אחרי 11 שנה, מכבי תל אביב סוף-סוף חזרה לליגה הבכירה ביותר בעולם – ליגת האלופות. ההגעה למפעל היוקרתי כל כך, לבדה, היא הישג גדול בפני עצמו, בטח עבור ההשקעה הענקית של מיץ' גולדהאר במועדון מס' 1 בישראל מבחינה ניהולית, תקציבית וכמובן עם הישראלים הבכירים ביותר שהביאו למועדון 3 אליפויות ברצף.
אבל ליגת האלופות זה סיפור אחר לגמרי, ומכבי ת"א חוותה זאת על בשרה. הצהובים הבינו איך מרגישות רוב קבוצות ליגת העל במהלך העונה בבלומפילד. מכבי בקושי נגעה בכדור בלונדון, ולמרות מספר נסיות התקפה שלא צלחו, זה היה משחק במעמד צד אחד. לקבל במחזור הראשון את צ'לסי בחוץ, כשהקבוצה עם המנג'ר הטוב בעולם כל כך לחוצה ועצבנית מתחילת עונה קטסטרופלית בליגה - זה מה שהיה חסר למכבי, וראו זאת היטב על כר הדשא.
לפני המשחק שמענו את המנג'רים נותנים כבוד אחד לשני כיאה לג'נטלמנים אירופאים. מוריניו אפילו הגדיל ואמר שמכבי ת"א בהחלט יכולה לנצח את צ'לסי. דיבורים לחוד ומציאות לחוד. האמת, שזה פשוט לא כוחות. אין רבע טענה לשחקני מכבי ת"א שניסו הכל, אבל הפערים, אוי הפערים. המהירות, הפיזיות והקצב הבהירו שזו לא הליגה הישראלית. שלא לדבר על פערי התקציב כאשר צ'לסי אחת העשירות בעולם ואילו מכבי העשירה בישראל וזה ההבדל.
השני זה נוסא אייגיבור. הוא עובד קשה, מבין שלושת הקשרים יחד עם מיטרוביץ' ואלברמן, הוא היחיד שנכנס לעומק ומאיים על שער היריב, אבל לצפות לגול ממנו זה כמעט בלתי אפשרי. ההחמצות איומות והסיכוי שיבקיע שואף לאפס. כבר אמרנו זאת, ונגיד זאת שוב: בליגה שלנו אין בעיה, יש את ערן זהבי, אבל בליגת האלופות זה קריטי, כי בקושי מגיעים למצבים.
השחקן הבולט ביותר במכבי היה דור פרץ. למרות שנכנס מחליף בשלהי המשחק הוא היה המסוכן ביותר ולא היה חסר שיהיו לו שני בישולים. שחקן תענוג. מכבי ת"א צריכה לעשות הכל כדי לא לסיים כמו מכבי חיפה עם 0 שערים ו-0 נקודות. פורטו ודינמו קייב טובות יותר ויעשו הכל להגיע למקום השני, אך מכבי חייבת לשים להן מקלות בגלגלים, וזה אפשרי כשיש שחקנים כמו זהבי וטל בן חיים החלוץ שאני מאמין שיכבשו, אך זה מסוכן כשיש לך בלם כמו טל בן חיים.
מכבי תלמד את הלקח, אין לה ברירה, כי בעוד שבועיים דינמו קייב בסמי עופר. בינתיים היא תוכל להתרענן על חשבון רעננה ביום ראשון בליגה. ולסיום מילה טובה לאוהדי מכבי שלא הפסיקו לעודד את קבוצתם, הניצחון היחיד של מכבי על צ'לסי היה ביציעים.