שמינית הגמר הוא שלב מרגש במיוחד. קודם כל, מחכים לו הרבה זמן – הוא מגיע אחרי פגרה ארוכה. בנוסף, עדיין יש בו מצד אחד כמה קבוצות מפתיעות, ומצד שני הגדולות יודעות שהן חייבות להיכנס לקצב כדי למנוע מבוכה. מה גם שכמות גדולה של מפגשי ענק יכולה תמיד לצאת בהגרלה, וזה תמיד טוב.
עם 16 קבוצות, כמות המפגשים האפשריים היא גדולה ותמיד מסקרנת ומעוררת התרגשות, ואנחנו ביקשנו מכם לכתוב לנו על המפגשים שאתם הייתם רוצים לראות. שלחתם הרבה, סיננו הרבה, והרכבנו שמונה מפגשים מרגשים – או, במלים אחרות: שמינית הגמר כפי שאתם ביקשתם. שומע, מישל?
באיירן מינכן – פורטו
אני יודע שזה יכול להישמע מוזר, אבל יש משהו דומה בין שתי הקבוצות האלה. זו לא רק הדומיננטיות המקומית, זו גם ההצלחה הקבוצה באירופה. זו גם היציבות כמועדון – אתם לא שומעים על טלטלות, שערוריות, צרות בחדר ההלבשה או סקנדלים. שני מועדונים יציבים, חזקים, אירופאיים. שונים, אבו דומים. ומעבר לזאת, אלה שתי קבוצות שתמיד נמצאות בשלבים הגבוהים של האלופות, וגם אם מפספסות מדי פעם, בטווח הארוך הן חברות קבועות בשלב השמינית. ועדיין, אני לא זוכר מפגש בניהן. זו השנה לראות את הכדורגל הלטיני המאורגן של פורטו מתמודד מול הכדורגל האירופאי המלהיב של באיירן ראש בראש. תיזהרו, עוד עלולה לצאת מפה אלופת אירופה.
(אופיר פוגל).
שאלקה – גלאטסראיי
אני לא יודע אם אתם יודעים את זה, אבל בגלזנקירשן ישנה קהילה טורקית ענקית. מסוט אוזיל, שמשחק בנבחרת גרמניה אבל הוא כמובן ממוצא טורקי, נולד שם. 15.5% מכלל אוכלוסיית העיר היא מהגרים טורקים. ולמזלנו, שאלקה, שהיא מהעיר גלזנקירשן, הצליחה לסיים במקום הראשון בבית שלה למרות התקופה הלא טובה שהיא נמצאת בה בשבועות האחרונות. במקביל גלאטסראיי, הטורקית היחידה שעלתה לשמינית הגמר, עשתה את זה מהמקום השני. ולכן, מה יהיה יותר טוב מאשר לשלוח את הטורקים... לעיר מלאה טורקים? או את הקבוצה מהעיר עם הקהילה הטורקית כל הדרך ל... טורקיה? דמיינו את היציעים או את הבלאגן מחוץ לאיצטדיונים, ריח הקבבים והשווארמות. אה, כן, יהיה גם אחלה כדורגל. (עדי שמיר)
מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד
רק תדמיינו את קבלת הפנים שיכינו אוהדי יונייטד לאליל לשעבר שלהם, כריסטאנו רונלדאו. אם נקבל את ההגרלה הזאת אני בטוח שצמד המשחקים הזה ימשוך אולי את מרבית תשומת הלב, ולא רק בגלל הפיקנטריה, אלא גם מקצועית. שתי ההגנות של הקבוצות הללו לא מספקות את הסחורה השנה, ולשתיהן יש התקפות חדות מאוד ומצויינות, אני צופה כאן שני מפגשים שיניבו הרבה שערים, זאת למרות שבדרך כלל במעמדים האלה, מפגשים בין גדולות נגמרים בתוצאות נמוכות.
כולם כבר יודעים שאת האליפות בספרד ז'וזה מוריניו כבר לא ייקח והתואר המשמעותי שנשאר לו הוא ליגת האלופות. מנגד, סר אלכס הגיע פעמיים לגמר בשנים האחרונות ובשניהם הגמרים הפסיד לברצלונה (ככה שיש להם יריבה משותפת) והוא חייב לעצמו עוד תואר אלופות אחד לפני הפרישה. מה יותר טוב משתי אימפריות שחייבות לנצח?
