"שלום ילדי היקר, זה נכון, אני ראיתי אותם בעיניים שלי, הייתי עד לרנסאנס של המילאנזים הגדולים. ראיתי את פאולו מאלדיני ששיחק כל חייו באותם צבעים, שבארון האישי שלו יש יותר גביעי אירופה מאשר כל ברצלונה ביחד. חוויתי את מרקו ואן באסטן חודר כל הגנה בליגה האיטלקית, צרחתי מאושר כשהאגדה פיליפו אינזאגי שבר את שיא השערים באירופה. ראיתי אותם בעיניים שלי, את זלאטן איברהימוביץ' סותם לכולם את פה עם עוד שער אדיר בסן סירו. כן אקרמן ג'וניור בני הבכור, בכיתי מאושר כשהרוסונרי חגגו על הדשא בקמאפ נואו והשלימו את המהפכה".
ניר קפלן שאל בטור שכתב אתמול איך אוכל להסתכל בעיניים של ילדיי אם מילאן תעפיל הערב לרבע הגמר? אז הינה לו התשובה, בגאווה אדומה שחורה. אני מזמין אתכם לקרוא את מר קפלן, כי בעוד 20 שנה כשבני יישב מול ערוץ הגולד הוא יראה את גראנדה מילאן, הוא יראה גיבורים אמיתיים, בוכים, מזילים דמעה, מזיעים, ולא "מכונה משומנת שלוקחת אליפויות בהליכה".
האיש שקיבל לידיו מקלדת כתב באופן אבסורדי כי הקטלונים הפכו "לאוייבי הציבור וזוכים לרמת שנאה מהגדולות שניראו כאן במשך שנים". האם באמת אתה קורא את האותיות שאתה מקליד? את מגוון האימרות הבלתי אחראי הזה?! רק צריך להזכיר את אשר נאמר ונכתב לפני המשחק הראשון? את כמות השערים שכבר ספרו שמילאן תספוג, את המשפטים בסגנון: "זה לא כוחות וברצלונה תבעט במילאן החוצה", וכמובן את העצבות של התקשורת הישראלית אחרי שתוצאת המשחק היתה מילאן 2 מדינת ישראל 0.
קפלן ממשיך בטורו וכותב שלפני עשור "עמדנו לסגור את הכדורגל" – הוא כנראה מדבר על התקופה השחורה של ברצלונה (כן היה דבר כזה), שבה אפיו היה תקוע באחוריים של ריאל מדריד, בה היא מניפה צלחת אליפות וגביע הספרדי בזמן שמילאן זוכה בעוד גביע עם אוזניים גדולות.
"מונדיאל 2006 מהמשעממים שהיו", הוא קובע בשחצנות. ואיך אפשר לומר זאת על טורניר בו אחד הגדולים בהיסטוריה, זינדין זידאן מסיים קריירה בנגיחה אחת יותר מדי, האם זה חוקי להתעלם מעוד בישול של קאקה לשיא הכיבושים של מלך שערי המונדיאל רונאלדו הברזילאי? וברגע אחד יש לי עור ברווז כשרק אני נזכר בפרצופו של אלסנדרו דל פיירו בשער בדקה ה-120 כשאיטליה הפעילה לגמר.
חכמים ממני כבר אמרו שעל טעם וריח אין להתווכח, ואם קפלן ודומיו רוצים לראות כל חייהם את קבוצתם מפרקת ללא היכר את יריבתם עם חמישיות ושישיות שניראות בדיוק אותו דבר, אז תהנו. אני לא חובב של הכדורגל ה"מדהים הזה", המשעמם הזה. הקטלוני. אפילו המשיח של קפלן פפ גווארדיולה אמר בעבר כי את פילוסופיית הכדורגל שלו הוא למד במקום אחד – איטליה. אז האם יש להתבייש בכך שמילאן הנוכחית שנחשבת לגרועה ב-20 שנה האחרונות עשתה בית ספר טקטי במשחק הראשון בהיכל הקודש סן סירו? עוד יכתבו ספרים על מה שעשה מסימיליאנו אלגרי.
המתחזה מסיים בשאלה "האם נרצה לראות שערים קטנים מגולים של באלוטלי מנבדל גבולי?", אז קודם נחדש לקפלן שיעשה שיעורי בית ולפני שהוא מקליד מילים, שידע עובדות, כי באלוטלי לא יכול לשחק באלופות. אך בוודאי שאשמח הערב לראות שוב את הפלא הפרעוני רוקד ברחבה של ברצלונה, ואז בעוד 20 שנה כל ילד כבר ישאל: "איך זה קרה? הרי כולם מכירים את סטפן אל שעראווי". פורצה מילאן.
