הגיע הזמן להיפרד מלבוב. שלושה משחקים נערכו כאן ואנחנו שידרנו את שלושתם. עם סיום המפגש בין גרמניה לדנמרק, תם גם חלקה של לבוב ביורו 2012. כמו כל דבר טוב ומשובח זה עבר מהר. אני מצידי התאהבתי בעיר הזו על שלל סיפוריה, בנייניה, רחובותיה העקלקלים המרוצפים באבנים שגורמים לרכב לרעוד ללא הפסקה. אונסקו, שהכריזה על העיר כאתר מורשת עולמי, מסרבת לאפשר לשפץ את הכבישים.
לבוב עם שדה התעופה הבינלאומי החדש, המכיל שתי יציאות, ללא שלטים מכוונים ושבו אתה סוחב בעצמך את המזוודות עד לעגלה שתוביל את הכבודה למטוס. לבוב של כיכר השוק ההומה אוהדים, שוק מזכרות ססגוני, בתי קפה ומסעדות שנמצאים בין חצרות מימי הביניים ובתים עתיקים שבכל קומה יש להם רק שלושה חלונות. מי שבנה חלון רביעי ומעלה נאלץ לשלם מיסוי כבד ולכן רק העשירים יכלו להרשות זאת לעצמם. לבוב של ליאופולד וון זאכר-מזוך, מייסד הסאדו-מאזו שבכניסה לבית לזכרו, עומדת בחורה נאה עם שוט ומצליפה בכל מי שנכנס, ומצד שני של הנזיר קיריל שהמציא את השפה הקירילית במאה התשיעית, והנזיר איבן פיודורוב שתרגם את הכתב הקירילי ללטינית במאה ה- 16, ובילה את שארית ימיו בכלא בשל כך.
לבוב יצרה עבורי מפגשים מיוחדים כשבראשם אלכס טרוסטיאניצין, יהודי חביב, המשמש כמדריך תיירים, בעל ידע נרחב על אוקראינה ולבוב. כשאלכס פותח את הפה הוא כמו אנציקלופדיה מדוברת שלא נגמרת, בעיקר בכל מה שקשור להיסטוריה, יהדות וכדורגל. על כל רחוב ובניין יש לו מה לספר, מהכנסייה המפוארת במרכז העיר דרך המסעדה היהודית "מתחת לורד הזהב" שמגישה גם חזיר, שמצד אחד המלצרים מקבלים את פנייך באמירת שלום ומגישים לך מצות לשולחן, אך בחזיתה תמצא בובות קטנות של יהודים מסורתיים שכולם מחזיקים כסף ובתפריט לא מצויין מחיר. תאכל ולבסוף תקבל חשבון ובמידה ולא ימצא חן בעינייך תוכל להתמקח.
ויש גם את אצטדיון הכדורגל – הלבוב ארנה, ומרכז התקשורת המפואר והנוח ביותר שקיים פה בתחרות. האצטדיון, שנבנה במיוחד עבור התחרות, הוא קומפקטי ומכיל כשלושים אלף איש. מכל מקום ביציעים חווית הצפייה היא מושלמת. עמדת השידור ממוקמת ממש מעל קו האמצע. נקודת תצפית אולטימטיבית. אני יכול לעקוב אחר שפת הגוף של השחקנים, האינטראקציה ביניהם כשהם נעים ללא הכדור, ומצד שני לראות את התגובות שלהם בצילומי התקריב דרך המסך שמלפני. מרכז התקשורת בנוי כחלק מהאצטדיון עצמו. הוא משוכלל, בנוי כמעין תיאטרון ומאפשר גם צפייה על מסך גדול במשחקים עצמם. דרך מעלית יורדים קומה אחת וישר מגיעים לעמדות השידור. גם הצוות של אופ"א והמתנדבים הרבים שעוזרים לנו בכל דבר, ידידותיים ונחמדים יותר בלבוב.
אתמול יצאתי לסיור אחרון בעיר המקסימה הזו. בתי הקפה שרק אתמול המו אוהדים דנים וגרמנים היו ריקים ושוממים ברובם, כשבחלקם עסקו מלצרים בניגוב שולחנות פעם אחר פעם, על מנת להעסיק את עצמם. בכל פינה עסקו פועלים בפירוק במות ששמשו למופעים. הרחובות היו ריקים, ואפשרו להתרשם ממרחבי העיר באופן שונה. מול בניין העירייה נערכה הפגנה נגד הפרטה בלתי חוקית של שווקים, שדומה שמשתתפיה רק חיכו לסיום המשחקים בעיר כדי להביע מחאתם.
פרידות הם לרוב עצובות ואני משתדל לעשות אותן כמה שיותר קצרות וחפוזות. בלבוב, למודת קרבות ושליטים רבים, היתה לי תחושה חזקה של השלמה כנועה עם המציאות ולכן יכולתי להמשיך ולהסתובב בעיר ללא עצב ולחוות פעם אחרונה את משק כנפי ההיסטוריה, התרבות, ובאורח פלא גם הכדורגל, שלעולם לא נגמר ותמיד מתחדש לעונה נוספת ואליפות אחרת ובזה סוד קסמו הגדול. נשארתי עם רצון גדול לשוב לכאן פעם נוספת. להתראות לך לבוב, אנחנו עוברים לדונייצק החמה והדביקה לקראת אנגליה – אוקראינה וקרבות רבע וחצי הגמר.