אתמול, סוף סוף, נשלפו הפתקים. מכבי חיפה הגיעה אל הארץ המובטחת מבחינתה - שלב הבתים של ליגת האלופות, בפעם השלישית בתולדות המועדון. ברק בכר והשחקנים שלו ייצאו כעת לשש הרפתקאות מסעירות, במטרה לצאת מהן כמה שיותר טוב. פריז סן ז'רמן, יובנטוס ובנפיקה ליסבון תהיינה הקבוצות שחיפה תפגוש, וזו לא תהיה הפעם הראשונה שהשלוש הללו פוגשות קבוצות ישראליות. חוזרים במכונת הזמן.
פריז סן ז'רמן - זכרונות רעים מבניון, טועמה ואלירן עטר
מועדון הפאר הצרפתי, כזכור, היה כאן לפני פחות מחודש - כשהקבוצה של כריסטוף גאלטייה הביסה ללא קושי 0:4 את נאנט בסופר קאפ הצרפתי. אבל זה היה בבלומפילד, והקבוצה הזו תעלה בפעם הראשונה לסמי עופר - אבל לא תשחק בפעם הראשונה בחיפה.
בעונת 1998/99 היא פגשה את מכבי חיפה, אז עם דושאן אוהרין הצ'כי על הקווים, במסגרת גביע המחזיקות (ז"ל). לפריז היו אז שמות גדולים כמו ג'יי ג'יי אוקוצ'ה הניגרי, מרקו סימונה האיטלקי והשוער ברנאר לאמה (שכזכור, חטף את הגול הבלתי נשכח של ראובן עטר בספטמבר 1993). במפגש הראשון (17 בספטמבר, 1998) היא כבר הובילה 0:1 משער של מרקו סימונה בפנדל (83), אבל אז - הגיע היהלום. אופיר קופל שלח כדור עומק פנטסטי ליוסי בניון, שעבר את השער ונתן קטנה לרשת של לאמה.
את הגומלין (1 באוקטובר, 1998) ספק אם מישהו מאוהדי מכבי חיפה יוכל לשכוח. קריית אליעזר היה צפוף מאין כמוהו, והירוקים נקלעו למאבק אדירים מול הפריזאים - זה התחיל עם גול של אדורם קייסי (57), אבל אז ניקולאס אוודק (73) השווה. אלון מזרחי בשער אופייני העלה את חיפה ליתרון, אבל אוקוצ'ה היה שם כדי לקבוע 2:2 - תוצאה שאז היתה שולחת את פריז לשלב הבא. ואז? אז הגיעה הדקה התשעים. הברקה נוספת של בניון, שהקפיץ כדור באמנות פנימה, מזרחי היה שם ממצב בלתי אפשרי - אבל הכדור חדר לרשת. העיר חיפה בשמיים, והירוקים מדהימים את הקבוצה הצרפתית החזקה.
הפעם השלישית הגיעה בעונת 2010/11, אז היא שיחקה נגד מכבי תל אביב - במשחק הראשון (19 באוגוסט) הצהובים הפסידו 2:0, אבל בגומלין לא ויתרו וסיפקו תצוגה מרשימה עם ניצחון של 3:4 על הפריזאים. יובל אבידור כבש צמד (!), האריס מדוניאנין הבקיע בפנדל - ועל החותמת הסופית היה חתום אלירן עטר עם בעיטה חופשית פנטסטית לחיבורים. הצהובים הודחו, אבל חזרו עם הכבוד.
הגברת הזקנה והכדורגל הישראלי נפגשים, תמיד, במעמד מיוחד - בשלב הבתים של ליגת האלופות. הפעם הראשונה התרחשה בעונת 2004/05. אז זו הייתה מכבי תל אביב של ניר קלינגר - קבוצה שמבוססת על שחקנים צעירים, שמצאה את עצמה בפסגת הכדורגל העולמי. את המשחק הראשון, מכבי הפסידה ב"דלה אלפי" (עוד מוסד שכבר לא קיים) 1:0 משער של מאורו קאמורנסי. בהרכב של יובה שיחקו אז ג'יאנלואיג'י בופון, ליליאן תוראם, ג'יאנלוקה זמברוטה, דויד טרזגה ואפילו זלאטן איברהימוביץ'.