(רובי סלע)
שחטאר דונייצק - מלאגה
קבלו את מפגש המפתיעות הגדולות בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. שתי הקבוצות, שאף אחד לא היה מופתע אם היו נפגשות גם בליגה האירופאית, הציגו בשלב הבתים כדורגל התקפי, סקסי ומשובח, שהותיר בהלם הגנות איטלקיות כיובה ומילאן, תשאלו גם את די מתיאו שיושב בבית . אלופת אוקראינה לא עשתה חשבון לבלוז ולגברת הזקנה והייתה רחוקה ניצחון אחד מהעפלה מהמקום הראשון, כמו כן היא העיפה את אלופת אירופה מליגת האלופות.
מנגד, מלאגה, שלא הפסידה כלל בבית עם מילאן ועם זניט סנט פטרסבורג (אלופת רוסיה) כבשה הכי הרבה שערים בביתה (כפול ממילאן) והרוויחה בצדק וביושר העפלה מהמקום הראשון. אם מסתכלים על צמד המפגשים, יהיה קל לנחש שהרשת תזוז הרבה פעמים בספרד ובאוקראינה, ולו מהסיבה הפשוטה שהן הבקיעו בשלב הבתים ביחד 24 שערים! אומנם כוכבים כמו מסי, רוני או רונאדו לא נראה כאן, אבל שחקנים כישרוניים מריחי שערים כוויליאן, מחיתריאן, איסקו וסביולה בהחלט יכולים לתת הצגה ולהפוך את המשחק לאחד המעניינים בשלב השמינית.
(אדיר אביסרה)
יובנטוס – ולנסיה
אני חייבת לומר, אני אוהדת יובנטוס, וזה המאצ' אפ שאני רוצה לראות בשמינית. אני רוצה שיובנטוס תקבל יריבה איכותית, אבל לא איכותית מדי. יריבה עם ניסיון באירופה, אבל לא עם תארים (לפחות באלופות). קבוצה מליגה גדולה שרגילה להתמודד מול יריבות איכותיות כמו הגברת הזקנה, אבל לא רגילה לנצח את היריבות האלה (לפחות לא בשנים האחרונות). בקיצור, ולנסיה. היא התאוששה מפתיחה רעה של שלב הבתים ועלתה כמו גדולה לשמינית הגמר, והיא תהיה יריבת מבחן יותר מראוייה עבור יובנטוס. זה לא יהיה קל, אבל אנחנו נעבור אותם – ומשם, הביטחון שזה יעניק יעזור להמשיך ולצעוד כל הדרך אל עבר הגביע עם האוזניים הגדולות. קודם ולנסיה, אחר כך ברסה...
(נטע גיא)
בורוסיה דורטמונד - סלטיק
בשלב הזה, לפי דעתי ינצחו רק אלו שרוצים יותר, אלה שישחקו מכל הלב. ולכן המשחק שאותו אני הייתי רוצה לראות יותר מכל הוא דורטמונד נגד סלטיק. יש שיגידו משחק אפור, לא מעניין או "למי אכפת מסלטיק". לי אכפת. זאת קבוצה כמעט חסרת כוכבים, אבל כל שחקן שמשחק שם היה שופך את המעיים שלו על הדשא למען ניצחון של הקבוצה, וככה הם ניצחו את ברצלונה. ודורטמונד. אוי דורטמונד. הקבוצה הזאת מפוצצת בכישרונות ושחקנים ברמות הגבוהות ביותר, שגם נותנים את הכל. לא סתם הם סיימו בראשות הבית המוקדם עם ניצחון על ריאל (ורק אוזיל בדקה ה-89 מנע מהם ניצחון גם בברנבאו). אך למרות כל זה, אם נסתובב במגרש האימונים שלהם נראה חבורה של שחקנים צנועים שעובדים קשה ושלא מסתנוורים מההצלחה שלהם (בינתיים). וזה עוד כלום לעומת מה שילך ביציעים.
