ההולנדי המנוסה שהגיע הקיץ למינכן, מחזיק את התקשורת קצר. הוא צועק על עיתונאים שמתרשלים בתחקיר, מסרב לענות על שאלות מקניטות לטעמו, ובכלל, לא מדבר יפה. לשחקנים הוא הבהיר שאין אצלו מקום קבוע בהרכב, וששום דבר לא מובן מאליו. רק עבודה קשה. ללוסיו זה הספיק, והבלם הברזילאי חובב הסיכונים נעלם לאינטר עוד לפני שההד נדם. "הוא לא הבין", אמר לוקה טוני בראיון ל"קיקר" בשבוע שעבר, "שכל מה שהוא היה צריך לעשות זה להתאמן ולהפגין יכולת". טוני, מצידו, מבין את המאמן ובטוח שיחזור בקרוב להרכב. בינתיים, כוכב נבחרת איטליה, עוד לא בסגל אפילו, והוא אחרי מריו גומז, מירוסלב קלוזה ותומאס מילר הצעיר שממלאים את תפקיד החלוץ המרכזי.
בהכנות לעונה כל זה היה מרשים ביותר. אבל את הבונדסליגה פתחה באיירן עם שתי נקודות משלושה משחקים, וקרל היינץ רומיניגה, יו"ר המועדון, "לא היה מרוצה". ואן חאל לא הסכים להתרגש. בפגרה, במקום לשבת במינכן ולאמן שישה שחקנים שלא זומנו לנבחרת כלשהיא, הוא נסע הביתה להולנד. נפגש עם חברים, כתב את סוף הביוגרפיה שלו, אסף תרומות עבור ילדים החולים בניוון שרירים. את השחקנים אימן העוזר שלו, אנדריס יונקר. והשקט של ואן חאל החזיר לבאיירן את הביטחון העצמי.
משמעת (הולנדית, לא גרמנית). את השער הפנטסטי שלו מבעיטת עונשין מסובבת לחיבורים של דורטמונד בשבת, חגג פרנק ריברי על כתפי מאמנו הנדהם. הצרפתי רץ חצי מגרש כדי לזנק על ואן חאל ולהפגין: "אין בינינו בעיות". המאמן ניסה להמעיט בחשיבות הרגע במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק ורק הפטיר באירוניה דקה "שכנראה הוא אוהב אותי".
בעיות בין הכוכב הגדול ריברי לבין המאמן העקשן הפכו לטלנובלה. קרב של אגו (ריברי) וסמכות (ואן חאל). השניים התווכחו ורבו. זה התחיל כשוואן חאל הצהיר שריברי ישחק אצלו מאחורי החלוצים, ולא באגף - בניגוד לדעתו של השחקן. "אף שחקן לא יכול לעשות מה שהוא רוצה על המגרש", מסר ואן חאל בהחלטיות, כיאה לכינויו "הגנרל".
איכשהוא הצליח ריברי לכפות את רצונו, מבלי שהמאמן הוותיק יאבד מכוחו. הדיונים המשיכו מחוץ למגרש כשוואן חאל אסר על ריברי לשבת ליד הפיזיוטרפיסט בארוחה של הקבוצה. יש להבין, שלפי ואן חאל, השחקנים חייבים לשבת לפי סדר הגעתם לארוחה, כך שהוא תמיד יכול לראות מי בא ראשון ומי אחרון. איש גם לא רשאי לקום ממקומו ולעזוב, לפני שהגנרל נתן רשות. וגם צבע החולצות איתן מגיעים השחקנים לארוחה קבוע מראש. עבור ריברי האנרכיסט, חובב השטויות, זה נראה כלקוח מההיסטוריה העתיקה.
אך יותר מכל היו זמני המשחק של ריברי אבן מחלוקת. אחרי הפציעה שלו, כשחזר לאימונים לפני חודש, הודיע המאמן שהכוכב הצרפתי יחזור לשחק רק כשיהיה כשיר לגמרי. אלא שגם כשהיה בריא לגמרי, בניצחון על וולפסבורג קיבל ריברי 27 דקות בלבד (בהן היה מצוין). הסאה נגדשה, ושוב ניגש ריברי למאמן והתלונן. "לראשונה הקשר שלי עם מאמן הוא לא חיובי", התלונן ריברי והוסיף "לא כיף באימונים, כולם כל כך רציניים".
שיחת בירור גרמה לו לחזור בו, אבל גם אחרי הפגרה הבינלאומית הוא נכנס רק במחצית השנייה. אילוף הסורר. ואן חאל סימן לכולם שהוא לא חושש לספסל איש בשום מצב. גם אם קוראים לך פרנק ריברי.
כדורגל (מרהיב, מפחיד). האיכויות של באיירן בהתקפה מפחידות. היעילות בה מחצה הקבוצה את היריבה הוותיקה מדורטמונד בשבת (1-5), בעיקר במחצית השנייה בה הבקיעה ארבעה שערים ללא מענה, היא איתות ברור: אנחנו גדולים על הליגה הזו. באיירן חושבת בגדול, על הצ'מפיונס ליג, והסגל שלה בהתאם. ואן חאל הגיע למסקנה, שב-4-3-3 הקבוצה יעילה במיוחד, והוא יכול להגמיש את השיטה לפי היריבה. לצד אנטולי טימושצ'וק יכולים הקשרים באגפים להיות דפנסיביים או התקפיים, ומקדימה לצדי החלוץ המרכזי מתחלפים אריאן רובן, פרנק ריברי ואיביצה אוליץ', לפי הצורך. מה שלא טיפוסי לבאיירן היא דווקא החולשה בהגנה.
זה לא זמן מוצלח במיוחד לפגוש את קבוצת הפאר הזו, בתקופה טובה שלה. אפילו האזהרות הרגילות מפני שאננות וזלזול לא נשמעו לקראת המשחק מול חיפה. השחקנים יודעים שזלזול וטעויות יושיבו אותם על הספסל, במקרה הטוב. ושבכושרם הנוכחי הם לא צריכים לחשוש מאיש. אחרי הכל, בסגל של באיירן יש עשרה שחקנים ששווי השוק שלהם יותר מ-11.5 מיליון אירו - שווי השוק המוערך של כל שחקני הסגל של חיפה (לפי transfermarkt).
האתר של באיירן עוד מזכיר שכמו הבווארים, גם חיפה חזרה מפיגור לניצחון בשבת (מול הפועל ר"ג), אבל חוץ מזה אין תכונה מיוחדת. אגון קורדס, החל מהשנה "אנליסט ראשי" של באיירן, ניתח את המשחק של חיפה מכל הכיוונים, העביר את המסרים לוואן חאל, ובאיירן תגיע מוכנה.
ה"קיקר" יודע להזהיר מפני מכבי חיפה "גמישה טקטית, שמשחקת טכני והתקפי, בניצוחו של יניב קטן ובסיוע של אייל גולסה", אבל מציין גם כי "השוער המנוסה ניר דווידוביץ' נוטה, מצד שני, שוב ושוב לטעויות קשות".
את באיירן הסיפורים האלו לא מעניינים. בשביל ראש שקט הם חייבים לנצח את המשחקים האלה בתחילת הבית המוקדם. אחרי הכל, מאז הזכייה ב-2001, לא עברה הקבוצה את רבע גמר ליגת האלופות. וזה חייב להשתנות השנה.
