"אני כבר כמעט 7 שנים בנבחרת ואולי מעולם לא הרגשתי שמאמינים בי כמו עכשיו. אני מוכן לכל. זו הפעם הראשונה שאני מתחיל כשחקן הרכב באליפות כזאת. אני מרגיש חשוב, הלוואי שאוכל להמשיך ככה זמן רב. אני כבר בגיל שאני יכול לשאת באחריות והלוואי שאקבל עוד הזדמנויות כדי להראות מה אני מסוגל לתת לנבחרת". דבריו של ססק פברגאס אחרי המשחק מול איטליה לא מותירים מקום לספק באשר להרגשה של השחקן הספרדי. כל כך הרבה זמן הוא חיכה, כל כך הרבה זמן הוא ניסה. כל כך הרבה זמן... ובמשחק הבא מול אירלנד הוא שוב פתח על הספסל.
לא עזרה היכולת הטובה, לא עזרה העובדה שפברגאס היה היחיד שהכניע את ג'יג'י בופון באותו משחק טעון. ברגע שהמאמן החליט על שינוי, הוא היה זה שמיד נשלח החוצה. אחרי שהוא עלה כמחליף וירה את הכדור הרביעי לרשת האירית, כולם ראו את התסכול מתפרץ לפתע באופן ספונטני. כולם ראו את האגרוף הקפוץ. כולם ראו את הקללה העסיסית מסתננת החוצה מבין שיניו. וכולם מיד הבינו בדיוק מאיפה זה בא.
יש לא מעט "נפגעים" מדור הזהב של הכדורגל הספרדי. השימוש במרכאות לא מקרי, כי גם אותם מקופחים שותפים במידה מסוימת להצלחה. ובכל זאת, נראה שעד עכשיו פברגאס היה הקורבן הגדול מכולם. "הוא עושה את העבודה שלו ולא מרים את הקול, הוא השחקן ה-12 המושלם", כתב עליו ויקטור פרס ב-"ABC.es". "הוא רק הרשה לעצמו מחווה קטנה של עצבים אחרי שכבש את השער הרביעי. מספר 10 הוא ה-12 הכי טוב של ספרד". העניין הוא שכנראה גם המאמן ויסנטה דל בוסקה מרגיש כך, וזאת בעיה גדולה עבור השחקן בן ה-25.
להיות המחליף הבכיר של ספרד זה אולי לא דבר רע, אבל פברגאס באמת מרגיש שהוא לא זוכה למספיק אמון. הוא באמת בטוח שהוא יכול לתרום יותר. הוא באמת מאמין שגם הנבחרת לא מפיקה ממנו את המיטב. על פי "מארקה", לפני המשחק מול אירלנד הוא ניגש אל דל בוסקה והפציר בו שברצונו לשחק. "לא משנה לי באיזו עמדה, כחלוץ או כקשר, אני מוכן לכל משימה". ובכל זאת, נופה מההרכב. "הייתה לנו יכולת יותר גדולה לעשות תנועה כשהיינו יחד, אנדרס, דויד ואני, בחלק הקדמי", הסביר ססק אחרי התיקו מול איטליה. "יכולנו ככה גם לשתף את המגנים ג'ורדי ואלבארו כשהם עלו להתקפה, חיפשנו את הדאבל-פסים ולדעתי זה עבד מצוין".
ליורו הקודם הגיע פברגאס כשחקן ספסל, כבש את הפנדל המכריע מול איטליה וגם זכה למקום בהרכב בגמר. בגביע העולם האחרון, הפעם כבר תחת שרביטו של המאמן הנוכחי, עלה ארבע פעמים מהספסל וגם מסר את הכדור שאינייסטה הפך לשער האליפות ההיסטורי. ושוב, בקמפיין המוקדמות ליורו הנוכחי שותף בשני משחקים בלבד מתוך שמונה, בשניהם נכנס כמחליף. הפעם הקודמת בה פתח בהרכב הנבחרת הייתה בפברואר 2011 מול ונצואלה, גם אז הוא הוחלף רבע שעה לסיום. בטורניר הנוכחי, כאמור, הוא שיחק רק כמחצית מהזמן (91 דקות) וכבר הרשית פעמיים. "בארבע השנים האחרונות התחלתי להבקיע יותר והתאהבתי בזה", סיפר השבוע. "קודם חיפשתי יותר את המסירה ולא עמדות בעיטה". השינוי הזה הוא שמאפשר בכלל את שיתופו בנבחרת ובברצלונה.
הכדורגל הספרדי משופע בקשרים ושחקני כנף מוכשרים כמו צ'אבי, אינייסטה, סילבה, מאטה, קאייחון, נאבאס, קאסורלה, קאפל, מוניאין ואחרים, וגם הדור הבא כבר מחכה על סף הכניסה לנבחרת. "זה מה שטוב בספרד, שיש לה הרבה שחקנים טובים והרבה אפשרויות. זו הנבחרת הטובה בעולם ומה שצריך לעשות זה לעבוד כדי להיות בהרכב ולעזור לנבחרת", הזכיר השבוע פרננדו טורס. העניין הוא שפברגאס, על אף גילו הצעיר, הוא אחד השחקנים המנוסים שיש בקאדר הזה ברמות הגבוהות. הוא שיחק בקבוצת פרמייר-ליג בכירה כבר בגיל 16, כשהיה בן 21 קיבל את סרט הקפטן של ארסנל, יש לו ברקורד 212 הופעות בליגה האנגלית, 65 במדים הלאומיים, 7 מ-10 שעריו בנבחרת הובקעו במשחקים רשמיים ואת עונת הבכורה ההפכפכה שלו בברצלונה הוא סיים עם 15 שערים ו-20 בישולים.
"זה היה שינוי משמעותי בחיים שלי ולא קל להסתגל", הסביר פברגאס לפני כמה ימים. "עברתי מלשחק בחופש תנועה מוחלט לבארסה, שם הסגנון בנוי יותר על עמדות מוצא". בין השורות גם מסתתרת העובדה שבלונדון הוא היה הגורם הכי משמעותי ובקאמפ נואו צ'אבי מקבל חסינות מוחלטת במרכז השדה. אינייסטה הוא חלק מהשיטה, מסי חסר תחליף ויתר שחקני הכנף נוגסים פרוסה עבה מעוגת הדקות. כך יצא שססק הוא הגיבוי לדויד וייה הפצוע, כך גם יצא שהוא משמש כתחליף טכני יותר לחלוצי הנבחרת. הילד שהתחיל כקיצוני בכנף, עבר לשחק כקשר דפנסיבי ופרח בארסנל בתור שחקן חופשי בקישור הוא כנראה הכדורגלן המגוון ביותר בסגל הספרדי. זה עוזר לו לקבל דקות, זה לא עוזר לו להפוך לבאנקר בהרכב.
