התקציר באדיבות ספורט 1
רבות דובר השבוע על "מזל" בהקשר הניצחון של מכבי חיפה בטירספול. היו כאלו שהגדילו ואף רמזו על מקריות, בלאגן, כמה שהרחיקו עד כדי לומר "כאוס מקצועי". ובכן, קוצר זיכרונם של פרשנים ואוהדים אינו מפתיע, בהתחשב במראות ובהתרחשויות שהיו על הדשא בפעמים שבהן שיחקנו אול אין בימי בכר (עשרים הדקות הראשונות מול אשדוד, נניח), אבל באמת שאפילו למנטליות הישראלית, ההקטנה של ניצחון ברמת לחץ ושל חלקו של מסאי דגו, שארבעה חילופים שלו תרמו שער או בישול במהפך, הייתה די גורפת. ברור שהיה מזל, אבל הוא לבדו לא יכול היה לנצח את המערכה מול הבונקרים המבוצרים ומרגמות מאה עשרים של המולדבים. מה גם שלא זכור לי מזל כזה גדול במספר החמצות מסמרות שיער בצד הירוק, בשני המשחקים.
כך או כך, למשחק מול סלובן ברטיסלבה, עלתה מכבי חיפה בהבנה ברורה שהיא תזדקק למשחק הרבה יותר ממושמע והרבה יותר נחוש בכדי לחזור עם תוצאה טובה. וכן, גם לטיפת מזל. כבר מהרגע הראשון אתמול, היה ברור שמה שקרה על הדשא מול שריף, מבחינת חשיפה בהגנה, לא יחזור על עצמו במשחק חוץ קשה. מכבי חיפה עלתה קומפקטית, מוכוונת מטרה והייתה גם הראשונה לירות, עם שער פשוט אדיר של פרנזי פיירו המושמץ לאחר מבצע משולב בין קורנו, חלאיילי וסבע. כמובן, ההגנה של מכבי חיפה החזירה במצב נייח את סלובן למשחק עם שער עצמי הזוי, אבל דקות לאחר מכן, דיא סבע פתח את עונת 23/24 באופן רשמי עם שער מופלא ואופייני, שקבע, לבסוף, את תוצאת המשחק.
מכבי חיפה עלתה מוכנה לגמרי לכל מה שיש לסלובן להציע, ובעיקר למה שאין לה. בהיעדר ברירה אחרת, ולדימיר ווייס נפל כפרי בשל למלכודת הדבש של קו אחורי ירוק נמוך, וחשף את ההגנה הרעועה שלו לנשיכות במעברים. אולי לסלובן ברטיסלבה יש שחקנים יותר איכותיים בחלק הקדמי משריף, אבל בכל מה שנוגע לעמידה בהגנה, חצי בואכה רבע כוח. למעשה, אם לא משחק מצויין של מילאן בוריאן מיודענו, וכמה הצלות באמת פסיכיות, התוצאה יכלה להיות אף גבוהה יותר לטובת מכבי חיפה בסיום. בגדול, למרות שגם לסלובן היו כמה מצבים לא רעים, מכבי חיפה הייתה מסוכנת, טובה וחכמה יותר במשחק הזה.
ברמה הפרסונלית, לצד פרנזי פיירו, שכבר מזמן הוכתר כסולטן מוקדמות האלופות של מכבי חיפה (שער רביעי בחמישה משחקים העונה), אפשר כמובן לציין גם את כובש השער השני, מר דיא סבע. במשחק הקודם היה ברור, לי אישית לפחות, שהאישו עם הפתיחה המהוססת שלו הוא לא העמדה בה מוצב סבע. המעצור הוא בעיקר מנטלי, ושער כמו שכבש אתמול בהחלט נראה כמו מה שישחרר את המעצור הזה. גם לאחר השער, הוא נראה משוחרר והרבה יותר הזכיר את דיא סבע של שלהי העונה שעברה. זה שבשבילו שחר שבר את קופת החזיר ונתן לו משכורת שיא. יש לו עוד כמובן הרבה לשפר, אבל אתמול, עם שער כל כך יפה וכל כך חשוב, היה כבר צעד אחד אל עבר המטרה שלו - ושלנו.
מי שכבר שיחרר מעצור בשבוע שעבר עם זונדה לרשת ממרחק, מחמוד ג'אבר, עשה גם הוא רושם של אחד שעול כבד ירד מכתפיו. יחד עם עלי מוחמד, ג'אבר היה נהדר, נחוש וחכם, אגרסיבי במידה הרצויה וביצע מספר מסירות ופעולות איכותיות מאוד. לא משחק מושלם, היו פה ושם איבודים ופיקשושים קטנים, אבל בסך הכל בסדר גמור.