לגומלין, שנערך באצטדיון רמת גן, הגיעה יובה אחרי שהבטיחה את ההעפלה - ושיחקה בהתאם. בדקה ה-30 מכבי ת"א עלתה ליתרון משער של ה-גיבור שלה בשלב הבתים, ברוך דגו, שהבקיע בפנדל. מכבי ת"א התקרבה לניצחון סנסציוני, אבל בדקה ה-71 אלסנדרו דל פיירו - ברגע קלאסי נוסף - השתיק את החגיגות. 1:1 מכובד, בסיומו של שלב בתים הירואי מבחינת הבחורים של קלינגר.
הפעם השנייה הייתה מול מכבי חיפה. זה קרה בעונת 2009/10, כשהירוקים של אלישע לוי עלו לבתים בפעם השנייה. פעמיים זה נגמר ב-1:0 קטן לאיטלקים: במפגש הראשון ג'ורג'יו קייליני הבקיע את השער המנצח, בגומלין בר"ג זה היה שוב קאמורנסי. חיפה סיימה את אותו קמפיין עם השיר הנודע "אפס נקודות אפס שערים", אבל זה היה הסמל למאבק שהיא הצליחה לתת מול הקבוצות האירופאיות החזקות, על אף שהכדור לא מצא את הרשת.
בנפיקה - החטיפה לבית"ר, חטפה מהפועל ת"א
גם למועדון הפאר הפורטוגלי - זו לא תהיה פעם ראשונה. פעמיים היא פגשה יריבה ישראלית בעבר; הפעם הראשונה היתה במוקדמות ליגת האלופות 1998/99. בנפיקה פגשה את בית"ר ירושלים, האלופה הטרייה עם דרור קשטן על הקווים. בצד של בנפיקה עמד גרהאם סונס הסקוטי, שהרכיב קבוצה בריטית למדי עבור הפורטוגלים. במשחק הראשון זה נגמר בתבוסה כואבת של 6:0 עבור בית"ר, מה שהפך את הגומלין למשחק חסר חשיבות - ובכל זאת, הירושלמים הצליחו לנצח 2:4. אישטוואן האמר, סטפן שאלוי, עופר שטרית ויוסי אבוקסיס הבקיעו, אבל שערים של נונו גומש הצעיר וז'ואו פינטו הוותיק סגרו עניין. בית"ר סיימה את העונה האירופית מוקדם.
הפעם השנייה היתה מול היריבה הגדולה של בית"ר: הפועל תל אביב. זו היתה קבוצת הפאר של אלי גוטמן, שאחרי הדאבל הבלתי נשכח של 2009/10, הלכה לעליית מדרגה - והצליחה להגיע לשלב הבתים. ב-14 בספטמבר, 2010, הפועל עלתה לאצטדיון האור בליסבון - אבל בעיקר הסתנוורה מהזרקורים. שני שערים של לואיזאו ואוסקר קרדוסו הספיקו לפורטוגלים של ז'ורז'ה ז'סוס כדי לנצח 0:2. אבל הגומלין? הגומלין הפך - יהיו שיאמרו - לניצחון הכי גדול של הפועל תל אביב ביבשת.
ב-24 בנובמבר, 2010, בלומפילד לבש חג - למשחק הבית האחרון של האדומים בשלב הבתים. 11,668 צופים התקבצו ביציע, וקיוו לאקורד סיום מוצלח. אבל אפילו האופטימיים שבהם לא חלמו שזה ייגמר כך - עם לא פחות מ-0:3 ענק לטובת הקבוצה של גוטמן. למרות שליטה אופטית של הפורטוגלים, הפועל עקצה היטב - בדקה ה-24 מנגיחה של ערן זהבי, בדקה ה-74 דאגלס דה סילבה הכפיל - ואת הפינאלה רשם זהבי, בגול "א-לה טדי", עם בעיטה מדויקת מימין לשמאל. 0:3 ענק להפועל ת"א, שאז הגיעה לפסגת היכולת שלה מול האירופאים.
