לקראת המפגש אמש (רביעי) בין ריאל מדריד לליברפול, השאלה העיקרית הייתה, איזו מין ליברפול נקבל הערב? האם את הקבוצה שעלתה ל-0:2 מהיר במפגש הקודם לפני שספגה שער והתפרקה? האם את המייטי רדס שהביסו עם 0:7 היסטורי את מנצ'סטר יונייטד בתצוגת כדורגל בלתי נתפסת כמעט, או את החבורה האנמית, החלשה והעייפה להחריד שהפסידה רק שבוע לאחר מכן לבורנמות'?
חדש! 5 חבר'ה - משחק ניחושי תוצאות לפלייאוף ליגת העל - הירשמו ובנו ליגת חברים
הנקודה ברורה. החבורה של קלופ העונה היא אולי הקבוצה הכי פחות יציבה וצפויה שראינו בעידן שלו בליברפול. על פניו, עם פיגור 5:2 מהמשחק הראשון באנפילד, המטרה של המאמן הגרמני הייתה צריכה להיות בעיקר לצאת בשלום מהמפגש בספרד. הוכח כבר במשחק הקודם, שלליברפול בסגל הנוכחי, אין באמת כלים להתמודד עם הבלאנקוס. ובכל זאת, לחרדתם של לא מעט אוהדי הקבוצה, המאמן הגרמני הלך במילים הכי פשוטות "על כל הקופה".
להגיד שההרכב שאיתו עלה המאמן היה הרפתקני, בהחלט יהיה לשון המעטה. למרות שבמשחק הקודם ריאל הגיעה למצב מתי שרק רצתה, המאמן הגרמני פתח עם ג'יימס מילנר הוותיק ופאביניו בקישור, ביחד עם ארבעה שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית מובהקת. קודי גאקפו, מוחמד סלאח, דיוגו ז'וטה ודרווין נונייס.
כאשר ברק בכר עשה משהו דומה בדרבי החיפאי, הוא זכה למחמאות על האומץ והגישה ההתקפית שלו. לעשות את זה בברנבאו, מול ריאל בה משחקים בה משחקים מודריץ', קרוס, ואלוורדה וקמאבינגה, וזה בלי להזכיר את רודריגו, ויניסיוס ובנזמה, שפשוט התעללו בליברפול במשחק הקודם? כמאמר המשפט המפורסם: "זו או הצלחה ענקית, או רוב הסיכויים, התרסקות איומה".
כבר מהדקה הראשונה, כל מה שאפשר היה לחזות שנראה, קרה. טוב, חוץ משערים. ליברפול פתחה עם לחץ גבוה וניסיון להשיג שער מהר, אבל ריאל המנוסה לא נבהלה, השתלטה על המשחק, והגיע למצב כמעט בכל התקפה. כמו קבוצת כדורסל מאומנת שמחפשת מיס מאץ', איו ספק שקרלו אנצ'לוטי הנחה את שחקניו לחפש כל הזמן את ויניסיוס ג'וניור. הברזילאי שחוגג בכל פעם מחדש מול ה'רדס', היה המסוכן ביותר על הדשא כבר מהפתיחה, אבל הפעם, בליברפול דאגו שאיברהימה קונאטה יעזור לטרנט אלכסנדר ארנולד, ולפחות ב-45 הדקות הראשונות, ההתמודדות עם שחקן הכנף הנפלא של ריאל הייתה טובה יותר.
ובכל זאת, הסיבה היחידה שהאנגלים לא ספגו במחצית הראשונה, היו 2 הצלות גדולות של אליסון, זאת מול הנגיחה של ויניסיוס, ללא ספק אחת מהצלות העונה במפעל עד כה. ליברפול, כצפוי, הגיעה למצבים שלה בעיקר בהתקפות מעבר ובזכות איבודי כדור של הגנת ריאל שנבעו מהלחץ שהפעילה הרביעייה הקדמית. בסיומה של מחצית מהנה, התקפית ועם שתי קבוצות שחושבות רק על דבר אחד - להבקיע, קיבלנו 0:0 לא משקף כלל וכלל.
