1.בונקריסטית, קשוחה, אפורה, מתרפקת על זכייה בודדה בגביע בעבר. נבחרת יוון היא הפועל יהוד של היורו.
2.ניר לוין ורמי וייץ פיתחו במהלך השידור אובססיה לקפטן היווני יורגוס קראגוניס. זה התחיל במחצית הראשונה: לוין: "הוא לא דומה לרוברט דה נירו? שחקן הקולנוע" (להבדיל מסוכן הנדל"ן רוברט דה נירו). וייץ: "קיבלתי סמס מדה נירו, הוא אמר שאל תגזים". זה המשיך במחצית השנייה: לוין: "זה לא דה נירו, תגיד לי?". וייץ: "אר יו פאקינג ווית' מי?" (רק חבל שהמשפט המקורי – אחד המצוטטים בהסטוריה של הקולנוע, אגב - הוא "אר יו טוקינג טו מי". העיקר שדחפת את המילה "פאקינג" לשידור. וואט דה פאק).
3.אבל כן, לפחות במחצית הראשונה (עד השער בתוספת הזמן), זה נראה מסוג המשחקים שאתה רק מתחנן שתהיה לך איזושהי הסחת דעת ממנו. אולי להאכיל את התינוק למרות שהוא קיבל לפני המשחק, אולי הוא כבר צריך החלפת חיתול, אולי הוא רוצה מוצץ (הוא שקט, אבל אני מרגיש שהוא רוצה). הכל רק כדי לא להיתקע מול השיממון הזה.
4.טעון בירור: האם כלכלת יוון ערוכת לחלוקת הבונוסים על העלייה לרבע הגמר, או שגם זה יגיע מקופת האיחוד האירופאי?
5.ומהצד השני, פולין בחוץ. באמת לא יפה. היא השקיעה באירוח, עשתה הכל כדי שתהיו מרוצים, ובסוף אחד לא יודע להעריך את זה. גם אל תתקשרו, היא לא צריכה טובות.
6.וגלעד שליט היה אומר: הרוסים האלה, רק דיבורים. כשזה מגיע לרגע האמת הם תמיד מתקפלים.