מאורעות "האביב הערבי" שהחלו בטוניסיה בדצמבר 2010 וממשיכות להכות כנחשול עוצמתי במלחמה בסוריה, משפיעות, איך לא, גם על סדר היום בכדורגל. בפברואר 2012 הודיעה התאחדות הכדורגל האפריקאית כי לוב לא תוכל לארח את אליפות היבשת בשל מלחמת אזרחים, ובמקומה נבחרה דרום אפריקה, שרק שנתיים קודם לכן הרימה גביע עולם למופת. אבל הסיפור של גביע אפריקה 2013 הוא לא המתנה שניתנה למדינה של נלסון מנדלה, ואפילו לא שפרצה לפני מספר שבועות והובילה להשעייתם של ראשי ההתאחדות הדרום אפריקאית. לוב, שנאלצה לשחק במוקדמות והודחה, החליפה ביתיות עם דרום אפריקה, מה שממחיש יותר מכל שהטורניר הנוכחי יעמוד בסימן של אלה שלא יקחו בו חלק.
ללוב הבינונית כנראה שלא נתגעגע, בעוד שחסרונן של נבחרות אחרות יורגש היטב. מצרים, שיאנית הזכיות במפעל (7), שבעשור הקודם שלטה ביבשת ללא עוררין (שלוש זכיות רצופות בין 2006 ל-2010), הודחה כבר בשלב הראשון של המוקדמות ע"י הרפובליקה של מרכז אפריקה. יש מי שיאמרו שמדובר בתוצאה ישירה של אירועי כיכר א-תחריר, שיצאו מכלל שליטה ב, ובעקבותיו ביטלה ההתאחדות המצרית את המשך משחקי הליגה אשתקד. חצי שנה ללא תחרות רשמית הובילה לירידה בכושר המשחק של שחקני הנבחרת. לכן, בהתחשב בנסיבות, היעדרות שנייה רצופה של מצרים מגביע אפריקה לא אמורה לזעזע אותנו. מה שכן מפתיע הוא שקמרון האיכותית של סמואל אטו, שהפסידה לנמושה קייפ ורדה (אי של מעט יותר מחצי מליון תושבים), וסנגל המוכשרת שהובסה ע"י חוף השנהב, לא העפילו לטורניר הגמר בדרום אפריקה.
כוכבים כמו אטו, דמבה בה, פאפיס סיסה ומוחמד אבו-טריקה ייעדרו מהטורניר מטעמים ברורים. אבל יש גם כמה שמות בולטים שיפספסו את הטורניר, על אף שנבחרותיהן עלו לאליפות. אולי הסיפור המפתיע ביותר הוא ניפויו של אנדרה אייוו, כוכב מארסיי, מהסגל של גאנה. המאמן קווסי אפייה נימק את ההחלטה בכך שאיוו איחר להתכנסות הנבחרת לפני הטורניר. מאמנה של ניגריה, סטפן קשי, לא זימן את שולה אמאובי (ניוקאסל) ופיטר אודמווינגי (ווסט ברומיץ') בטענה של ''חוסר נאמנות לנבחרת''. אמאובי אפילו לא טרח לענות לטלפונים מההתאחדות הניגרית. גם אדל טערבט המוכשר (ק.פ.ר) לא יהיה בסגל של מרוקו, אחרי שהסתכסך עם המאמן החדש, ראשיד טאוסי.
כוכבים כמו אטו, דמבה בה, פאפיס סיסה ומוחמד אבו-טריקה ייעדרו מהטורניר מטעמים ברורים. אבל יש גם כמה שמות בולטים שיפספסו את הטורניר, על אף שנבחרותיהן עלו לאליפות. אולי הסיפור המפתיע ביותר הוא ניפויו של אנדרה אייוו, כוכב מארסיי, מהסגל של גאנה. המאמן קווסי אפייה נימק את ההחלטה בכך שאיוו איחר להתכנסות הנבחרת לפני הטורניר. מאמנה של ניגריה, סטפן קשי, לא זימן את שולה אמאובי (ניוקאסל) ופיטר אודמווינגי (ווסט ברומיץ') בטענה של ''חוסר נאמנות לנבחרת''. אמאובי אפילו לא טרח לענות לטלפונים מההתאחדות הניגרית. גם אדל טערבט המוכשר (ק.פ.ר) לא יהיה בסגל של מרוקו, אחרי שהסתכסך עם המאמן החדש, ראשיד טאוסי.
גביע אפריקה החליף קידומת ויתקיים בשנים אי זוגיות, במתכונת הרגילה של פעם בשנתיים. אחת הסיבות המרכזיות לשינוי נעוצה בכישלון במונדיאל 2010, אז רק נבחרת אפריקאית אחת (מתוך שש) פילסה את דרכה מעבר לשלב הבתים. כחלק מהפקת הלקחים, סברו קברניטי ההתאחדות האפריקנית כי מוטב שהנבחרות יתרכזו בהכנות למשחקי גביע העולם (המתקיים בשנה זוגית כמובן), במקום לבזבז את כוחן בגביע היבשתי, מה שגורם להם להגיע למונדיאל נטולות אנרגיה. את התוצאות נוכל לראות רק בעתיד, ולעת עתה יש לא מעט נבחרות שיש להן מה להוכיח, קודם כל במסגרת היבשתית.
רשימת הפייבוריטיות של הטורניר נשענת ברובה על המדינות ממערב אפריקה, עם כל הכבוד לאלופה זמביה, שתתקשה מאוד לשחזר את ההישג הסנסציוני שלה מלפני שנה. הפעם האחרונה שנבחרת מערבית הניפה את הגביע הנחשק הייתה ב-2002 (קמרון), וכעת רצף הכישלונות של אחת מהמעצמות הגדולות אמור להסתיים. חוף השנהב, שהגיעה פעמיים אל הבאר והפסידה בפנדלים בגמרים של 2006 ו-2012, שוב מציגה את הסגל האיכותי ביותר, בכיכובם של דידייה דרוגבה ויא יא טורה, שרעבים להעניק למדינתם למודת הסבל והמלחמות תואר ראשון מזה 21 שנים. גם גאנה, מחוזקת באסאמואה ג'יאן וקוואדו אסאסמואה, תנסה להתנער מתווית הלוזרית ולהנחית את הגביע באקארה, אחרי שהייתה קרובה לעשות זאת ב-2010 (הפסידה בגמר למצרים).