בין אם אלה 60 אלף מטורפים בסלטיק פארק או 80 אלף פנאטים בסיגנל אידונה פארק, המאמנים לא עומדים לשמוע את עצמם. וכולנו נרוויח מזה חווית צפייה אמיתית שתביא את רמת הכדורגל במשחק "האפור" הזה לרמה הגבוהה ביותר. כי לכזה קהל (ויסלחו לי קהלי התיירים של ריאל מדריד וברצלונה) לא מגיע סתם משחק כדורגל "טוב".
(ירדן שרעבי)
פאריס סן ז'רמן – מילאן
השנה: 2012, התאריך: 18 ביולי. כותרות העיתונים בצרפת זועקות Ibrahimovic a Paris, c'est fait! (איברה בפסז', זה נעשה!). העולם גועש, כל אוהדי פ.ס.ז' צוהלים משמחה ונהנים מתחילת העידן של הסופרסטאר במועדון, אולי תחילתו של עידן גלאקטיקוס שלם תחת הנשיא המיליונר נאסר אל חלאיפי. מנגד הכותרות באיטליה מדברות על עתיד שחור שממשמש, בא, ומטיל צל על מילאן בעלת העבר המפואר. המועמדות לסקודטו נעלמת ברגע, המומנטום משתנה, והכל בגלל תאבת הבצע של ברלוסקוני ואיברה ביחד (או שמא בגלל האובססיה של זלאטן לשנות קבוצה כל 3 שנים?).
מילאן אכן הפסיקה לתפקד, גימגמה ואיבדה נקודות יקרות במשחקים קלים על הנייר, כל זאת כשהסכין של ברלוסקוני מונחת על צווארו של אלגרי, אבל בצד השני הדברים לא הסתדרו הרבה יותר טוב. פ.ס.ז' אולי ענתה על ציפיותיה לעלות לשלב הנוקאוט באלופות, אך כאשר דרכה בגביע הצרפתי נגמרה בעקבות ההפסד לסט אטיין ומטרתה העיקרית לזכות באליפות צרפת עוברת עליות ומורדות, גם מעמדו של אנצ'לוטי לא בטוח. בטח על רקע השמועות בספרד שבקרוב "המיוחד" (או "האחד והיחיד" אם תרצו) - ז'וזה מוריניו - יהיה פנוי להובלות.
ואולי זו בדיוק הסיבה שמפגש כזה יכול להפוך לסופר פיקנטי. הוא יעורר מחדש את העניינים בקבוצה הרדומה של מילאן שתבקש לנקום באיברה על עזיבתו ולהוכיח לו שהיא מסוגלת גם בלעדיו, כל הדרך לרבע גמר הצ'מפיונס. אולי זו תהיה דווקא פ.ס.ז' שתצליח להפתיע, אבל דבר אחד בטוח: אחד משני המאמנים יוכל סוף סוף לשחרר אוויר ולשבת בכס המלוכה ללא עוררין. לפחות עד שגוארדיולה יתחיל להריח דם...
(חוליאן רסניק)
ארסנל – ברצלונה
לשמחתי, גם השנה ארסנל, קבוצה אותה אני אוהד כבר שנים רבות, נמצאת בהגרלת שמינית גמר ליגת האלופות. ובגלל שהיא סיימה שנייה בבית היא יכולה לקבל מרתק ואטרקטיבי נגד האימפריה הקטאלונית, ברצלונה. בטח תשאלו מדוע שאוהד ארסנל ירצה לפגוש את ברצלונה כבר בשמינית הגמר? ובכן, קודם כל, כי בשנים האחרונות המפגשים בין השתיים הותירו אותי עם פה פעור, ראיתי כדורגל שעליו רק יכולתי לחלום. פשוט תענוג, משחק כל כך חיובי וזורם, אפילו דומה. אין ויכוח על כך ששתיהן משחקות כדורגל שמח. נכון שארסנל לא בדיוק פוגעת העונה, ואילו בארסה פוגעת בכל מה שזז, אבל אני בהחלט חושב שמפגש בין השתיים יכול להיות שקול ומרתק. שנית, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהגרלה כזו תפגיש את ססק פבראגס עם קבוצתו לשעבר, מה שיוסיף לדם הרע. אין חובב כדורגל אמיתי שלא ייהנה ממפגש בין השתיים, כי אם הוא מספר לכם שהוא לא נהנה, אז או שהוא משקר לכם, או שהוא לא באמת אוהב כדורגל.
(עמרי מלכא)
