אפתח עם ברכות ואיחולים לאלופת המדינה החדשה – מכבי חיפה. עכשיו זה רשמי וחתום: האליפות חוזרת לכרמל, ולאחר שתי עונות מאכזבות יענקל'ה יכול לחייך.
חיפה זוכה באליפות לאחר שבמהלך העונה לא הציגה תמיד את היכולת שאנחנו מצפים לראות מקבוצה אלופה. למרות זאת, כשאני מסתכל על הצורה בה נראתה השנה הליגה אני חושב שמגיעה להם האליפות. קבוצה שיודעת להתעלות ברגעים המכריעים, כמו שראינו במשחק העונה, ולקחת נקודות "בשיניים" גם במשחקים הפחות טובים שלה היא ללא ספק אלופה ראויה – ברכותיי.
כדורגלן העונה
מכבי חיפה חייבת המון מהאליפות הזאת לניר דוידוביץ'. ניר נתן העונה כמה "הצגות" וגילה המון יציבות ומנהיגות כמצופה ממנו. למרות הפציעה באמצע העונה, ידע דוידוביץ' לחזור לכושר מהר ובזמן ולהציג יכולת מרשימה, בעיקר באותם משחקים שבהם חיפה לא הייתה במיטבה. בנוסף, ניר גם חתום על זה שחיפה מגיעה לגמר הגביע. אני בטוח שאחרי העונה הזו, אם למישהו עוד היה ספק לגבי זהות השוער הטוב בארץ הוא קיבל מדוידוביץ את התשובה.
מאמן העונה
את החלק האחרון של הברכות שלי אקדיש לאלישע לוי. חשוב לזכור- הייתה זו עונה ראשונה של המאמן בקבוצה גדולה, הציפיות לא היו גבוהות, והמטרה הייתה בסך בכל לאחות את השברים מהעונה שעברה. נתוני הפתיחה הללו רק מחזקים את הטענה שהזכייה של מכבי חיפה העונה באליפות היא לא עניין של מה בכך. אלישע ידע לתת שקט לשחקנים שלו לכל אורך העונה, גם ברגעים הקשים יותר.
מה שהרשים אותי יותר מהכול הוא דווקא הרוגע שהקרין המאמן מול התקשורת והקהל: לוי ידע כל הזמן שה"אני מאמין" שלו יביא את חיפה לאליפות ולא סטה מהדרך. אלישע לוי הוא ההוכחה לכך שמי שמאמין בדרך שלו ישיג בסוף תוצאות, ולכן הוא מאמן העונה שלי.
שבוע של הכרעות
ביום שלישי מצפה לנו גמר גביע המדינה, וצפוי לנו קרב אמיתי בין שתי הקבוצות הכי טובות בארץ. לדעתי לא יכול להיות אקורד סיום מוצלח יותר לעונה מאשר הגמר הזה. בית"ר ירושלים תעשה הכול להגן על הגביע, ומכבי חיפה מנגד תבוא לסגור עונה עם דאבל.
מבחינה מקצועית, קשה לי להצביע על יתרון מסוים לאחת משתי הקבוצות פרט ליתרון הפסיכולוגי והמומנטום שחיפה נמצאת בו כרגע: קבוצה שבאה למשחק מכריע כאלופה מוכתרת מגיעה עם המון ביטחון, ולכן הסיכויים שלה להשיג עוד תואר גבוהים יותר.
נקודה מעניינת נוספת קשורה לעובדה שצפוי לנו מפגש בין שתי הקבוצות שמבקיעות הכי הרבה שערים בליגה: חיפה עם 48 כיבושים מול בית"ר עם 46, למרות פתיחת העונה הגרועה. לפחות מבחינת הציפיות, מחכה לנו משחק מעניין עם אצטדיון מלא באוהדים ועם הרבה שערים.
הדבר האמיתי
אם בעבר חזינו בגמרים שבהם נפגשו קבוצות שהדעות לגביי יכולתן היו חלוקות, הפעם יש קונצנזוס שמדובר בגמר קלאסי. כל אחת משתי הפינליסטיות ראויה לאליפות. גם ברצלונה וגם יונייטד זכו באליפות משכנעת, כל אחת בליגה שלה, והן מגיעות לגמר רעבות מתמיד.
קשה מאוד להצביע על פייבוריטית במשחק, אבל יש כמה נקודות שאני רוצה לגעת בהן. ברצלונה היא אומנם הקבוצה שהציגה את הכדורגל הכי יפה העונה, אבל אסור לשכוח שבכל פעם שברצלונה פוגשת קבוצה אנגלית היא לא מצליחה להציג את המשחק הרגיל שלה.
אם בארסה אכן תצליח לשחק את משחק המסירות הקצרות הקטלני שלה היא תנצח את המשחק - ואני אומר את זה בצורה חד משמעית.
מאידך, אם דווקא מנצ'סטר יונייטד תהיה זו שתשלוט במרכז המגרש ותדע להפעיל את החלק הקדמי שלה בראשות רוני ורונאלדו, יהיה לברצלונה מאוד קשה. חשוב גם לזכור שברצלונה מגיעה למשחק עם חוליית הגנה פגיעה מאוד, בהיעדרם של אלבס ואבידל המוצהבים.
מבחינת המחליפים יש ליונייטד יתרון ברור, כי הליגה האנגלית היא הטובה והקשה בעולם ולכן לקבוצות שם סגל רחב ועמוק שיכול לבוא לידי ביטוי בצורה מצוינת ביום רביעי.
גם על הקווים אני רואה יתרון ברור למנצ'סטר. הניסיון של המנג'ר האגדי אלכס פרגוסון לעומת חוסר הניסיון של מאמן ברצלונה הצעיר פפ גווארדיולה יכולים להשפיע על התוצאה בסיום, במיוחד אם המשחק יגיע להארכה.
מה שבטוח, לא משנה מה יהיו התוצאות הסופיות, מצפים לנו יומיים נפלאים של גמרים גדולים ומרתקים.
שלכם,
ניר סביליה
הכותב הוא חלוץ נבחרת ישראל לשעבר ומבעלי רשת מועדוני הכושר Sweat Star