1. זה לא שרומא בדיוק לבשה חג. כלומר, מעבר לחגיגיות שתמיד שורה על העיר. מה זה כבר עוד גמר אירופי עבור עיר שראתה מונדיאלים ואולימפיאדות, שהמציאה את הקרקס, את קרבות הגלדיאטורים ואת ההימורים המוסדרים על תוצאות ספורט. עבור האיטלקים במטוס לבולוניה אני יותר קוריוז, באוטובוס העירה מספר היושב לצידי לכולם על העיתונאי שנוסע לרומא וזוכה למספר הנהונים של פליאה. הרכבת לרומא חפה מאוהדים הבאים לחגוג פסטיבל כדורגל. בפירנצה יורדות כל הבחורות המהממות ועל הרכבת נותרים כמה כפילים של ז'וזה מוריניו - סמל הגבריות החדש באיטליה, מסתבר.
ברומא עצמה מסתובבים הרבה אנגלים, חלק נכבד מהם שיכורים. אבל אלה התיירים הרגילים שבאו לשבוע רומנטי ב'עיר הנצחית'. חבל שבמחירים הקיימים של כרטיסים לגמר האוהדים הזרים חוסכים ומוותרים על לינות באיטליה, ואוהדים מקומיים אפילו לא חושבים לנסוע. מי שהתמזל מזלו זכה באחד מ-17 אלף הכרטיסים למקומיים, וינצל את ההזדמנות לראות מחזה חד פעמי. או להרוויח כמה אירו בשוק השחור.
פחות מעשרת אלפים אוהדים של מנצ'סטר יונייטד צפויים באצטדיון, מספר נמוך בהרבה מאשר ההמון שליווה את הקבוצה ב-1999 לגמר בברצלונה. זה כבר לא הסיפור הגדול שמספרים לחבר'ה בפאב, כמו שהיה פעם. ארגון האוהדים המליץ לחבריו לא לנסוע לרומא, ואירגן 11 מסכי ענק לשידור המשחק. תשעה בעיר מנצ'סטר, שניים בלונדון ואחד בדאבלין. עד כה נמכרו כבר 8,000 כרטיסים לאירועים האלה. אין ספק שהחווייה לעמוד בדוחק עם אוהדים אחרים מול המסך הענק היא תחליף לתחושות שאבדו לכדורגל המודרני עם תהליך המסחור באצטדיון. ומחוץ לאיצטדיון גם לא צפויה חווייה. מחשש לתקריות אלימות כמו בביקורי עבר של האנגלים ברומא, נאסרה מכירת אלכוהול בעיר ביום המשחק. נאסרה גם הקרנת המשחק על מסכי ענק בעיר. למי שאין כרטיס, אין סיבה להגיע לעיר.
המלחמה על אירוח הגמרים הפסיקה מזמן להיות רלוונטית לתיירות העירונית, והפכה למלחמה על מוניטין. כך גם יכלה אופ"א לכופף את עיריית רומא שסירבה בתחילה לקיים את מקום המפגש הרשמי לאוהדים ליד הקולוסיאום. זה עלול לפגוע במקום, הסבירה. דובר אופ"א כיחכח בגרונו והודיע "שאם כך וזה הראש, אין שום צורך בדיונים על קיום אליפות אירופה 2016 באיטליה". והופ...קולוסיאום, הנה אנו באים.
2. אבל יש גם כדורגל. סוף כל סוף. המתח והמאבקים המתישים של הליגות המקומיות, הלחם והחמאה של הכדורגל האירופי, הסתיימו פחות או יותר. הצדק הכדורגלני נעשה: הקבוצה שעל פני עונה שלמה צברה הכי הרבה נקודות, או ניצחה הכי הרבה פעמים, או הבקיעה יותר שערים, זכתה באליפות. והוכתרה כקבוצה הכי טובה במדינתה. זו נקודה ששווה לחדד: הקבוצה הכי טובה היא זו שניצחה. כי זה הכדורגל: יש לו חוקים, ובמסגרתם קבוצה אמורה לנצח. מי שסיימה את העליות והמורדות של תשעה חודשי כדורגל במקום הראשון היא הקבוצה הכי טובה, על פי הגדרה.
יש עוד הגדרות: מהו הכדורגל האיכותי ביותר, היפה ביותר, המושך ביותר, ולכל אחד מאיתנו יש השגות באשר להגדרות הללו. אבל לשאלה 'מי הטובה ביותר' יש תשובה בודדת. "זו שניצחה".
המפגש היום (ד') הוא בין שתי קבוצות שחייבות לנצח. שתיים שהאוהדים שלהן והסביבה שלהן עומדות מאחוריהן ולוחצות קדימה. מנצ'סטר יונייטד עוד לא הפסידה גמר אירופי, ויש לה הסטוריה של הצלחות שרק מתגברות עם השנים. ברצלונה מצידה מגלמת את הגאווה הקטאלונית, את האמונה בדרך המיוחדת של קבוצה שנלחמת בכולם ויכולה להם. ליגת האלופות מזמנת לנו את הדובדבן שעל הקצפת שעל הטורט של קינוח הסעודה המפוארת שלאחר הלחם והחמאה. מדי שנה אנו מצפים למאבקים כאלה בליגת האלופות. הפעם, למרות שברצלונה לא עלתה לליגת האלופות כאלופת ספרד, שתי הקבוצות שייפגשו בגמר לפחות זכו בשבוע האחרון גם באליפות הליגה שלהן - הישג כביר ונדיר, שלאחרונה הושג לפני עשור, בגמר הבלתי נשכח של 1999 (באיירן נגד מנצ'סטר בברצלונה).
שתי הקבוצות, להבדיל ממועדונים אחרים בשנים האחרונות, לא ויתרו על אחד המפעלים לטובת השני, מה שעושה אותן גדולות. אבל יותר מכך, אלה ללא ספק שתי הקבוצות הטובות ביבשת - אלופות שתי הליגות הבכירות בהפרש גדול. קבוצות שהשאירו חותמן על הכדורגל האירופי, וכאלו ששני השחקנים הטובים בתבל נמצאים בהן.
אפילו כריסטיאנו רונאלדו אומר בראיון לתחנת הטלוויזיה הספרדית 'אנטנה 3': "ברור שאנחנו שתי הקבוצות הטובות באירופה. לא רק בגלל שהגענו לגמר, אלא גם בגלל הכדורגל שאנחנו משחקים העונה והגביעים בהם זכינו. זה יהיה המשחק שכל אוהד כדורגל חלם עליו". במפגש הסגנונות הזה תהיה רק מנצחת אחת: ללא ספק, הקבוצה הטובה באירופה.
