באדיבות ספורט 1
במדינת ישראל ישנם מעט מאוד נושאים שהם קונצנזוס. על אחת כמה וכמה בימים טרופים אלו, כשכל מה שאנחנו מאמינים בו כאתוס המשותף שלנו עומד למבחן. ובכל זאת, על דבר אחד אין עוררין, אין ויכוחים ואין איש שיעמוד מנגד, לא משנה מה צבע החולצה והקבוצה האהובה עליו, ויטען אחרת: צ'ארון שרי הוא קוסם כדורגל. חוויה לכל החושים.
תגידו לי, זה בנאדם שנולד לו ילד השבוע? עזבו רגע לרוץ על הדשא תשעים דקות, יקום הבנאדם שמעביר את השבוע הראשון בחייו של ילדו ומצליח להישאר בהכרה מלאה כל היום, גם אם הוא עובד במזגן מול מסך. אמנם זה השלישי, אז יש כבר פקטור של ניסיון ויעילות, ועדיין - להגיע פיט למשחק אחרי שבוע כזה, לא מובן מאליו.
לא זו בלבד שמר שרי עשה את הקילומטראז' הסטנדרטי שלו, לא זו בלבד שהוא עשה את זה במה שהרגיש כמו היום הכי חם בתולדות סמי עופר(הגזמה מוחלטת בהקשר הזה אתמול), הוא גם סיפק אתמול שלושה בישולים - לקלטת. נגיעות כל כך יפות בכדור, תנועה של ברבור על הדנובה, איזו קלאסה של כדורגלן. אני באמת ובתמים מודה על הזכות לחוות כמעט כל רגע שלו במכבי חיפה בלייב. הרוח של מכבי חיפה, מגולמת בשחקן אחד עם רגל שמאל משוחה בקסם ואהבה.
על כתפי שרי, המריאה אתמול מכבי חיפה אל עבר פלייאוף ליגת האלופות, זו השנה השנייה ברצף. למרות פתיחה מהוססת והתלהבות מהצד הסלובקי, ידענו להתעשת, להדק את השורות, ולהנחיל הצגת כדורגל משובחת במיוחד לאורך כמעט כל המחצית הראשונה. בזמן אמת ובשצף האדרנלין שתקתוקי הכדור גרמו לנו במחצית הראשונה, הורדת ההילוך הקולקטיבית וההפקרות ההגנתית של המחצית השנייה נראתה מבאסת במיוחד. גם החילופים של מסאי דגו אתמול לא הועילו, בלשון המעטה, לקצב המשחק. לאחר התקררות, מכל בחינה, ובחינה של הדברים לאשורם, ההבנה שמדובר במחצית של גארבג' טיים, עם הובלה מעשית של 1:4, גרמה למהלכים ולהלך הרוח על הדשא להיראות מעט יותר מובנים.
לא שזה תקין וכך צריך להיות, אבל אין פה באמת איזה חומר לוועדת חקירה. די ברור מה היה הגורם לירידת המתח הזו. קשה לשמר התלהבות ולחץ בשלב כזה של העונה, אחרי חילופים שעיקרם ומהותם שמירת רגליים לשחקנים, במזג אוויר כל כך נוראי ובמצב עניינים שבו הכל, למעשה, גמור. עם כל הכבוד לסלובן ברטיסלבה, ובהחלט שצריך לכבד אותה יותר ממה שכיבדו ומכבדים אותה פרשנים כאלו ואחרים, היא לא הייתה מבקיעה שלושה שערים במחצית השנייה גם אם היו מגיעים הליקופטרים עם מזגני ענק לשמי סמי עופר.
למעשה, מרגע שבו כבשה סלובן את השער המצמק, מכבי חיפה התעשתה, נטלה בחזרה את היוזמה ונעצה את השלישי מרגלי דין דוד. פרסונלית, מעבר לדובדבן, דיא סבע הפיק גם הוא כמה מסירות פז ורגעי קסם, ומצא את נישתו, כך נראה. גם הספקות אם שרי וסבע יכולים לשחק ביחד הופגו עם מסירת האמן של הראשון והפיניש החד בנגיעה בשער השני.
הצלע השלישית בטריו הקסם, דולב חזיזה, ניער מעליו את עייפות השבועות האחרונים (זה לא פיקניק, חבר'ה, חודש ראשון עם ילד ראשון הוא קשוח במיוחד), והפיק מהלכי כדורגל נהדרים ואת האנרגיה הסטנדרטית שלו. מסירת העומק הגאונית שלו לשרי בשער הראשון? פנטסטי. טוב עשה מסאי שהוריד אותו לנוח, בהתחשב בעומסים ובאתגרים הממתינים לנו, וטוב עשה דולב שרצה להמשיך לשחק בכל זאת. מעבר ליכולת ולאיכות, אני מת על שחקנים שחיים בשביל כל דקה על הדשא, ומאוד מחבב מאמנים ששלמות ירכה האחורית של שחקניהם עומדת לנגד עינם.
