התקציר באדיבות ספורט 1
"תדמית היא דימוי, דמות אדם או ארגון המצטיירת בעיני אחר, או הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. הדימוי במהותו הוא אינסטינקט, והרושם שאחרים מקבלים הוא בגין מגוון סימנים חיצוניים שהאדם מקרין כגון לבוש, דיבור, שפת גוף וכדומה. התדמית יכולה להיות זהה לדמות אותה היא משקפת, אך בימינו לעיתים קרובות יש פער ביניהן עקב נטייתם של אנשים לעסוק בעיצוב התדמית, וביצירת הרושם אותו הם מבקשים להציג בפני אחרים" (מתוך ויקיפדיה).
הירשמו לליגת החלומות של ערוץ הספורט וגולדסטאר
בני האדם תמיד חיו בתוך עולם של תדמיות. אפשר גם לקרוא להן "סטיגמות", במובן השלילי, אבל האמת היא שלכל אדם יש את הצל שמלווה אותו - התדמית. סט של מאפיינים ותכונות שאנשים מייחסים כלפי אותו אדם (או גוף אחר), ובמידה רבה הם קובעים איך הוא ייתפס מכאן והלאה. פעמים רבות, התדמית מנצחת את המציאות. דן מרידור, למשל, פוליטיקאי שעשה דבר או שניים, שילם מחיר מלא על הופעה אחת שלו בתכנית "החרצופים". חיקוי אחד שהציג אותו כרכרוכי ("מיצי מיצי מיצי"), פחות או יותר חיסל את הקריירה שלו.
ועל אחת כמה וכמה, הדברים אמורים בתוך עולם הכדורגל, ועוד יותר בכדורגל הישראלי - ענף שבו השיפוט המהיר הוא חלק מהותי בעניין עצמו. והמשחק אתמול של מכבי חיפה, שבו היא העפילה לפלייאוף ליגת האלופות שנה שנייה ברציפות - היה גם המשחק שבו שלושה אנשים לא רק הצליחו להביס את סלובן ברטיסלבה, אלא גם את התדמית שלהם. לפחות לערב אחד.
קחו לדוגמא את פרנטזדי פיירו. נכון, החלוץ מהאיטי - בשורה התחתונה - לא הביא מספרים גבוהים מדי בעונה שעברה בליגה. אבל זו כבר שנה שנייה ברציפות שהוא אחד האחראים המרכזיים לכך שחיפה נמצאת מרחק נגיעה משלב הבתים. פיירו כבש בשני המשחקים נגד האמרון, בישל במשחק הגומלין נגד שריף, כבש בסלובקיה וכבש אתמול ממש כמו שבעונה שעברה, השערים שלו נגד אולימפיאקוס, אפולון לימסול והכוכב האדום סללו את הדרך לשלב הבתים. וכל זה קרה, כמו שאוהבים להגיד בתקשורת הספורט, "בניגוד למהלך" התדמית.
שני דברים הרכיבו את התדמית הבעייתית שנוצרה לפיירו - הראשון הוא המחיר ששילמו עליו, 1.6 מיליון יורו. הרבה כסף במונחים ישראליים, ועוד הוכחה שלפיה סכום כסף גבוה הוא הרבה פעמים גם סוג של משקולת על הרגליים - כל דבר פרט להצלחה מסחררת מיד, ייחשב לאכזבה מול הסכום ששולם. ואז מה אם השערים שלו במוקדמות האלופות לבדם שווים (הרבה) יותר מפי עשרה מסכום ההעברה ששולם לגנגאן?
והדבר השני הוא ההיסטוריה שלו - וליתר דיוק, העובדה שהחל את הקריירה ככדורסלן. למרות שמדובר בפרט אנקדוטלי בסך הכל, זה מעיד משהו על הדרך שבה אנחנו חושבים - הניסיון לראות את פיירו מראש כמי ש"לא שייך לענף", "לא משלנו". וכך, בכל פעם שפיירו יבצע טעות (שחלוצים גדולים ממנו גם עושים לפעמים), זה כבר יתלבש לתוך השבלונה ולתוך הנראטיב הישן. ההנחה היסודית שמדובר במי שהכדורגל לא באמת זורם בדמו כבר מוטמעת ממנו, ורק מחפשת דרכים לאשש את עצמה.
