העידן של ברצלונה הגדולה הסתיים או לפחות יוצא להפסקה? תלוי את מי שואלים. בקאמפ נואו בהחלט מתייחסים לפער העצום בליגה כאל סדק משמעותי בהגמוניה המתמשכת של פפ גווארדיולה ושחקניו. אולם, דווקא במדריד לא ממהרים לחתום את תקופת שלטונה של היריבה השנואה. יש לכך כמה סיבות, אבל המרכזית שבהן היא שריאל מדריד זה מועדון שמחפש שליטה עולמית.
קצת כמו פינקי והמוח בסדרה המצוירת המופלאה ההיא, במדריד לא מסתפקים בשליטה בכלוב הקטן שלהם. אחיזה בליגה הספרדית היא הישג טוב ויפה, אך זהו רק בסיס להרחבת הכיבושים. מבשר הגישה הזאת היה סנטיאגו ברנבאו, שלאחר מלחמת האזרחים בספרד הרים את הבלאנקוס מאשפתות. הוא שיקם את כל מחלקות המועדון, דחף לבניית האיצטדיון הגדול ביבשת בזמנו, היה בין יוזמי הטורניר שהפך לגביע האלופות ורכש כוכבים מכל רחבי העולם במטרה ליצור מועדון עם הילה של הצלחה בין-לאומית. וזה עבד, עד היום נזכרת ריאל מדריד הגדולה של די סטפאנו (גם בספרד) בזכות חמש הזכיות ההן בגביע האירופאי, לא כקבוצה שקטפה שמונה אליפויות בעשור אחד.
בעוד שברצלונה זה מועדון שעיקר כוחו נובע מיסודותיו המוצהרים – הבידול של קטלוניה, הסגנון הייחודי שמפותח בלה מאסיה, פיתוח שחקני הבית והמודל הספורטיבי של כנסיית מאמינים ("יותר מעוד מועדון") – במדריד של ברנבאו, וכיום של פלורנטינו פרס, העוצמה נובעת מהגלובליות. איסוף הסופרסטארים המתחדש בעשור האחרון, מסעות המשחקים המתוקשרים במזרח הרחוק ובארצות הברית ומכירת מוצרים נלווים מסביב לגלובוס לא תורמים רק לחשבון הבנק, אלא גם להעמקת הקשר בין הלבנים לחובבי הכדורגל בכל העולם. לא סתם ריאל מדריד זה המועדון עם ההכנסות הגבוהות בעולם כבר 7 שנים ברציפות, על אף שבמרבית התקופה ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד היו לכל הדעות מוצלחים יותר מבחינה ספורטיבית.
הנקודה בה טרפת האלופות ניכרת יותר מכל היא עתידו של המאמן. ז'וזה מוריניו חי על הנדידה בין מועדון למועדון, בין מהפך למהפך, בין הצלחה להצלחה ובין סערה לסערה. ועל אף שהתואר המקומי נראה כבר בכיסו של הפורטוגלי, איש מראשי המועדון לא מוכן לרמוז כי הוא השלים את משימת ההשתלטות ויכול לתכנן את הצעד הבא בקריירת הריגושים שלו. "מוריניו יודע שהוא בא למדריד עם יעד אחד מעל כולם – לזכות ב'דסימה'", כתב לאחרונה אוליסס סאנצ'ס-פלור ב"מארקה". "עד שהוא לא יזכה באלופות, הוא לא רוצה ללכת. הוא מתכוון להמשיך עוד עונה. רק אם הוא יזכה בצ'מפיונס ב-19 במאי באליאנץ ארנה, הוא עשוי לשקול את הרעיון לעזוב בקיץ. לזכות בליגה לא מספיק לו".
"ליגת האלופות היא התשוקה האמיתית, הרגשתי את זה מיד כשהגעתי לעבוד במועדון", הסביר השבוע איש ההנהלה וחלוץ העבר אמיליו בוטראגניו בראיון ל"טלמדריד". ואם הזכיה לא תגיע העונה? בבירה הספרדית לא עוברים לשלב הבא עד שתושג המטרה האמיתית, גם על פי בוטראגניו הממלכתי, שהסביר: "למוריניו יש חוזה לשנתיים נוספות והעונה הבאה כבר נבנית על פי תכנון שלו".
היחיד שעדיין מסרב לקבל את הגישה השלטת במועדון הוא דווקא מוריניו. "עבורי הקונספט של ליגה מספיק חשוב משום שזו שיטה בה תמיד זוכה הקבוצה הטובה ביותר, בצ'מפיונס לא תמיד זוכה הקבוצה הטובה ביותר. לא הלכתי ממועדונים אחרים כי זכיתי איתם בליגת האלופות. האם זכיה בצ'מפיונס תשפיע על ההחלטה לגבי העתיד שלי? לא". אפשר להשתכנע או לא מניסיונו של הפורטוגלי להתנער מהגישה המדרידאית, אבל זו עדיין הקונספציה המובילה בבירה הספרדית.
יש שיטענו שעידן השליטה של ברצלונה לא יסתיים כל עוד ריאל לא מנצחת אותה במפגשים הישירים ביניהן. ייתכן גם שבארסה תשוב לזכות באליפות ספרד בעונה הבאה. מבחינת הלבנים ממדריד, מדד הצ'מפיונס הוא המכריע. אולי אפילו הצלחה גדולה יותר משל היריבה באירופה, גם בלי הנפה, עשויה להספיק זמנית לטענות המהפך. אבל רק זמנית.
"גווארדיולה מתחיל להראות סימני עייפות והליגה כבר של מדריד, זה ברור", הסביר השבוע בכיר פרשני "אס", אלפרדו רלאניו. "אבל מה שבאמת יקבע מי המנצחת הגדולה בדו-קרב של העונה הזאת יהיה הצ'מפיונס". זה נראה מזוכיסטי ודפוק, אבל זה המצב: על אף שמדובר בהישג גדול יותר להכניע יריבה בליגה בת 38 מחזורים, רק זכיה עשירית באלופות תעיף את ברצלונה מכסאה ותאפשר לטעון בבטחון שריאל היא הקבוצה הטובה בעולם. לפחות עבור אנשי מדריד.
