כסף, מהו? על פי הערך בוויקיפדיה, כסף הוא "אמצעי-חליפין פיזי או רשומה ממחושבת שתמורתה ניתן לקבל טובין או שירותים". פעם היו אלה חרוזים וצדפות ששימשו ככסף, לאחר מכן גרעינים, ואז הופיעו המתכות שעם השנים השתכללו לכדי מטבעות בעלי משקל וערך מדוייקים. אחרי המטבעות הגיעו השטרות ולאחר מכן הרשומות הדיגיטליות שמועברות באמצעים המוכרים לנו כיום - כרטיסי אשראי, צ'קים וכו'. ויש עוד אמצעי, לא כל כך חדש, אך בשנים האחרונות ערכו עולה יותר ויותר. אני מדבר כמובן על שחקני כדורגל.
העניין בכסף הוא שאין לו כשלעצמו ערך ממשי, אך ערכו מגיע מההסכמה החברתית והכלכלית שמעניקה לו לגיטימציה. כך למשל, ניימאר הוא אדם רגיל לגמרי, 20 אצבעות וכל זה. ערכו הפיזי לא גדול מערכי שלי, אך בחברה בה אנו חיים ניימאר שווה 222 מיליון יורו, ואני? אני אפילו לא בטוח שיש מישהו שמוכן לבדוק אם יש לו בכיס כמה מטבעות עבורי.
גם וירג'יל ואן דייק, בלמה של ליברפול, שווה לא מעט. 75 מיליון פאונד ליתר דיוק, מה שהופך אותו לשחקן ההגנה היקר בהיסטוריה. אבל האם הוא באמת שווה את הכסף? לניימאר יש כישרון עצום ברגליים, ככל הנראה פי 222 מיליון כישרון ממה שלי יש, ו-ואן דייק? מה לו יש שגרם ליורגן קלופ לרדוף אחריו כמעט שנה, לא להחתים אף בלם אחר בקיץ, לחכות לינואר, ולבסוף לגרום לקברניטי המרסיסיידרס לשלם עבורו את הסכום העצום הזה, ההעברה היקרה ביותר בתולדות המועדון?
כמעט חצי שנה אחרי שהגיע אפשר כבר לשים את האצבע על הסיבה - וירג'יל ואן דייק, מעבר ליכולות הפיזיות שלו, הוא בלם אחראי, יציב ומנהיג מלידה. כל מה שהיה חסר להגנה של ליברפול. בלם העבר ריו פרדיננד היטיב לנסח זאת לאחרונה כשאמר: "ההשפעה של ואן דייק פשוט עצומה עבור ליברפול, הוא גורם לשחקנים סביבו להיות יציבים יותר. השחקנים הטובים ביותר הם אלה שהופכים את מי שמשחק לצידם לטובים יותר, ו-ואן דייק הוא בדיוק מסוג השחקנים האלו".
גם בלמה הגרמני של צ'לסי, אנטוניו רודיגר (שעלה לבלוז "רק" 35 מיליון פאונד), שופע מחמאות עבור יריבו ומזכיר את היציבות שהביא ו"הדביק" בה את חבריו להגנה: "הרכישה של ואן דייק הייתה מאוד טובה. לפני כן ראינו את ליברפול נשברת כמעט בכל משחק, אבל אחרי שהוא הגיע זה כבר לא קורה". האמירות הללו נתמכות כמובן גם במספרים, וליברפול מציגה השנה נתוני הגנה שלא נראו באנפילד כבר שנים.
ראשית, הקבוצה סגרה עונה ללא אף הפסד ביתי בליגה. היא ספגה באנפילד רק 10 שערים העונה, זהו הנתון הטוב ביותר של הקבוצה מאז עונת 06/07. להבדיל, בעונה שעברה ספגה 18 שערים בבית ובעונה לפני כן 22. בממוצע, היא הורידה את כמות הספיגות שלה ב-50 אחוזים. בנוסף לכך, המייטי רדס שמרו העונה על שער נקי ב-17 משחקים לעומת 12 בעונה שעברה ו-11 בעונה שלפני כן. כאמור, לא מעט מהנתונים הללו נזקפים לזכותו של הבלם ההולנדי. באתר הסטטיסטיקות "whoscored" הוא מדורג במקום הרביעי מבין שחקני הקבוצה עם ציון ממוצע של 7.35 מתוך 10. מעליו נמצאים רק רוברטו פירמינו, מוחמד סלאח כמובן, ופליפה קוטיניו שעזב בינואר לברצלונה.
"וירג'יל הוא כוכב, ראו את זה עוד כששיחק בסלטיק", אמר לערוץ הספורט חברו הקרוב ניר ביטון לפני כמה חודשים. "כששיחקנו יחד בסקוטלנד ידעתי שהוא יגיע לרמות הגבוהות ביותר". ואן דייק בן ה-26 התחיל את דרכו בהירנביין, משם עבר לסלטיק (איתה זכה בשתי אליפויות וגביע) ואז לסאות'המפטון. הרומן עם ליברפול התחיל במהלך העונה שעברה כשואן דייק היה שחקו סאות'המפטון, וכלל עליות ומורדות שהיוו עבור אוהדי שתי הקבוצות טלנובלה של ממש.