מהר מאוד במחצית השנייה, שתי הקבוצות כבר הבינו שמשחק היסטורי לא נקבל הערב. ליברפול, במודע או שלא, איבדה את ההמון בסיכוי הקלוש ממילא לחולל מהפך, וריאל כבר ידעה שהיא למעשה כבר ברבע. קלופ ניסה לעורר את הקבוצה שלו מעט עם ההכנסה של רוברטו פירמינו והארווי אליוט שלא עשו יותר מדי, ריאל המשיכה להיות מסוכנת יותר, ובסיום, שער אחד של כרים בנזמה העניק לבלאנקוס ניצחון מוצדק.
אם אני שם בצד את התחושות שלי כאוהד ליברפול שבוודאי היה שמח לראות את הקבוצה שלו ממשיכה במפעל, ומביט על הדו קרב הזה בעיניים של אוהד כדורגל אובייקטיבי עד כמה שניתן, אני נותר בעיקר בתחושת החמצה משמינית הגמר. תחושת החמצה מכך שבמפגש של שתי קבוצות כל כך מהנות, כל כך התקפיות, עם כל כך הרבה מסורת ויריבות, קיבלנו דו קרב שהוכרע כבר מפגש הראשון. בעולם דמיוני, הייתי שמח לראות סימולציה כיצד צמד המשחקים הזה היה מתפתח ללא שני השערים המהירים של ליברפול במשחק הראשון, שלמעשה הכריחו את ריאל לצאת עם כל כח האש שלה קדימה.
בסיכומו של ערב, שתי הקבוצות יכולות לצאת בסך הכל מרוצות, ולהביט הלאה לקראת המטרות שנותרו להן העונה. ליברפול, בצדק רב, נמצאת מחוץ למפעל היוקרתי. המאבק שלה עד סוף העונה יהיה על המקום הרביעי בליגה האנגלית, על מנת שתוכל לחזור לליגת האלופות גם בעונה הבאה. הכרטיס למפעל הבכיר של אירופה יכול להיות קריטי לתכניות הרכש של קלופ, ובראשם ג'וד בלינגהאם כמובן, כאשר הערב שוב חזינו עד כמה הקישור של האדומים רחוק מהעילית של אירופה.
ומה אפשר להגיד על ריאל מדריד? בכדורגל נהוג לומר שקבוצה גדולה צריכה לעבור מהפכה בסגל כל 3-4 שנים, אבל במקרה של הבלאנקוס, כנראה ויש חוקים שתקפים לכולם, וחוקים שתקפים להם. עם סגל שרץ כבר שנים ביחד ברובו, עם מודריץ', קרוס ובנזמה הבלתי נגמרים, ועם ויניסיוס ג'וניור שנמצא ללא ספק בשורה הראשונה של שחקני הכדורגל בעולם, אין אף אחד שיכול לנחש איפה המסע של אלופת אירופה יסתיים העונה.
ומילה אחרונה לגבי קרלו אנצ'לוטי. בשבועות האחרונים הרחש סביב המועדון בתקשורת הוא שהמאמן לא ימשיך בתפקידו בסיום העונה, כאשר יש גם פרשנים שטענו שהוא כבר מיצה את עצמו במועדון. אני בוודאי לא יודע מה קורה בחדר ההלבשה ובמסדרונות בברנבאו, אך כשאני רואה את ריאל, אני רואה קבוצה מאומנת, חזקה, רגועה. קבוצה שמשדרת פאסון, בדיוק הפאסון שמשדר המאמן שלו. להיפטר ממנו? להחליף? לאט לאט. שמות גדולים בחוץ אפשר למצוא, אבל פיגורות ברמה של אנצ'לוטי? זה כבר מצרך נדיר.
