לאחר המשחק הראשון לעונת 1995/1996, בו היממה אסטון וילה את מנצ'סטר יונייטד 1:3, הגה בלם ליברפול בעבר אלן הנסן את המשפט "אתה לא יכול לזכות בשום-דבר עם ילדים". באותו משחק שותפו גארי נוויל, פול סקולס, דיוויד בקהאם, ג'ון אוקאן, וניקי באט בני ה-20 ופיל נוויל בן ה-18.
הנסן לא האמין שבאותה עונה "התינוקות של פרגי" יובילו את הקבוצה לזכייה בדאבל, ויהיו חלק מרכזי מהקבוצה שזכתה בטרבל של 1998/1999 – העונה הטובה בהיסטוריית השדים האדומים. הוא לא חשב ששחקנים כה צעירים ראויים להיות כוכבי ההרכב של קבוצה אלופה. בעולם הכדורגל של ימינו, לעומת זאת - ניתן לצפות בכישורי הספורטאים בסירטונים מכל מקום על הפלאנטה, כך ששחקנים רבים זוכים לביקוש בעודם ילדים ובהכרה עוד בגילאי הנוער.
היום, נער כמו ג'יידון סאנצ'ו בן ה-19 יכול להיות משחקניה הבולטים של דורטמונד בדרך לאליפות, ואמבפה באותו הגיל כבר הספיק להוביל את צרפת לזכייה בגביע העולם. "מאמנים ושחקני עבר צריכים לטפח את הצעירים ולתת להם אמון ובמה", כתב יוהאן קרויף, מגדולי שחקני ומאמני הכדורגל אי-פעם, בהתייחס למועדון בו גדל - אייאקס.
המועדון שתמיד דגל בפיתוח וקידום צעירים, שגידל שחקנים דוגמת פרנק רייקארד, קלייברט, אדגר דיוויס, קלרנס סיידרוף ויוהאן קרויף עצמו - ממשיך באותו הקו גם בימינו אלה.
ממוצע גילאי סגל השחקנים הוא 23 - שם נמצא שחקנים כמו קספר דולברג ודוני ואן דה-ביק בני ה-21 שמחוזרים על-ידי גדולות היבשת ואת פרנקי דה-יונג, שכבר נמכר לברצלונה לקראת העונה הבאה.
מלבד הרכש הנוצץ של ברצלונה, מי שנחשב ליהלום שבכתר הוא השחקן הצעיר ביותר בסגל שמשחק בקביעות, הכישרון העולה שמסומן הוא מתיאס דה-ליכט. אז מה בעצם הופך את דה-ליכט לכזה שנחשב על-ידי רבים ליורשו הטבעי של פיקה בברצלונה, כבר בגיל 19? רגע לפני, ריאל מדריד הכירו את הרכש הנוצץ.
בלם העתיד
לא כל אחד יכול להשתלב בשיטת המשחק של בברצלונה. שחקנים רבים, גם מהטובים בעמדותיהם, לא זכו להצלחה אצל הקטאלונים – שמושפעים עד היום מפילוסופיית הכדורגל של יוהאן קרויף. אצלם, בלם צריך להשתתף במשחק ההתקפה וחלוץ חייב להגן וללחוץ. גם השוער צריך להשתתף במשחק ולא רק לעמוד על קו השער.
לכן, דה-ליכט נראה כהתאמה מושלמת לבארסה – אולי כי גדל גם הוא במועדון שרוחו של קרויף מרחפת מעליו. "מתיאס שולט בכדור בשתי רגליו, מוסר היטב, יכול להניע את הכדור ואף לכבוש שערים", העיד מנכ"ל אייאקס אדווין ואן דר-סאר. "מרגיש שהוא עושה מה שהוא עושה כבר שש או שבע שנים". ואכן, דה-ליכט עושה הרבה מעבר להגנה על השער.
הוא נוהג לעזור לקישור במלאכת הנעת הכדור ומוסר העונה 67 מסירות למשחק ב-92 אחוזי דיוק, ובכך מרווח את המשחק עבור שאר שחקני הקישור וההתקפה. בכדי לשפר את מהירות התגובה ויכולת קריאת המשחק שותף לעיתים כקשר אחורי בגילאי הנוער – מה שמקל עליו כיום ליירט 5.27 כדורים למשחק ולזכות ב-13.36 מאיבודי היריבה.
