שני אתגרים גדולים עמדו העונה בפני זינדין זידאן בתוך שבוע ימים. הראשון, התרחש בדצמבר, כאשר ערפל גדול כיסה את מדריד, ואפילו הותיר בסימן שאלה את עתידו של מי שהביא לה את גביע אירופה לאלופות שלוש פעמים בקדנציה הקודמת. המאמן הצרפתי עמד במשימה אחרי שניצח את סביליה, מנשנגלדבאך ואתלטיקו מדריד. ריאל נותרה בתמונת האליפות ונמנעה ממבוכה כשהצליחה להשתלב בקושי רב בשמינית גמר ליגת האלופות.
בחלוף ארבעה חודשים, כשהכיסא של זידאן התייצב, שוב עמדה העונה כולה על כף המאזניים. שני משחקים מול ליברפול ברבע גמר ליגת האלופות ובאמצע קלאסיקו בליגה. גם הפעם, זיזו יצא כווינר הגדול שקירב את ריאל מרחק נגיעה מפסגת הליגה, ובין לבין סידר לעצמו כרטיס נוסף לחצי גמר הצ'מפיונס.
זו ההעפלה התשיעית של הבלאנקוס לחצי הגמר ב-11 השנים האחרונות. לכאורה, ריאל עשתה את המובן מאליו, אבל כשנזכרים בדרך שעברה הקבוצה הזאת עד הלום, ההישג שלה ממש לא טריוויאלי. זאת משום שלרגע האמת הזה הגיעה ריאל ללא שני הבלמים הפותחים, סרחיו ראמוס ורפאל וראן ושני מגנים ימנים בדמות דני קרבחאל ולוקאס ואסקס. זידאן מוצא בכל קושי הזדמנות ומצליח שוב להמציא את עצמו מחדש, להתאים את השחקנים לעמדות החדשות (ראה ערך פדה ואלוורדה באגף ימין) ולהוכיח שהקבוצה שלו חזקה מנטלית וטקטית, אולי יותר מכל קבוצה אחרת ביבשת.
אם במשחק הראשון, הבין זידאן שנקודת התורפה של ליברפול היא המהירות במרכז ההגנה, הרי שלשם שלח את הכדורים הארוכים כדי לבלבל את נתניאל פיליפס ואוזן קבאק חסרי הניסיון. זה השתלם לו בגדול עם שלושה שערים בנוסף ללא מעט הזדמנויות שהיו יכולות לסיים את הסיפור כבר במפגש הפתיחה באלפרדו די סטפנו. בגומלין, כל מה שהיה עליו לעשות, הוא להרגיע ולשחק על תוצאה.
גם את הגלים הכי חזקים של ליברפול, בעיקר בפתיחת המשחק, הבלאנקוס הצליחו לשבור. אדר מיליטאו ונאצ'ו, שני בלמי החירום, שוב הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם למרות שלא היה יותר מדי זמן לעבוד על תיאום ביניהם. בשום מצב, גם לא במחצית השניה בקלאסיקו, ההגנה נתקפה בפאניקה (קרדיט גם לטיבו קורטואה המצוין). העובדה שריאל מדריד הצליחה לשרוד ללא ראמוס, מסמלת את ההבדל בעונה הזאת לעומת השנתיים האחרונות, בהן נעדר הקפטן הוותיק ממשחקי הגומלין מול אייאקס ומנצ'סטר סיטי, לאחריהם נבעטו הלבנים מהמפעל כבר בשמינית הגמר.
לריאל מודל 2020/21 היו את כל הסיבות ליפול לעוד עונה אירופית בינונית. לראשונה אחרי 40 שנה הקבוצה לא הוציאה יורו אחד עבור שחקני חיזוק. זידאן סבל מלמעלה מ-40 פציעות שונות של השחקנים שלו, וכן כמו כל מאמן מהעומס של הקורונה, שהוליד פתיחת עונה מהוססת בליגה ובאירופה. זו עדיין קבוצה שמודעת למגבלות שלה, והרבה פחות קטלנית מאשר בשלוש הזכיות האחרונות שלה באלופות, אבל היא נאבקת ויכולה להתאים את עצמה ללא מעט סיטואציות. מאז ה-30 בינואר ריאל לא הפסידה, וזה אומר הרבה. לא רק שהיא מתעלה במשחקים הגדולים העונה, היא נמצאת בכושר האופטימלי שלה בדיוק בזמן הנכון.
חשוב לציין עוד משהו סימבולי: זו הפעם הראשונה שאלופת ספרד מעפילה לחצי גמר מאז העזיבה של כריסטיאנו רונאלדו. הפנומן הפורטוגלי אגב לא השיג ביובנטוס יותר מרבע הגמר - והוא אולי מצטער עוד קצת יותר בימים אלו. הדבר מעיד יותר מכל, שסוף סוף ריאל מצליחה להשתחרר גם מהנטל הכי גדול שלה. את 40 השערים שהביא לה CR7 בכל עונה, עדיין לא הצליחה למלא, אבל כמעט כל דבר אחר היא עושה בלעדיו בצורה מעוררת כבוד.
ליברפול של יורגן קלופ נקלעה גם היא למשבר בלב ההגנה. הרבה יותר חמור מיריבתה, משום ששלושת הבלמים הבכירים של אלופת אנגליה היוצאת (בראשם וירג'יל ואן דייק) נפצעו עוד ב-2020. הדבר הוביל לכדור שלג שגרר הפסדים (בעיקר באנפילד) ומשבר שכמותו לא נראה בעידן של המנג'ר הגרמני. אך מרוב דיבורים על ההגנה, שעוד הסתדרה איכשהו בליגה בתקופה האחרונה, הצרה המרכזית של ליברפול מתגלה בחלק הקדמי דווקא. האימפוטנטיות האופנסיבית ניכרת לא רק מול ברייטון, ברנלי או פולהאם בזירה המקומית, אלא גם בליגת האלופות. דווקא מה שעבד כל כך טוב לקלופ בשלוש השנים האחרונות מתחיל להתפרק לו בין הידיים.
לאדומים היו מספיק הזדמנויות כדי להשיג לעצמם לפחות שער אחד, שיחזיר אותם לעניינים באנפילד. אבל בפעם התשיעית ב-22 המשחקים האחרונים, הרשת של הקבוצה היריבה לא רעדה ולו פעם אחת. זה כבר הרבה מעבר למשבר נקודתי. מוחמד סלאח, המוציא לפעול העיקרי של ליברפול, הגיע לפחות לשני מצבים בהם הוא היה צריך להבקיע ולא עשה זאת. סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו הבקיעו שער אחד בלבד ב-10 המשחקים האחרונים ביחד וחוסר הביטחון של השניים זועק לשמיים. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. ליברפול לא צריכה לחכות לראות אם תעפיל לליגת האלופות דרך הפרמייר ליג בשביל לבצע שינויים דרסטים בעונה הבאה. היא חייבת רענון מיידי.
