1. ניקרתי במחצית השנייה. היה כבר גול?
2. ספרד איבדה את כל הקרדיט שהיה לה עם כדור השינה הזה. מהנבחרת הכי טובה בעולם לא מצפים שתרדים את היריבה, או את הצופים.
3. אני לא מאמין, אני פשוט לא מאמין שקפצתי במיוחד לקנות גרעינים בשביל החרא הזה.
4. אפשר לשנות את הקלישאה: כדורגל משחקים 90 דקות, 120 דקות או שמונה שנים, ובסוף ספרד מנצחת.
5. בזמן שהספרדים התקשו לפתח את משחק הטיקי-טקה, התינוק שלי שכלל לכדי שלמות את משחק הפיפי-קקה (היי – לפחות לא התברברתי עם החילופים שלי כמו דל בוסקה).
6.אני לא מסוג האנשים שאוהב להגיד "אמרתי לכם" (סתם, אני בדיוק מסוג האנשים האלה), אבל בסיכום שלב הבתים כתבתי שהתופעה של שערים בכל המשחקים תגיע לסיומה ברבע הגמר. אז נכון, התיקו המאופס של אנגליה – איטליה היה צפוי במיוחד, אבל ספרד – פורטוגל? למה מגיע לנו העונש הזה? דומני שאחרי שני 0-0 רצופים, הבנו את הפרינציפ, ומיצינו אותו.
7. אגב, עצה לאבות הצעירים: אם אתם מושקעים במשחק – סתם דוגמה – בווינר, והוא מגיע לפנדלים, עדיף לא לצפות בהם כשהתינוק על הידיים. הטלטלה הרגשית, הרצון לשאוג בשמחה מתפרצת או להטיח משהו לרצפה בעצבים. עדיף שלא יהיה לך משהו רגיש ושברירי כזה בידיים. (זה לא אני, זה חבר).
8. בסופו של דבר, רונאלדו חזר להיות הרונאלדו. הוא אמנם השחקן האירופאי הכי גדול היום, אבל הפוזה כנראה תמיד תעמוד לו בדרך. ההחלטה להיות הבועט החמישי של פורטוגל מונעת מאגו נטו. כוכב בסדר גדול כזה שמתיימר להיות מנהיג, צריך אם כבר לבעוט ראשון ולסמן ביטחון לנבחרת. לא לחכות להיות זה שכובש את השער המכריע ולקבל את כל התהילה. בסוף אפילו לא בעטת – אז איך בדיוק תרמת למאמץ? זה אולי ילמד אותך את הלקח: אף שחקן לא יותר גדול מהקבוצה שלו (אלא אם כן אתה מראדונה). 
9.החדשות הטובות: עכשיו בר רפאלי והחברה של רונאלדו יכולות להשלים. רצוי בתמונה לוהטת בטוויטר.