מנצ'סטר יונייטד נמצאת בעמדת זינוק מצוינת לעלות לגמר הצ'מפיונס ליג. גם האליפות בפרמיירליג הובטחה כמעט בוודאות. כך ששחזור הדאבל מהעונה הקודמת קרוב מאוד. אבל משהו אחד בכל זאת מעיב על המועדון הזה בתקופה האחרונה, ועוד יותר מזה על אוהדי הקבוצה. אחרי שעברו חודש קשה עם העיסוק בחוליית ההגנה וקצב ספיגת השערים המדאיג, התפנו שוב ביונייטד לסמן את שני השחקנים אולי היחידים במערך המתוקתק שלא מתאימים את עצמם לרוח המועדון: החלוצים קרלוס טבז ודימיטאר ברבאטוב. שניים שעסוקים השנה בעיקר בחיפושים עצמיים. אחד לא זז על המגרש (ברבאטוב) מה שנראה מאוד בולט לעין לאור התנועה הבלתי פוסקת של יתר השחקנים; השני עסוק בהתמרמרות סביב מעמדו בקבוצה ולאחרונה פוזל ללא בושה לריאל מדריד.
מבחינת הנתונים היבשים המצב של שניהם סביר מינוס. בשני המפעלים החשובים - ליגה וליגת האלופות - טבז כבש רק 5 פעמים העונה. לגבי ברבאטוב, הרי שככל שעוברים השבועות התפוקה שלו הולכת ופוחתת. בשלושת החודשים האחרונים הוא כבש פעמיים בלבד. זה קורה דווקא בזמן שהעומס על השחקנים הוא עצום. הנתונים האלו מרתיחים עוד יותר את האוהדים ואוכלים לאלכס פרגוסון את שאריות הסבלנות, בעיקר על רקע המחיר ששילמה עבורו יונייטד בקיץ - 30.75 מיליון ליש"ט, ההעברה היקרה בתולדותיה.
במקרה של טבז, אפשר להסביר את העניין בחוסר השתלבות באנגליה. "בניגוד לשותף הוותיק שלו, חבייאר מסצ'ראנו מליברפול, טבז טיפוס הרבה פחות חברתי וחברותי", כותב איאן הרברט, שמסקר את יונייטד עבור "האינדיפנדנט". "זו כנראה גם הסיבה שבגללה בשבע העונות שבהן הוא משחק כדורגל מקצועני, הוא עבר בארבעה מועדונים שונים". והחמישי בדרך: אחרי שמועות שצצו בתחילת העונה ולאחר מכן הוכחשו בנוגע לחיזורים הדדיים בין ריאל מדריד לטבז, הרי שבשבוע האחרון הודה בפעם הראשונה שהוא לא רואה את עצמו ממשיך באולד טראפורד. "יש יותר סיכוי שאעזוב מאשר שאשאר. כל עוד אני משחק כאן, אני אתן את החיים שלי על המגרש, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעונה הבאה. אני רוצה לעבור לספרד".
לטבז יש נסיבות מקלות: הוא כבול כבר שנים לסוכנות השחקנים המפוקפקת MSI, שמחזיקה בכרטיס השחקן שלו ומנסה למקסם עליו את הרווחים. MSI התעקשה להשאיל את טבז ליונייטד, ולפי דיווחים סירבה למכור אותו לקבוצה במחיר של כ-25 מיליון ליש"ט. למדריד כנראה שלא תהיה בעיה לשלם סכומים גבוהים יותר.
ברבאטוב הוא דוגמה לכך שגם מאמנים גדולים טועים לפעמים. אפילו מאמנים ענקיים כמו פרגוסון. אוהדי יונייטד מתחילים לאבד את הסבלנות שהיתה להם לרכש המרכזי והיחיד שביצע המאמן הסקוטי בקיץ, והכינוי החדש שהודבק לו על ידי האוהדים הוא "הצב העצלן". לא מפתיע בהתחשב בכך שהאוהדים האנגלים מעריכים מלחמה, תאקלים וקילומטרז' יותר מכל דבר אחר, ההיפך הגמור מסגנון המשחק של הבולגרי, שכמעט וקיבל בעיטה מהנבחרת שלו אחרי שבאחד המשחקים שלה העונה הצליח להרתיח את מאמנו אחרי שסיים 90 דקות מלאות, כמעט כולן בהליכה על המגרש.
העניין הזה לא הפריע כמובן לאוהדי טוטנהאם, שראו אותו כובש 45 שערים בשנתיים הקודמות, אבל כשגם השערים לא מגיעים בצרורות התקשורת מתחילה להשחיז את הסכינים. אחרי שהבולגרי החמיץ פנדל בדו-קרב בחצי גמר הגביע מול אברטון, טומי דוקרטי, פרשן ה-BBC ומאמן יונייטד לשעבר, הבהיר את הנקודה: "השחקן הזה הוא אסון גדול ליונייטד". דניאל טיילור כתב ב"גרדיאן" כי "לא הרכישה הכושלת של ברבאטוב היא הטעות של פרגוסון, אלא העובדה שהוא שם הקיץ את כל הביצים בסל של הבולגרי העצלן. אולי שני חלוצים שעולים 15 מיליון ליש"ט היו תורמים ליונייטד יותר שערים ממה שתרם ההוא שעלה כפול".
