כאשר הייתי בכיתה ב', לקחו אותנו מטעם בית הספר לשתול עצים בט"ו בשבט. הסבירו לנו שעצים הם עורק החיים של כדור הארץ ושהם ממירים "אוויר רע" לאוויר לנשימה. איך זה קשור לכדורגל?
לאחר העפלת מכבי תל אביב לליגת האלופות, ישר חשבו ראשי המועדון מה ניתן לעשות עם סכום הכסף המכובד שיקבלו מאופ"א. בהתאם להתנהלות בשנים האחרונות, ובניגוד לאופי הישראלי המצוי של מדינת הסטארט-אפ, החשיבה לטווח ארוך נכנסה לפעולה והוחלט לנצל את ההזדמנות ולרכוש את שוער אלופת העולם לנוער, פרדראג ראיקוביץ' הסרבי. המטרה: לרכוש את השוער במחיר מציאה – לפחות יחסי - לנצל את הופעותיו על הבמה הכי גדולה בעולם (בתקווה שיציג יכולת טובה מספיק), ולמכור בעתיד הקרוב, בתוך כשנתיים-שלוש.
נכון, 3 מיליון יורו זה הרבה כסף וזאת העסקה הכי גדולה בתולדות הכדורגל הישראלי, אבל אם הכל יתנהל כשורה, מכבי אמורה למכור אותו בסכום כפול או אפילו משולש. דרך אגב, פרישה של שוער סרבי אחר שמשחק בישראל – סטויקוביץ' ממכבי חיפה – מנבחרת סרביה, וקידומו של שוער מכבי ת"א לשער הנבחרת הבוגרת, רק תזרז את התהליך.
קצת לפני רכישתו של ראיקוביץ', מועדון מוכר באירופה החתים שוער צעיר בגילו של הסרבי עם אותה מטרה בדיוק. ההבדל? המועדון הזה הוא מועדון שמתמחה בהשבחת שחקנים וביצירת רווחים ממכירתם. למועדון קוראים פורטו. ולשוער לא קוראים איקר קסיאס. השם הוא ראול גודיניו, שוער נבחרת הנוער של מקסיקו שזכה עם נבחרת הנערים במקום השני באליפות העולם שהתקיימה ב-2013. נכון, קסיאס הוא השוער הראשון והשם הכי מוכר במועדון, אבל עוד לפני שפורטו החתימה את קסיאס היא כבר ידעה מי יהיה שוער העתיד שלה. איך? שאלה טובה.
הנה סיפור קצר שינסה להמחיש: פורטו אמנם לא בשורה הראשונה של מועדוני היבשת, אך מופיעה על בסיס קבוע בליגת האלופות ומעפילה לשלבי הנוק-אאוט באופן סדיר ויציב.
הצלחה הזו מתאימה לבעלי המועדון, מבחינה אסטרטגית, כמו כפפה ליד: בשנה שעברה הם ניצחו את באיירן במשחק הראשון של רבע גמר האלופות (רק בשביל לחטוף תבוסה בגומלין) וזה היה מספיק כדי שכל היבשת תראה את ג'קסון מרטינס נותן בראש לבווארים. חצי מאירופה רדפה אחרי החלוץ מקולומביה, ובסופו של דבר אתלטיקו מדריד רכשה אותו ב-35 מיליון יורו. 3 שנים לפני כן, ולאחר סקאוטינג צמוד שלקח כמעט שנה, פורטו רכשה את מרטינס מצ'יאפאס המקסיקנית תמורת 12 מיליון יורו. והנה לכם רווח משולש.
250 הסקאוטים, וקבוצת הבת של המועדון, הם כלים שאין למכבי ת"א, ומגבלת הזרים היא בהחלט בעיה עבור גולדהאר וקרויף, אך ניתן להניח שמכבי ת"א תגיע לאירופה כל שנה בעתיד הנראה לעין - אפילו אם לא תזכה באליפות - והיא בהחלט יכולה למנף את הופעותיה באירופה על מנת למשוך כישרונות צעירים לקבוצת הנוער, ואם ירשימו שם לרכוש אותם ולהשביח אותם על מנת שיתרמו להצלחה של המועדון לפני שימכרו ברווח משולש. כאן המקום לציין שמאוויס צ'יבוטה, חלוץ הפועל כפ"ס, ולנרי קהינדה, שמשחק גם הוא בקבוצה מהשרון, מושאלים ממכבי ת"א אחרי שיחקו בקבוצת הנוער של הצהובים.
נחזור לראול גודיניו. השוער שיחק והרשים כמושאל בעונה הקודמת בקבוצת הבת של המועדון, כך שעוד לפני כל הבלאגן של קסיאס והגעתו למועדון, בפורטו כבר החליטו שהם רוכשים את גודיניו מצ'יבאס גואדלחרה המקסיקנית. הוא נרכש תמורת 4 מיליון יורו ובסעיף השחרור שלו מופיע הסכום 24 מיליון יורו. קראתם נכון, פי 6 מסכום הרכישה.
דרך אגב, לגודיניו יש יתרון מסויים על פני ראיקוביץ'. יש לו מורה בשם איקר קסיאס. גודיניו עצמו, שגם השנה משחק בתור שוערה של קבוצת המשנה של המועדון במקביל להיותו השוער השלישי של הקבוצה הבוגרת, כבר צוטט באומרו שנפל בחלקו הכבוד ללמוד משוער כמו קסיאס ושהוא ייהפך לשוער טוב יותר עקב כך.
למכבי יש המון מה ללמוד ממועדונים אירופאיים ומפורטו בפרט, ואפילו אם תיכשל מקצועית על הדשא באלופות, אם היא תצליח ללמוד משהו מהחוויה, זה כבר שווה - מעבר כמובן להכנסות. הזמן הכי טוב לשתול עץ הוא לפני 20 שנה. הזמן השני הכי טוב הוא היום. מכבי שתלה עץ מזן סרבי, מי יודע - אולי יום אחד היא תצליח להתקרב ליער של פורטו.