אבל עם כל הכבוד לשאר הקליברים בחלק הקדמי, מלך מוקדמות ליגת האלופות יש רק אחד. הראשון לשמו (כשאחיו זה השני, משהו מוזר רצח), לועס הבלמים, מנתץ המגנים וחוטב העצים, מר פרנטזי פיירו. שער חמישי העונה במוקדמות, עשירי בסה"כ ב-12 משחקים במדי מכבי חיפה. הוא לא נעים עם הכדור, בלשון המעטה, מצב אחד על אחד על הקרקע איתו מסתיים בכדור חמש ליריבה כמעט תמיד, אבל את מה שיש לו אי אפשר לקחת, ומסתבר שזה שווה לא מעט, בכסף ובמעמד, עבור מכבי חיפה. עכשיו נותר לראות אם יידע לקחת את היכולת הזו ולמנף את מפלצתיותו השנה גם בליגה.
אם לומר את האמת, גם המחליפים היו בסך הכל בסדר, פרטנית. למעט גוני נאור שהוכנס לסיטואציה בעייתית מלכתחילה ובאופן כללי ולמרבה הצער, פשוט נראה לא מתאים למכבי חיפה, השאר עשו עבודה טובה ונפלו קורבן לנסיבות ולאווירת סוף הקורס וצאת האוויר מהריאות שפשתה בקרב השחקנים הפותחים. מי שהכריע את ההתמודדות סופית היה דין דוד בנגיעה קסומה. מגיע לו קרדיט רחב יותר, אבל עד כה, הכניסה שלו מהספסל עובדת לו ולקבוצה. לא אומר שזה צריך להיות קבוע, ויש מקום לתת לו לפתוח במשחקים מסוימים, אבל כל שחקן, בכיר כזוטר, צריך להבין את צרכי הקבוצה בהתמודדויות הספציפיות האלו. במבחן התוצאה, ההרכב הפותח והרעיון עבד היטב. בסוף, כולם ישחקו, ולא מעט. יש מספיק משחקים.
אם יש משהו שלילי שאפשר לציין, זוהי התופעה הפסולה של צהובים סתמיים, על דיבורים או על עבירות לא מחוייבות. לא מעט דפיקות לב סידר לנו פייר קורנו, בטרם הבנו שהצהוב שלו מתבטל אוטומטית. אבל גם בתוך המשחק, הצהוב ניטרל אותו מלחץ אמיתי על המגן והוא עשה הגנה "בכאילו" ברוב המחצית השנייה. אותו כנל עלי, שדילג כאיילה עם ידיים מורמות באוויר מבלי להיכנס לקרבות מגע בגלל צהוב מוקדם. הצוות חייב לתת על זה את הדעת, והשחקנים עצמם, בכירים ומנוסים, חייבים לשלוט בטמפרמנט ובקבלת ההחלטות שלהם בצורה טובה יותר.
חורף חם לפנינו! בפעם השניה ברציפות, מכבי חיפה מבטיחה השתתפות בפלייאוף ליגת האלופות, כמו גם בשלב בתים של אחד משני המפעלים האירופיים הבכירים. מסאי דגו עוד יעמוד ללא מעט מבחנים, אחד גדול במיוחד ממש בעוד שבוע, אבל הוא כבר יכול לסמן וי ענק על מטרה לא טריוויאלית בכלל, ובהחלט שיש לו ולקבוצה במה להתגאות.
הכל מתנקז, בסופו של דבר, לשני משחקים מול הבחורים הצעירים של ברן. רמת הקושי מטפסת לשמיים, זו קבוצה חזקה בהרבה מכל היריבות שפגשנו עד כה, ומכבי חיפה תידרש להתעלות קבוצתית ואינדיבידואלית בכדי לעשות את זה. אנחנו בהחלט האנדרדוג בהתמודדות הזו, בטח כששחקן הרכש בעמדה 6 לא יכול לשחק בצמד המשחקים הזה, ובעמדות אחרות מבוששת העזרה להגיע.
בינתיים? אתנחתא מקומית בדמות חצי גמר גביע הטוטו. ישחקו הנערים ושואו לפנינו, התמודדות מסקרנת שהיא גם בגדר אודישן לשחקנים מקצה הספסל, הזדמנות בעבורנו לראות בפעולה את מקופחי הדקות והזדמנות בעבורם להרשים ואולי לכבוש מקום ברוטציה הירוקה. מושבה, 19:30, שבת. קטן, גדול, מה זה משנה - משחק על תואר. ניפגש שם.
נ.ב. העובדה שלא אמרתי דבר על איתמר ניצן מעידה בעיקר טובות על המשחק שלו. חייב לשפר את הנטייה שלו להדוף לאמצע, אבל הוא בהחלט הולך ומשתפר. מעודד למדי.
