שושלות הן אחד העניינים הכי מרתקים בכל הסיפור הזה של ספורט. הדברים הקטנים, המקריים לכאורה, שמאפשרים את הקמתן, תערובת מיסטית של כישרון ומזל שמאפשרים את התקיימותן, סימנים תת-קרקעיים שמרמזים על סופן. יגידו מה שיגידו חובבי האנדרדוגים, אלה עדיין הסיפורים הגדולים מהחיים שמשאירים אותנו פעורי פה, הלומים, יראי כבוד.
בדיעבד, אחרי שראינו והכרנו כל כך הרבה שושלות, מליגות שונות, בשלל ענפים, ומאינספור סוגים, אנחנו יכולים להסתכל עליהן ממרחק של זמן כשאנחנו יודעים מה הן נתנו לנו. מה בסופו של דבר, אחרי כל המשחקים, הניצחנות, ההפסדים, התארים, רגעי השיא והשפל, הוויכוחים והזכרונות, נשאר לנו מאותן קבוצות וספורטאי ענק.
לכולן יש כמובן את התואר הראשון, הזכור, שבמבט לאחור מראה איפה הכל התחיל (1). כולן בשלב מסויים הפגינו עליונות חסרת פשרות (2). מכולן נשארו לנו כמה "תמונות" אייקוניות, כאלה ששוות הרבה יותר מאלף מלים (3). כולן נאלצו להתמודד עם תחרות עיקשת, שרק העצימה את גדולתן (4). כולן העמידו איזשהו נתון שכולנו זוכרים, ונזכור, הרבה מאוד זמן (5). ולכולן, מה לעשות, יש גם רגעים שנויים במחלוקת והפסדים צורבים (6 ו-7). אה, כן, וכולן בשלב זה או אחר עשו את זה – כנגד הסיכויים (8).
ברצלונה של השנים האחרונות היא שושלת שגם אם אפשר לראות את דעיכת הבית הראשון שלה, הרי שעדיין יש לה כמובן עוד מה לתת. אחרי הכל, היא בדרך לאליפות קלילה ומשחק בה הכדורגלן הטוב בעולם, והוא עוד לא בן 26. אבל אולי בגלל זה, היא גם עדיין לא עונה על כל 8 הקריטריונים.
הייתי יכול לבחור עוד הרבה שולשות אחרות שימחישו את זה, אבל בחרתי 4 נוספות, לצד בארסה. וכשהיא מארחת היום את מילאן, בפיגור 2:0 מהמשחק הראשון – היא תנסה לעשות משהו שבליגת האלופות נעשה רק ב-4 מ-49 ניסיונות. משהו שבלי ספק יסגור עבורה גם את העניין הזה של הקריטריון השמיני.
השושלות המדוברות: שיקגו בולס 91-98, מנצ'סטר יונייטד 93-?, טייגר וודס 97-?, מכבי תל אביב בכדורסל 99-06, ברצלונה 2008-??
התואר הראשון
בולס: הקבוצה הצעירה סוף סוף מבשילה, עוברת את דטרויט בגמר המזרח, ובאופן הכי ראוי שיש גוברת בגמר על השושלת הגדולה של מג'יק ג'ונסון והלייקרס ב-1:4 מרהיב.
יונייטד: אריק קאנטונה מצטרף במהלך העונה, אלכס פרגוסון והילדים חוגגים כמו... ילדים.
טייגר: עוד לא בן 22, עם תוצאה מטורפת של 18- ויתרון של 12 חבטות על טום קייט, וודס מדהים את העולם.
מכבי: שנה אחרי ההפסד לפאנתינייקוס, הצבא הצהוב שוטף את פאריס ונוקם בדיאן בודירוגה, ז'ליקו אובראדוביץ' והחבורה בירוק.
בארסה: עונת 08/9 נפתחה עם נקודה מ-6, ואחרי שני מחזורים בארסה דורגה 15. במחזור התשיעי עלתה למקום הראשון, ולא ירדה ממנו עד לשריקה האחרונה של העונה.
תצוגת עליונות
בולס: שש הופעות בגמר, שישה ניצחונות בגמר. לייקרס של מג'יק (5 מ-9), בוסטון של בירד (3 מ-5), לייקרס של שאק (3 מ-4), ספרס של דאנקן (4 מ-4). מלבד הסלטיקס של ראסל (11 מ-11, בעידן אחר לגמרי), אף אחד לא עשה משהו כזה.
