קסאנו. כולנו. אם אתם אוהבים כדורגל. אם אתם אוהדים נייטרלים. ולא מעריצי הטיקי טאקה או מה שנשאר ממנו. כי איטליה היא הנבחרת הכי מרגשת בטורניר הזה. בוודאות. היא מגיעה עם מטען שלם של פרשות שחיתות מליגה שעדיין מתאוששת מטראומת הקלצ'יופלי ההוא. אף אחד לא ספר אותה ויותר מזה אף אחד לא ידע מה נקבל ממנה ואיך היא תיראה. אפילו לא אחרי שלב הבתים. אפילו לא כרגע.
ומריו באלוטלי הוא בדיוק הכוכב שחסר לכדורגל בעידן הנוכחי. רוק סטאר. פרובלמטי. מראדונה בצבע שחור. פול גאסקווין בגירסה טיפשה יותר, ג'ורגי בסט בגוף שרירי. בלתי צפוי. מפתיע. נע בין מעט גאונות להרבה מאוד שיגעון. ואחרי שלטון של הצ'אבי והמסים מגיע לנו אחד עם קצת צבע בשביל הנשמה. אחד שיש סיכוי שיכבוש מספרת בגמר או שיספוג אדום טיפשי כבר בדקה ה-5. ואיך שלא תסכלו על זה, זה כיף גדול. בדיוק כמו שהפנדל ההוא של פירלו היה יכול בקלות להיחשב לשטות הגדולה ביותר בטורניר, אם הארט היה נשאר במקום.
כי ספרד משעממת. לא רק בכדורגל. במהות. תנסו לראות כמה מסירות של צ'אבי ראיתם ב-5 השנים האחרונות. בליגה, בקלאסיקו. ביורו. במונדיאל. בגביע הספרדי. בגביע הקטלוני. בגביע הבין יבשתי. בגביע ההוקרה. בגביע השד יודע מה. כמה פעמים ראיתם את אינייסטה חוגג. כמה פעמים כבר ראיתם את בוסקטס מניף משהו.. ובכדורגל חייבת להיות סירקולציה. משהו חייב לנוע. להשתנות. זו הסיבה שאף אחת לא זכתה שלוש פעמים ברציפות. והאמת, בא לנו לראות זיקוקים במקום שלא נקרא הראמבלה ואין בו 2,000 ישראלים ביציע.
ואיטליה הזו מיוחדת. אין לה שמות ענקיים כמו בדורות הקודמים אבל היא משחקת אחל'ה כדורגל. כי היא הרבה יותר מלהיבה מזו שזכתה ב-2006 ובכלל, היא המעניינת ביותר של הסקווארה אזורה לפחות במיליניום הנוכחי. והמאמן שלה, צז'ארה משהו, לוקח סיכונים כמו איל נפט טקסני בלאס וגאס. הבאנקר הכי גדול שלו בהרכב הוא שחקן שלא שיחק שלושת רבע עונה בגלל בעיות בלב, החלוץ המרכזי שלו הוא אחד שמסוגל לתת לו אגרוף כשיחליף אותו ושני המגנים שלו הם בכלל בלמים.
כי איכשהו קברנו את הכדורגל האיטלקי בתוך כל הטיקי טאקה ובועת הכסף האנגלית של הפרמייר ליג ושכחנו שבסופו של דבר אף קבוצה בעולם לא היתה רוצה לפגוש את מילאן, אינטר או יובנטוס בכל מפעל אפשרי. בכל זמן אפשרי.
ואם ספרד בסוף תזכה, אז יגדלו פה עוד ילדים שבטוחים שברצלונה היא בירת העולם, שוולה הולך רק עם טאפס ושכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הספרדים תמיד מנצחים. וזה ימחק עשרות שנים של כדורגל ששוחק עד 2008 ויגרום לכל מי שנולד לפני 1983 להרגיש שהוא כבר לא רלווטי.
ואחרי כל השטיויות שכתבתי עד עכשיו. נשאר רק לפנות ללב שלכם. כי אתם יודעים בדיוק כמוני שרק גביע ביורו הזה מפריד בין אנדראה פירלו לרשימה של הגדולים באמת ו-וואלה הוא כבר בן 33. אז מה, אתם לא יכולים לפרגן?
פורצה איטליה.