ויש את עניין איתמר ניצן. האיש סופג מכולנו, ואני בהחלט מכליל את עצמי כאן ב"כולנו" הזה, קיתונות של ביקורת, לעתים חריפה, אף חריפה מדי. אתמול הוא סיפק משחק טוב בסך הכל, רמת הביטחון עלתה ככל שנקפו הדקות והוא אפילו, שומו שמיים, יצא למספר כדורי גובה בצורה מוצלחת. שלא נתבלבל - אני מעדיף את ג'וש כהן בשער בכל מצב, על כל מקרה ובכל קונסטלציה אפשרית, ואני חושב שמכבי חיפה חייבת לעשות הכל בכדי לנסות ולהשיב אותו בזמן שנותר עד לתום החלון. מצד שני, טוב לראות שניצן נלחם בציפורניים, תחת ענן מעיק של רעשי רקע, על הזכות הגדולה שניתנה לו להגן על שערה של מכבי חיפה, ועוד בכזו מסגרת. זה לא טריוויאלי בעיניי, ומעיד על לא מעט חוזק נפשי של ניצן, אני אישית מאוד מעריך את זה, גם אם זה לא משנה את דעתי המקצועית בנוגע לפעולות שצריכות להינקט בנוגע לעמדת השוער.
אי אפשר שלא לתת כמה מילים גם על ענאן חלאיילי, שהולך ותופס מקום לגיטימי ברוטציה. הילד נראה שייך לגמרי לרמות האלו, אולי אפילו לרמות גבוהות יותר. קרנף פיזי, נחוש ואתמול גם בישל בצורה נהדרת את שער היתרון. אפילו היה מרחק הצלה נהדרת של בוריאן מלכבוש בעצמו. אין כאן גימיק או אילוץ, ענאן חלאיילי משחק פשוט כי הוא טוב.
מעבר לכל מי שהיה על המגרש, זה היה בעיקר היום של מסאי דגו. מי ששומע חדשות לבקרים על יכולותיו, או חוסר יכולותיו, על בלאגן בקבוצה ועוד כל מיני שמועות ושטויות של נשמות טובות בעלות אינטרס, הביא את מכבי חיפה במוכנות שיא, למגרש חוץ לא פשוט, בלי השחקן הכי חשוב שלה והקפטן, בלי קשר אחורי בקליבר גבוה לו כולנו מחכים, עם קרוב לאפס תמיכה ביציעים (להוציא כמה שהסתננו בכל זאת), ידע מתי להגביר את הלחץ ומתי להרוג את המשחק בשלביו המאוחרים בחילופים ובהוראות טקטיות ולקח את כל הקופה ומקדמה משמעותית לקראת הגומלין הכל כך קריטי בשבוע הבא.
לבינתיים, מסאי דגו עומד במשימות המוטלות עליו בכבוד ובהצלחה, וניתן רק לקוות שהמועדון ישכיל להעניק לו את החיזוקים והכלים המתבקשים לקראת ההמשך. יהיה נחמד גם לקבל חיזוק ראוי בעמדת הקישור האחורי, המגן, הבלם ואולי איזה בונוס חביב בעמדות אחרות, בכפוף לנדיבות ליבה והיצעה של יהדות העולם. ויפה שעה אחת קודם.
אם כבר מדברים על ההמשך, בואו נירגע כאן רגע עם הכירטוסים לשווייץ, חברים. שלב הפלייאוף, כרגע מבחינתי, ליטרלי לא קיים, מקסימום נקודה באופק מעבר להרי החושך. סלובן ברטיסלבה היא אולי לא היריבה הכי אימתנית שאי פעם פגשנו, בלשון המעטה, והיא רחוקה מלהיות פייבוריטית לקראת משחק החוץ, בטח לאור מה שראינו ממנה במשחק הבית, אבל היו כבר דברים מעולם. גם הקבוצה וגם אנחנו צריכים להיערך למשחק בשבוע הבא באותה מידת המוכנות והטירוף שבה הגענו למשחק מול שריף. יותר מדי מונח על הכף מכדי שניתן אפילו לשבריר הסיכוי של סנסציה ללבוש צורה ממשית כלשהי.
אלוהים יודע, אנחנו מתים על הסתבכויות, זה סימפטום ישן ומעצבן עוד מימי בכר, וההרגל המגונה של לספוג לפחות שער אחד למשחק לא נראה שפוסק. אסור לנו להיות אפאתיים אפילו לשנייה, בואו נרכב על גל החום הבלתי נסבל, המרק רגל שנתבשל בו כולנו בשבוע הבא בסמי עופר, וניתן גראנד פינאלה למפגש הכפול בכדי שנוכל להתקדם בחיינו. לא בא לי על אף סינדרלה סלובקית על הגב שלנו.
בקיצור, סמי עופר, יום שלישי. כולנו שם, כמו תמיד. יהיה חם.
שבוע טוב וירוק לכולם.
