שבעה שחקנים מההרכב המשוער של באיירן מינכן, שתתמודד הערב בגמר ליגת האלופות מול בורוסיה דורטמונד, היו בהרכב של יופ היינקס גם לפני שנה כאשר הבווארים הפסידו בפנדלים לצ'לסי. אלא שאם בודקים קצת יותר לעומק, מגלים שבעצם מדובר בשלושה שינויים בלבד, שכן מול הבלוז פתח דייגו קונטנטו כמגן שמאלי, רק משום שדויד אלבה היה מושעה מהגמר בשל צבירת כרטיסים צהובים.
באיירן של העונה היא קבוצה טובה בהרבה מאשר זו מלפני שנה ולא צריך להיות מבין גדול בכדורגל כדי לדעת זאת. זה בא לידי ביטוי בזכייה באליפות בפער של 25 נקודות (אשתקד באיירן סיימה כסגניתה של דורטמונד בליגה), בניצחונות המרשימים ברבע גמר הצ'מפיונס ליג על יובנטוס (0:4) ובעיקר בחצי הגמר על ברצלונה (0:7).
לכך אפשר להוסיף עוד נתון מעניין: בעונה שעברה היו חמישה מפגשים בין דורטמונד לבאיירן. בכולם ניצחו הצהובים-שחורים, כולל 2:5 בגמר הגביע. העונה היו ארבעה מפגשים בין היריבות המושבעות ודורטמונד לא ניצחה באף אחד מהמשחקים.
אז מה עשה את ההבדל האיכותי הכל כך משמעותי הזה בתוך שנה? הרי זה אותו מאמן ושלד הקבוצה הוא כמעט זהה. ובכל זאת, באיירן מינכן עשתה העונה קפיצת מדרגה איכותית אדירה ומקבוצה שנחשבה לרביעית או החמישית בטיבה באירופה היא הפכה לקבוצה הטובה ביותר באופן מוחלט. אז האם שלושה שחקנים חדשים הם אלו שעשו הבדל כל כך גדול?
***
רוצים שינוי?
ראשית, צריך לבחון מי הם שלושת השחקנים החדשים ובמקום מי הם באו. הראשון הוא דאנטה, הבלם הברזילאי, שנרכש מבורוסיה מנשנגלדבאך במחיר מציאה של 4.7 מיליון יורו. בגמר מול צ'לסי, לפני שנה, פתח בהרכב אנטולי טימושצ'וק. את הגמר אשתקד החמיץ הולגר באדשטובר בשל כרטיסים צהובים והעונה הוא פצוע כבר תקופה ארוכה.
השני הוא חאבי מרטינס, הקשר הספרדי הבינלאומי, שנרכש מאתלטיק בילבאו ב-40 מיליון יורו. באיירן הייתה מוכנה לשלם את הסכום האדיר הזה כדי לנצח במירוץ את ברצלונה שרצתה אף היא את הקשר. בהשוואה להרכב של באיירן בגמר מול צ'לסי נכנס חאבי מרטינס במקומו של טוני קרוס. אבל כפי שיובהר בהמשך, זה ממש לא כך.
ראשית, קרוס כרגע פצוע ואם היה כשיר סביר שהיה פותח בהרכב ומי שהיה מוצא את עצמו על הספסל היה אריין רובן. אבל המשמעות של חאבי מרטינס לבאיירן מבחינה טקטית היא הרבה יותר גדולה. השלישי הוא החלוץ הקרואטי הבינלאומי מריו מנדזוקיץ' שאותו רכשה באיירן מוולפסבורג ב-13 מיליון מיורו. הוא משחק בהרכב במקומו של מריו גומז.
אז ככה: אין ספק שדאנטה הוא בלם טוב יותר מטימושצ'וק. הוא צעיר יותר, חזק יותר ואנרגטי יותר מהאוקראיני הוותיק. אבל לא בגלל דאנטה הפכה באיירן לקבוצת ההגנה הטובה ביותר באירופה, שספגה רק 18 שערים ב-34 משחקי ליגה העונה ולא ספגה כלל בארבעת משחקי רבע וחצי גמר ליגת האלופות.
מתעלים על המקור
הסיבה שבאיירן כל כך השתפרה לעומת העונה הקודמת היא בעיקר בשל השינויים הטקטיים שיופ היינקס עשה. המודל היה ברצלונה וחאבי מרטינס הגיע על תקן סרחיו בוסקטס - הקשר האחורי הכל-יכול, עם השליטה בכדור, עם ראיית המשחק ובעיקר העם היכולת לשנות את אופיו בהתאם למהלך המשחק. חאבי מרטינס, כמו בוסקטס, מנהלים את הקישור של הקבוצה שלהם בעת היציאה להתקפה לא פחות טוב מהקשרים ההתקפיים, אבל כשהקבוצה שלהם מתגוננת הם עושים את הלחץ החכם במרכז המגרש, עוצרים את קשרי היריב, מונעים מהם מתפרצות.
באיירן ספגה בעונה שעברה הרבה מאוד שערים בהתקפות מתפרצות. העונה זה כמעט לא קרה. אם בעונה שעברה בסטיאן שוויינשטייגר היה הקשר הדפנסיבי היחיד של באיירן, העונה היא משחקת עם שני "פיבוטים", שחקנים אינטליגנטיים, יצירתיים, אבל יחד עם זאת חזקים מאוד פיזית.
מנדז'וקיץ' הבקיע העונה פחות שערים ממה שהבקיע גומז בעונה שעברה. אבל הקרואטי הוא הרבה יותר מאשר חלוץ מבקיע שערים. הוא עובד על המגרש יותר מכל אחד אחר, לוחץ ללא הרף את שחקני ההגנה והקישור של היריב, מה שגומז עושה מעט מאוד ולא בכישרון גדול.
מפפ ועד... פפ
במילים אחרות: באיירן הפכה העונה לקבוצה הרבה יותר מאורגת וקומפקטית מבחינה טקטית, שלוחצת על כל המגרש, ובכך שיפרה באופן דרמטי את נתוני הספיגה שלה. היום קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי להבקיע מול באיירן.
מבחינה זו באיירן מזכירה בפילוסופיה שלה את ברצלונה הלוחצת של פפ גוורדיולה מלפני שנתיים-שלוש. אבל יש הבדל גדול: בברצלונה רוב השחקנים הם קטנים וזריזים. בבאיירן רובם גדולים ועוצמתיים.
באיירן לקחה בעצם את המודל של ברצלונה, והוסיפה לו שרירים. נכון, אין לה שחקן כמו לאו מסי, "אקס פקטור", שיכול בזכות הגאונות האישית שלו לשבור כל תכנית טקטית – אבל כקבוצה היא עשתה כמה צעדים קדימה בהתפתחות הטקטית שלה בפרט ושל הכדורגל בכלל.
כל זה לא מבטיח כמובן לבאיירן ניצחון הערב מול דורטמונד בגמר. כי מדובר במשחק אחד והכל יכול לקרות בו. אבל כשנזכרים בבאיירן של העונה שעברה ומשווים אותה לקבוצה הנוכחית אפשר באמת רק להסיר את הכובע בפני היינקס.