ביוני שעבר ואן דייק הודיע שהוא מעוניין לשחק בליברפול, למרות התעניינות גם מצד צ'לסי ומנצ'סטר סיטי. ברחבי הממלכה דווח כי ליברפול מוכנה לעמוד בדרישות של סאות'המפטון ולשם 60 מיליון ליש"ט, וסגירת העסקה נראתה כמו עניין של זמן. אך יומיים לאחר הדיווח חלה תפנית. הסיינטס התלוננו בפני ההתאחדות האנגלית שליברפול חיזרו אחרי השחקן כשהוא תחת חוזה והטיסו אותו על חשבונם לפגישה אישית עם קלופ במטרה לשכנע אותו לחתום אצלם.
האדומים לא חיכו לשמוע מה תגיד ההתאחדות ופרסמו התנצלות פומבית: "אנחנו מתנצלים כלפי הבעלים, ההנהלה ואוהדי סאות׳המפטון על אי-ההבנה בנוגע לוירג׳יל ואן דייק. אנחנו יכולים לאשר כי סיימנו כל התעניינות בשחקן". חודשיים עברו, העונה החדשה כבר הייתה בפתח, והפעם היה זה תורו של הבלם לפרסם הודעה משלו: "לצערי אין לי עוד ברירה אחרי שקיבלתי התראה כי המועדון מתכוון לקנוס אותי בשתי משכורות. בחצי השנה האחרונה היו לי מספר שיחות עם נציגים בהנהלה וסיפרתי להם על הרצון שלי לעזוב את המועדון ולחפש אתגר חדש".
בהמשך ההודעה ואן דייק פירט מדוע הוא רוצה לעזוב, סיפר על הרצון למצות את הקריירה הקצרה שלו ככדורגלן, לזכות בתארים ולשחק ברמות הכי גבוהות של המפעלים האירופיים. הבלם סיפר שכל הצעה עליו נדחתה באופן גורף וביקש מהמועדון שלו להתחיל לשקול הצעות ממועדונים גדולים. בנוסף, הוא חשף כי כל השיחות שלו עם חברי ההנהלה דלפו לתקשורת, ושלמרות ההאשמות כלפיו, לעולם לא סירב להתאמן ושמר לאורך כל הדרך על מקצוענות.
גם ההודעה התקיפה הזו לא עזרה, חלון ההעברות של הקיץ נסגר, ו-ואן דייק מצא עצמו נשאר שחקן של סאות'המפטון. רק בינואר, כאמור, הבשיל כל הרומן הארוך הזה לכדי עסקה. ליברפול הוסיפה עוד 15 מיליון ליש"ט ובדרום אנגליה לבסוף השתכנעו. "זה המקום המושלם עבורי ועבור המשפחה שלי", אמר הבלם כשהוצג באנפילד, "אני לא יכול לחכות להתחיל. גודל המועדון, התרבות שלו, השחקנים, המנג'ר וכמובן האוהדים הם שהופכים את המועדון למיוחד במינו".
כשעוד היה בשיא הסכסוך, ואן דייק נסע להתאוור קצת ולצפות בגמר ליגת האלופות בין יובנטוס לריאל מדריד בקארדיף. "בשנה שעברה הייתי בקארדיף עם חבר טוב. להיות בגמר עכשיו, כשחקן, זו הרגשה מיוחדת. קיוויתי שיום אחד זה יקרה, אבל רק שנה מאוחר יותר? זה מדהים", סיפר לאחרונה לתקשורת. הרצון של הבלם לזכות בתארים הוא הגורם המניע את הקריירה שלו בכלל ואת המעבר לליברפול בפרט, אבל גם ברגעי המשבר, כשדמיין את עצמו שחקן של ליברפול, הוא לא האמין שהוא יגיע למעמד גמר ליגת האלופות כל כך מהר.
"זה הולך להיות משחק טוב", התייחס הבלם לגמר, "אם נהיה רגועים מדי, כמו שהיינו ב10-15 הדקות האחרונות בחצי הגמר מול רומא באנפילד, יהיה לנו צרות. אבל אם נעשה את מה שאנחנו רגילים לעשות - ללחוץ גבוה, אז אנחנו יכולים להקשות על כל קבוצה". ואן דייק אומנם ציין את ה"גגן פרסינג" הידוע של יורגן קלופ כמפתח למשחק, אך חלק לא פחות חשוב בהצלחה של ליברפול יהיה משחק ההגנה מול הטורפים ההתקפיים ממדריד.
כדי שליברפול לא תהיה טרף קל, היא צריכה את וירג'יל ואן דייק במיטבו - יציב, חזק ובטוח, בדיוק כמו שהיה כמעט בכל משחק מאז הגיע לקבוצה. בינתיים מחוץ לכר הדשא הבלם כבר הפגין ביטחון כשאמר: "אנחנו לא נוסעים לקייב כדי להפסיד". אם המרסיסיידרס אכן יניפו את הגביע עם האזניים הגדולות, לוואן דייק יהיה סוף סוף תואר גדול. וראשי ליברפול? הם יוכלו להתחיל לסגור את המינוס עם 15 מיליון יורו מענק זכייה בליגת האלופות.
