קולומביה. אחד המקומות השמחים בעולם, זמרים, רקדנים. עוד לפני שתינוק לומד ללכת, הישבן שלו כבר מתנועע. המוסיקה בכל מקום והרהיט הראשון בכל בית או עסק הוא כמובן רמקול מוגבר, כשהווליום במקסימום. בקולומביה הכל מאוד פתוח וההרגשה היא שמותר בעצם הכל.
קיץ 2014. המונדיאל בברזיל הוא הזירה לעלייתו של הנסיך, חאמס רודריגס. הילד שגדל וחונך בחממה הפראית, מוצג לראווה לעיני כל העולם, על הבמה הגדולה ביותר. זה לא ילד ביישן כמובן. הוא מחייך, מוסר, בועט וכובש שערים נהדרים, ועל הדרך גם כל אוהד כדורגל. המכרז הפתוח מתחיל, כשדי ברור מי המטורפת מכולן, שתוציא את הנסיך מהנסיכות הצרפתית. זה נגמר ב-80 מיליון יורו וארגנטינאי עצוב שנוסע למנצ׳סטר, אחרי שהצטיין במשחק בו הגיעה הדסימה.
2014/15 נגמרה בצורה מאוד מאכזבת עבור הבלאנקוס, ובריאל מדריד ברור מי משלם את המחיר. למרות שיא ניצחונות רצופים ותצוגות כדורגל, החליט פלורנטינו פרס שנמאס לו לראות את ברצלונה לוקחת כל תואר אפשרי, פיטר את קרלו אנצ׳לוטי והביא את רפא בניטס במקומו. האמירה של הבוס הייתה מאוד ברורה- לא כל כך מעניין אותי איכות הכדורגל, אני רוצה תארים. אבל רגע, מה? באמת? בניטס? אותו אחד שהוריד את נאפולי מהמקום השני למקום החמישי, בדיוק עונה לפני, מקבל את הפרס?
ההשלכות היו ברורות. הנסיך הצעיר נפגע כמעט מיד. החיוך המפורסם התחלף בפנים חתומות כשהוא קופא מקור על הספסל. כבר אחרי 10 מחזורים צצו פרסומים על ריב בין הקולומביאני למאמנו, על רקע תצוגות בצבע אפור דהוי של הבלאנקוס על הדשא. במחזור ה-18 פלורנטינו הבין מה שכל אחד מאיתנו כנראה הבין ב-3.6.2015 (היום בו מונה רפא למאמן), ובניטס הלך הביתה.
זהות המחליף הייתה הכי מרגשת שיש. זינדין זידאן, האיש עם אותו רגע אלמותי ב-2002 בגלאזגו, עם הוולה המפורסם בעולם, רגע שהפך לסמל של מועדון, רגע שלא נשכח גם עוד מאה שנה, רגע שגורם לילדים לחלום, כנראה גם לקולומביאני בן 11 שצפה במשחק בביתו. אז עכשיו, עם הצרפתי על הקווים, זו הייתה ההזדמנות המושלמת של חאמס ללמוד להיות זינדין זידאן מזינדין זידאן, בכבודו ובעצמו. חלום שמתגשם, לא?
ובכן, תלוי את מי שואלים. לזידאן יש משהו אחד עיקרי שאין לבניטס, וזה היותו זינדין זידאן בעל הכריזמה הבלתי נגמרת. הדרבון, המכנסיים שנקרעות כל משחק שני. הצרפתי, שמקורב מאוד לפלורנטינו, הבין שכדי לשמור על הכס, הוא יצטרך תוצאות. ולא סתם ניצחונות, אלא תארים. שזאת בדיוק הסיבה שבשבילה הביאו את בניטס, זוכרים? בלי שכמעט שמנו לב, זידאן המשיך את אותו הקו של אקס ליברפול. והיה אחד שהיה הראשון לזהות את המצב החדש, ודווקא עמית למקצוע.
חאמס מאידך המשיך לראות את הקבוצה מהספסל. במקביל התחילו שמועות על בילויים מוגזמים, שתייה מופרזת ועלייה במשקל, כנראה מדריד באמת הפכה לקולומביה. גם כאשר היה על המגרש וגם כאשר הבקיע או בישל, היה ניתן לראות בבירור כי שמחת החיים איננה. שם מתחילים דיבורים על מה יהיה בסוף העונה.
אבל למה לדבר על סוף עונה, אם יש משחק אחד שיכול לשנות הכל? כל זה בסיטואציה כמו גמר ליגת האלופות ובמיוחד אחרי שראינו את חאמס פורח דווקא כשעיניי העולם נשואות אליו. תוסיפו לזה את האישה שרוצה להישאר במדריד ותקבלו תסריט הגיוני שגם בעונה הבאה הוא ילבש לבן.
בהרכב הפותח חאמס כנראה לא יכלל, אבל זידאן יהיה חייב לפחות לשתף אותו. המשחק כנראה יהיה מאוד צמוד, וזה בדיוק הזמן לתת לחאמס לזהור, לתת את מה שהיה חסר. ולמה לא בעצם? אם מסתכלים על המספרים, התפוקה של הקולומביאני די שווה ב-2 העונות - 29 פעמים שחקן בהרכב הפותח, 13 שערים ו-15 בישולים ב-2014/15, אל מול 17 פעמים בהרכב הפותח, 7 שערים ו-8 בישולים בעונה הנוכחית. כלומר, התפוקה שלו לא ירדה, אלו רק דקות המשחק.
אם לומר את האמת, ברור שריאל מדריד לא עשתה את הדרך הקשה ביותר לגמר, ואפילו קוקה שם לב לזה, שאמר שהמסע של אתלטיקו שלו הרבה יותר מרשים. דווקא בגלל שהעונה הזאת יכולה להסתיים בצורה כל כך מתוקה עם תואר, זידאן חייב לצאת באמירה לקראת העונה הבאה: יותר כדורגל התקפי, אטרקטיבי ובעיקר, עם שחקנים שהאוהדים משלמים כסף בשביל לראות אותם.
חאמס הוא בדיוק אחד כזה. זידאן גם היה אחד כזה. אז למה לא לשלב בין השניים? זידאן המאמן חייב לתת לאוהדי הכדורגל את הזכות לראות את אותה האיכות של זידאן השחקן. אולי כדאי שישחק עם שחקנים שיזכירו את אותה גאונות שכל כך מאפיינת את הצרפתי. אולי כדאי שחאמס יקבל יותר קרדיט.