רונאלדו? וויין רוני!
שני הכישלונות האלו היו יכולים להרוס לפרגוסון את העונה, בהתחשב בכך שמכונת השערים העיקרית שלו - כריסטיאנו רונאלדו - גם מספקת תפוקה פחותה מזו של העונה שעברה. אלא שדווקא בעונה ובתקופה כזו האימפריה רחוקה מאוד מנפילה. יש כמה דברים מאוד טובים שקרו ליונייטד בתקופה האחרונה. למשל, הפריחה המחודשת והיוצאת דופן של של ראיין גיגס, שבגיל 35 זכה בתואר שחקן השנה בפרמיירליג מטעם ארגון השחקנים המקומי. בניצחון 2-0 על מידלסברו בשבת, גיגס ציין הופעה 800 במדי הקבוצה שבה ערך הופעת בכורה ב-1990. ועל הדרך גם כבש באותו משחק את שערו ה-103 בליגה במדי יונייטד.
ויש את ג'ון אושיי. עוד אחד משחקני הבית האלו שכאילו תוכנתו מראש ובקפידה בפס הייצור המשובח של פרגוסון. השחקן האירי הוורסטילי, שבמהלך הקריירה שלו הספיק לשחק בכל עמדה אפשרית כמעט בהגנה ובקישור, היה זה שכבש את שער הניצחון במשחק הראשון מול ארסנל בחצי הגמר בשבוע שעבר באולד טראפורד. כמחווה על השער הודיע פרגוסון כי מקומו של אושיי בהרכב הפותח בגמר מובטח, אם יונייטד אכן תגיע לשם. מחווה דומה עשה פרגוסון לפול סקולס בשנה שעברה, אחרי שהאחרון כבש במעמד דומה אשתקד מול ברצלונה.
וכמובן, אולי השחקן הבולט ביותר של יונייטד העונה - וויין רוני. פרגוסון אמר בשבוע שעבר על החלוץ שלו: "בזמנו שילמנו עליו לאברטון 28 מיליון ליש"ט, אבל גם במחיר הזה, אני חושב שקנינו מציאה. הכרנו אותו כבר כמה שנים קודם וניסינו להביא אותו במחיר נמוך יותר, אבל אברטון לא הסכימה לשחרר אותו. הם כל הזמן ידעו מה יש להם בידיים". רוני הוא המועמד העיקרי לזכות בתואר שחקן השנה בפרמיירליג. אם תשאלו את פרגי, אין מועמדים רלוונטיים אחרים: "הוא תמיד רוצה להיות מעורב במשחק. יש לו תיאבון בלתי נגמר, הוא קורע את עצמו על הדשא והוא לא אנוכי. אף שחקן בפרמיירליג לא היה עקבי כמו שוויין היה העונה".
אילוף הסורר
ויש כמובן את העניין האחרון אולי בעונה הזאת של יונייטד, שאולי מהווה את ההצלחה הגדולה ביותר של אלכס פרגוסון. עניין כריסטיאנו רונאלדו. השחקן הכי גדול היום בעולם, ביחד עם ליאו מסי, שמעלה את קצב דפיקות הלב החיוביות והשליליות במנצ'סטר. חיובי בכל מה שקשור לכדורגל (מלך השערים של הקבוצה גם השנה עם 22 כיבושים), ושלילי בכל מה שמחוץ למגרש (מפלרטט תקופה ארוכה מדי עם ריאל מדריד, נתפס בצילומי פפראצי מביכים, משמיד את הפרארי שלו יום לאחר שקנה אותה). יונייטד יכולה להסתדר עם שחקנים גדולים שסובלים מברגים מקולקלים בראש. ג'ורג' בסט ואריק קאנטונה הם הדוגמאות הטובות ביותר לעניין הזה.
אבל עכשיו נראה סוף סוף שפרגי הצליח להשתלט גם על השחקן הסורר ביותר שעוד נותר לו בסגל. ואולי הברגים בראש של הפורטוגלי מסתדרים, לפחות מבחינת המקום שבו הוא רוצה להיות. בניגוד לטבז שמשתעשע במחשבות על מעבר לברנבאו, אמר אתמול רונאלדו: "אני כבר לא חושב על ריאל מדריד. החלום שלי לעבור לשם מת. עכשיו אני חולם רק על הנפת גביע האלופות ברומא". זו היתה פחות או יותר הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שרונאלדו הכריז, באופן ישיר וגלוי, על נאמנותו למועדון. ובאופן עקיף על נאמנות למנג'ר שלו.
ואם את הילד הסורר הזה פרגוסון הצליח להכניע, מה זה בשבילו לשמור על 1-0 קטן במשחק הערב מול ארסנל?