יונייטד: למרות שבין 92 ל-2001 ושוב בין 2007 ל-2013 לא סיימה מתחת למקום השני, תצוגת העליונות של יונייטד תמיד תהיה עונת הטרבל ההיסטורית.
טייגר: גולף הוא אולי הענף שהכי קשה לייצר בו רצפים. אתה תלוי ביותר מדי גורמים ומתחרה מול יותר מדי אנשים. לכן, זכייה ב-5 מ-6 גראנד סלאמים, בין 99 ל-2001, תוך השלמת ה"טייגר סלאם" היא אירוע נדיר בכל קנה מידה.
מכבי: 0:6 בטופ 16 בעונת 2005, עם תוצאה ממוצעת של 71:86. 0:2 בפיינל פור, עם 91 ו-90 נקודות. לא הייתה קבוצה דורסנית כזו באירופה.
בארסה: תחליטו אתם: ה-0:5 או ה-2:6? אולי חמש הופעות רצופות בחצי גמר ליגת האלופות – מפעל שאף קבוצה מעולם לא זכתה בו פעמיים ברצף? לא חסרות אפשרויות...
תמונה אייקונית
בולס: מהרגע הראשון (החלפת הידיים של ג'ורדן מול הלייקרס) ועד האחרון (הזריקה מול יוטה), או תוך כדי (השלשה של פקסון, החיבוק של מייקל עם הכדור, הקליעה של קר) – השושלת הזו היא אולי השושלת שהצטלמה הכי טוב שיש.
יונייטד: היינו אומרים שאלה שתי הקרנות ההן מהקאמפ נואו, אבל איכשהו נראה לנו שמה שנצרב על יותר על האישונים של אנשים זה הסוודר של ריאן גיגס...
טייגר: הפעם הראשונה שקיבל את הג'קט הירוק זכתה למליוני שיבוצים בפרומואים כאלה ואחרים – אבל עוד פחות מתנועת הניצחון עם האגרוף והברך המורמת מעלה.
מכבי: "אנשים אומרים 'בי לייק מייק', אני רוצה להיות 'לייק דרק'" אמר הקפטן גור שלף, והזמין את שארפ להניף איתו את הגביע בנוקיה.
בארסה: היום התמונה הזו אולי רלוונטית משהייתה בעבר – אבל פפ גווארדיולה מונף על ידי שחקניו ונזרק באוויר היא כנראה האימג' האחד הזכור ביותר מהקבוצה הזו.
נתון זכור
בולס: 10:72.
יונייטד: 18:19.
טייגר: 14. עדיין 14.
מכבי: 44.
בארסה: 6 תארים בשנה.
היריב הגדול
בולס: זה התחיל במאבקים מול הפיסטונס ונגמר בשתי סדרות רצופות מול יוטה, אבל היריבות הגדולה של שיקגו הייתה הצגת עליונות כשמנגד עומד דור השחקנים המוכשר בתולדות הליגה, שרובו נותר חסר כל...
יונייטד: בזירה המקומית זו בעיקר ארסנל (מקומות 1 או 2 ברצף בין 98 ל-2005), ואח"כ צ'לסי וסיטי. בזירה האירופאית? ברצלונה, עם שני ניצחונות בגמר בשלוש שנים על הקבוצה של פרוגסון, מתעלה מעל היתר.
טייגר: האופי ההפכפך של המשחק עצמו, פיל מילקסון, אבל בעיקר – ג'ק ניקלאס וה-18 גראנד סלאמים שלו. ואולי, יש שיאמרו, גם רוג'ר פדרר וה-17 שלו.
מכבי: עם כל הכבוד להפועל תל אביב או להפועל ירושלים, ברור שמדובר בפנתאינייקוס וצסק"א מוסקבה.
בארסה: בהפוך ממכבי, אמנם צ'לסי ויונייטד הרכיבו יריבות מעניינת מול בארסה, אבל זה תמיד היה ותמיד יהיה – הקרבות מול ריאל מדריד. ומוריניו. בטח שמוריניו.
רגע שנוי במחלוקת
בולס: מייקל ג'ורדן פורש בצל שמועות על הימורים, סקוטי פיפן לא מוכן לקום מהספסל למהלך אחרון במשחק 7, "הדחיפה" של ברייון ראסל.