"מתיאס הגיב לאט למהלכי המשחק ולקה בקבלת ההחלטות תוך כדי תנועה, לכן התעקשנו שישחק כקשר אחורי", סיפר אחד ממאמניו באקדמיית הנוער של אייאקס, רובן ג'ונגקינד. "זה היה הדבר הטוב ביותר עבורו". אבל קודם כל, דה-ליכט שחקן הגנה בחסד.
הוא לא מפחד להיכנס לעימות פיזיים או לתקל באגרסיביות, ומבנה גופו המוצק תורם לו במאבקי האוויר, כאלה יש לו 5.6 בממוצע למשחק – וב-60 אחוז מהם ידו על העליונה.
יחד עם זאת, מימדיו אינם פוגמים במהירותו - כך שביכולתו לכפות בזריזות על הטעויות ההגנתיות של חבריו להגנה ולהשרות שקט לכלל הקבוצה. "יש לו הכול, הוא יכול להגן על השער לבדו", טען מאמן אייאקס בעבר, פרנק דה-בור. "הוא נמצא בכל מקום ובכל זאת מגיע לתוקף בזמן, נפלא לצפות בו".
אך מה שייחד באמת את הבלם ההולנדי הוא אופיו. מעבר למוסר העבודה הגבוהה ולאובססיביות להשתפר, דה-ליכט מנהיג מלידה, הקפטן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל ההולנד, בגיל 18 בלבד.
המקרה שהמחיש במיוחד את מנהיגותו הוא ציוותו במרכז החוליה האחורית עם פרנקי דה יונג, שלראשונה תופקד כקשר. דה-ליכט הקרין שקט ובטחון, חיפה על הטעויות ההגנתיות של חברו ונתן את התחושה שמדובר במנהיג מנוסה.
עקב היכולת הנפלאה הוא זומן לנבחרת הלאומית, ולאחר הופעת בכורה לא מוצלחת נגד בולגריה - רבים האמינו, שהוא יאבד את קור-הרוח שכה מאפיין אותו.
לא כך היה, ומאז הציוות שלו יחד עם ואן-דייק במרכז ההגנה נראה כאחת מהסיבות המרכזיות לחזרה של הנבחרת ההולנדית לקדמת הבמה. כשצופים בנוכחותו של הבלם הצעיר על המגרש, הן מבחינה מנהיגותית והן מבחינה מקצועית, קשה להאמין שמדובר בילד בן 19.
לאן מועדות פניו?
על אף שהקהל ההולנדי מכיר את שמו כבר מעל לשנתיים, ההכרה שמדובר בבלם שנועד לגדולות הגיעה ברמה העולמית רק העונה. הזכייה בתואר "נער הזהב", המוענקת על-ידי עיתוני הספורט הגדולים בעולם ולאחר שגבר על מועמדים כגון ויניסיוס ג'וניור וטרנט אלכסנדר-ארנולד, רק המחישה את גודל הציפייה ממנו.
על אף שדה-ליכט עצמו טען ש-"השמועות גורמות לי לצחוק, רובן הגדול פשוט לא נכון", בתקשורת ההולנדית והספרדית מתעקשים שהבלם דורש לעבור לברצלונה.
הקטאלונים אינם היחידים שחושקים בבלם. פ.ס.ז' ויובנטוס רדפות אחריו זמן רב, ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי התעניינו בו כיורש הפוטנציאלי לראמוס וקומפני בהתאמה וגם ארסנל, שזקוקה לבלם כאוויר לנשימה, הוזכרה כמועמדת.
ולמרות כל הרעש מסביב, גם להישאר באייאקס זו אופציה לא רעה. הרי הוא רק בן 19, וכל הקריירה עוד לפניו. בכדי להוכיח שמקומו בהרכב קבוצת עילית כברצלונה, הוא יצטרך להציג בקלאסיקו הפרטי שלו - מול ריאל מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות - יכולת שיא.
כדי לעשות זאת, הוא יצטרך למנוע מראמוס את הדרך לגביע שהוא כל כך אוהב. להנהיג את קבוצת האם שלו להתמודדות על כל התארים, כפי שהיא נהגה לעשות בעברה. אם יצליח, הוא יוכיח להנסן שעם ילדים כמוהו, השמיים הם הגבול.