ובתדמית הזו, כמו בכל תדמית, יש קורטוב של אמת. פיירו הוא אכן לא בדיוק הזר הכי טכני במכבי חיפה, בטח לא הזר הכי וירטואוזי שנחת בישראל. אבל הוא כן עושה את העבודה שלו - ומחזיר לא מעט, ולפעמים הרבה יותר, מההשקעה שנעשתה כלפיו כשחתם על החוזה בקיץ שעבר.
גם לדין דוד, שכבש את השער השלישי אתמול, יש תדמית. התדמית הזו מופיעה בדמות דגל שקוון מניף באוויר. המשחק המפורסם נגד אפולון לימסול, שבו נפסלו שני שערים של דוד בגלל נבדל, הפך לסוג של מיתוס - כמשהו שרובץ מעל דמותו של החלוץ מאשדוד. חברו את זה לכמה וכמה החמצות (גם זה דבר שקורה גם לחלוצים גדולים ממנו), ותקבלו מישהו שיש לנו הנחה מראש כלפיו. הנחה שיהיה לו קשה לשנות.
ואז מה אם דין דוד כבר שנה שלישית במכבי חיפה, ומהווה חלק לא קטן בשתי האליפויות שנותרו? אז מה אם למרות שהגיע לקבוצה חדשה ולאחד המועדונים הכי לחוצים ומסוקרים בארץ, כבר בעונה הראשונה היו לו 23 שערים בכל המסגרות - חלקם שערים מכריעים וחשובים? אז מה אם בעונה שעברה, הוא אחראי לאחד הנצחונות הכי גדולים של חיפה - עם הצמד נגד מכבי תל אביב? ואז מה אם גם העונה, למרות תדמית ה"הוא שנתקע באופסייד", הוא כבר הספיק לכבוש ארבעה שערים בשישה משחקים בתוספת בישול?
כן, לפעמים דין דוד נתפס בנבדל. לפעמים הוא גם מחמיץ. אבל את השערים שהוא כן הצליח להבקיע, ויש לא מעט כאלה, אף אחד לא יצליח למחוק.
וכן, גם למאמן של מכבי חיפה יש בעיה של תדמית. במקרה של מסאי דגו, הבעיה היא לא מה שיודעים עליו - אלא על מה שלא יודעים עליו. חוסר הניסיון של המאמן, העובדה שהוא הגיע לג'וב הכי בכיר היום בכדורגל הישראלי - מאמן אלופת שלוש השנים האחרונות, ומי שמחליף את גדול המאמנים הישראלים בעת החדשה (ואולי גם בכלל) ברק בכר - כמעט בלי רזומה. מאמן של צ'מפיונס ליג שאימן עד כה בעיקר קבוצות קטנות, לפרקי זמן קצרים.
וכמו שאמרנו, גם בתדמית הזאת יש לא מעט מן האמת. דגו אכן לא אימן בקבוצות כאלה - אבל בסופו של דבר, דגו בשנים האחרונות כן הצליח לצבור לעצמו ידע. לעבוד בשקט, מאחורי הקלעים, ולהתפתח בתור מאמן. הוא גם הכיר את המערכת של מכבי חיפה, כמי שעבד במחלקת הנוער שלה - וראה את השחקנים שהוא מאמן היום מקרוב מאוד. לדברים האלה יש ערך - ערך שהוא מצליח להביא איתו לקווים, ובעזרת הסגל המצוין שעדיין יש במכבי חיפה, לעשות דברים טובים בהחלט.
יש הרבה מן המפריד בין פרנטזדי פיירו, דין דוד ומסאי דגו. שלושתם אנשים אחרים, עם אופי אחר, עם עבודה אחרת במגרש. ושלושתם, בסופו של דבר, ספורטאים מקצוענים שיימדדו על פי תוצאות, בדיוק כמו חבריהם. יחד עם זאת, יש גם קו מחבר בין שלושתם - שלושתם לא "הלכו במסלול הנכון". אצל שלושתם, הביוגרפיה ולפעמים גם האופי על המגרש היו שונים מן המקובל. עברו קצת יותר פיתולים מהרגיל. לא היו בתלם.
והניצחון הגדול של מכבי חיפה 2023, בדרך אולי להישג בלתי נתפס ובלתי ייאמן, הוא העובדה שהיא הצליחה להשליך משהו מהתדמית המוצלחת שלה, על התדמית הבעייתית שלהם - ולהאיר אותה באור קצת אחר, בדרך לפלייאוף ליגת האלופות.