יונייטד: דייויד בקהאם סופג בוז בכל מגרש שאיננו אולד טראפורד למשך שנה שלמה אחרי מונדיאל 98, העבירה המכוונת והדוחה (והפלילית!) של רוי קין על אלף אינגה הלאנד. ועוד שלל תוספות זמן כאלה או אחרות...
טייגר: התפוצצותה של פרשת הספורט הצהובה הגדולה אי פעם והתרסקות תדמיתו של המפרסם הגדול בעולם הספורט.
מכבי: רצינו לדבר כאן על הספסול של שאראס מול ההורים שלו (פיני אשם), או על הורדתו של בלאט בדרגה אחרי שפספס את הפיינל פור על זריקה אחת (פיני אשם), אבל נראה לנו שנלך על "נאום המוקה". אתם יודעים מי אשם.
בארסה: המממ... לא יודעים. תשאלו בסטמפורד ברידג', אולי הם זוכרים משהו.
הפסד צורב
בולס: אלה יכולים להיות ההפסדים החוזרים ונשנים לפיסטונס, אבל זה היה לפני שהשושלת הפכה לכזו. לכן, זה כנראה תצטרך להיות ההדחה בסיבוב השני מול המג'יק ב-95, כשהוראס גרנט נישא על כפיים מול הקהל הנוטש ביונייטד סנטר.
יונייטד: ה-0:5 בסנט ג'יימס פארק. בגלל שניוקאסל הייתה היריבה הגדולה שלה באותה שנייה בזמן, בגלל התוצאה העגולה והיפה, ובזכות הציטוט ה"עוד יום בהיסטוריה" שזה הוציא מפרגי – מאמירות הספורט החדות והמוצלחות אי פעם.
טייגר: כל גראנד סלאם מאז הזכייה ה-14, אבל בעיקר 5 הפעמים שוודס סיים בטופ 5, והוא עדיין תקוע על אותו מספר. זה כבר 18 טורנירים גדולים שהוא לא המנצח שלהם.
מכבי: ההפסד בסלוניקי מול עודד קטש ופאו, ההפסד לצסק"א החונקת בגמר ב-2006.
בארסה: אמנם המשחק הספציפי הזה לא נגמר בהפסד (זה קרה במפגש הראשון), אבל ההדחה מול אינטר של מוריניו, בבית, כשהמיוחד רץ בהתרסה על הדשא של הקאמפ נואו, עדיין מעלה את לחץ הדם לאוהדי ברצלונה.
כנגד הסיכויים
בולס: כמובן שצריך לציין כאן את משחק השפעת, אבל למי שלא זוכר, אז רק נציין שבסדרת הגמר האחרונה של הבולס הם פגשו קבוצה עדיפה, וללא יתרון הביתיות. ובמשחק 6, ביוטה, אחרי הפסד, פיפן הוגבל ל-26 דקות של כאבי גב ותנועה מוגבלת. אתם יודעים איך זה נגמר.
יונייטד: הו, כל כך הרבה פעמים יונייטד עמדה מהצד הלא נכון של הסיכויים, ויצאה מנצחת, שזה כבר הפך לסימן ההיכר של השושלת הזו. רק תבחרו.
טייגר: חודשיים לפני היו.אס.אופן של 2008 וודס עבר ניתוח ארתרוסקופיה, ובמהלך ההחלמה סבל משבר מאמץ כפול. במצב הזה הוא חזר להתחרות, הרבה יותר מדי מוקדם, ולאורך הטורניר הסבל שלו היה ברור לעין. איכשהו, על השברים, ועם רצועה קרועה בברך, הוא הגיע לפלייאוף ראש בראש ל-18 גומות, ומשם לעוד גומת "שער זהב", שם השלים זכיה מרהיבה. האחרונה שלו עד היום בגראנד סלאם.
מכבי: צריך להגיד יותר מאשר פיגור 3, 2.2 שניות לסיום, והיריבה הולכת לזרוק פעמיים מהקו, עם שחקן שעד אותו משחק עמד על 18 מ-18 מהעונשין באותה עונה?
בארסה: 21:45, ישיר כאן באתר ערוץ הספורט. בואו נראה אותם.
