את אליפות הקיץ מכבי תל אביב כבר הפסידה

לפני שנפתח בביקורת על אחרים, מילה קצרה של ביקורת עצמית: בטור שכתבתי לפני קצת יותר מחודש, אמרתי כאן שמכבי תל אביב הוכיחה כמה היא לא צריכה רכש. שלפעמים, דווקא ההחלטה לא להחתים שחקנים חדשים, אלא לשמור על הסגל הקיים - היא ההחלטה הנכונה.

ויש כמה חלקים מהקייס ההוא שנשארו נכונים: למכבי תל אביב, עדיין, יש את הסגל הישראלי הטוב והאיכותי בליגה (אולי יחד עם בית"ר ירושלים), וגם החתמות ו"וולקאמים" למכביר הן לא ערובה להצלחה (והקיץ הקודם, עמוס הוולקאמים, יעיד). אבל אחרי ככלות הכל, התברר שטעיתי.

הניצחון המרשים (באמת) של מכבי ת"א על הפועל ב"ש באלוף האלופים, וה-0:5 שלהם נגד שריף טיראספול, סנוורו. אלה היו ניצחונות כל כך משכנעים, שהם ייצרו אצלי את התחושה שלא כצעקתה. שמכבי ת"א יכולה לחיות לפי יכולותיה, בלי להביא ובלי לשחרר, לפחות עד החלק האחרון של הקיץ - שבו הזרים מתחילים לזלוג מהליגות הגדולות.

וזו אכן היתה טעות שלי - כי מהר מאוד, התבררה המציאות הבעייתית שמאחורי ה"עסקים כרגיל" הזה. הסתבר שלא רק אני הסתנוורתי משני הניצחונות הללו, גם מכבי תל אביב בעצמה באמת חשבה שהכל בסדר. שאפשר להמשיך עם הסגל הקיים, ולא לבצע שינויים. וזה היה רחוק מהאמת.

קודם כל, כי המציאות של השוק הישראלי מעידה כמה מהר אפשר לאבד נכסים. זה הלקח שהפועל ב"ש והפועל ת"א, בהתאמה, למדו עם קינגס קנגווה ולויזוס לויזו. שני השחקנים האדירים האלה פשוט נחטפו בשנייה - וזה קרה מהר מאוד. דג גדול יותר (פנאתינייקוס, הכוכב האדום) ראה, התרשם, טרף - ועכשיו אתה צריך לרוץ ולחפש מחליפים. הפועל ת"א הביאה את דגלאס אווסו, הפועל ב"ש כנראה תביא קשר מחליף בהמשך הדרך. אבל מכבי ת"א לא נערכה באמת לאפשרות שהיא תאבד נכס משמעותי.

וכל בר דעת הבין שזה היה על הפרק. ההתעניינות בשמות כמו רוי רביבו, טייריס אסנטה, עידו שחר היא לא דבר חדש - שלא לדבר על מקרה כמו סייד אבו פרחי, שעל משקל קנגווה ולויזו, גם הוא נקטף בשנייה ע"י ה-MLS והסכומים הגבוהים שהיא יכולה להציע. במציאות שבה כל שחקן יכול פשוט לעוף (ע"ע סאגת סתיו טוריאל ולצ`ה שמתרגשת עלינו בימים אלה), אתה תמיד צריך להיות מוכן עם אלטרנטיבות.

אבל מה שנראה כמו ביטחון עצמי בריא, משהו שתמיד אפיין את מכבי תל אביב, הולך ומרגיש לאורך הקיץ הזה כמו שאננות. מין מחשבה שהשם הגדול והנכסים שעדיין יש אצל הצהובים - כמו הקהל או השחקנים - יוכלו לפצות על היעדר הכנה. על מינוי של מנהל מקצועי באיחור, על מאמן שבסופו של דבר היה פשרה (במקום לנסות ולהמר - בכל זאת - על שוק המאמנים הישראלי, שבו היו כמה וכמה אופציות טובות), ובעיקר על היעדרו של רכש מספק.

מכבי תל אביב מגיעה לנאגלה האחרונה של החלון כשהיא כמעט בלי שמות חדשים - וכשהרכש המשמעותי היחיד הוא אסטר סוקלר (דן גלזר, במצבו, הוא גיבוי, לכל היותר). וכך, נוצר מצב שבו אבו פרחי מתעופף לקולורדו, ובסגל של הצהובים יש מעשית שני חלוצים בלבד - סוקלר ואלעד מדמון (כשלא ברור איך ומתי ניקולאסקו יחזור מהפציעה שלו). 

גם בעמדות המגנים, קשה לומר שנועם בן הרוש ושחר רוזן הם משהו שיחליף באמת את רוי רביבו וטייריס אסנטה. ה"פלאן איי" של הצהובים מצוין - יש לה הרכב שלא סתם רץ טוב בתחילת העונה. אבל לא היה "פלאן בי" - ועכשיו היא מתחילה להרגיש את הבעייתיות שמאחורי הדבר הזה, כשהסגל הקצר מתחיל לתת את אותותיו.

וזה כבר פוגע בעונה של מכבי ת"א - והופך את המשחק מול לוגאנו לקריטי כל כך. הצהובים, שרגילים לשחק באירופה כל שנה, בהחלט יכולים למצוא את עצמם בלילה של חמישי כשהם בלי מסגרת אירופית - נטו בגלל העובדה שלא היה שם ריענון כמו שצריך, ולא נעשתה העבודה המקצועית שהורגלנו אליה ממועדון כמו מכבי.

כי מכבי תל אביב הרגילה אותנו לסטנדרטים אחרים. במהלך 17 שנותיו של מיץ` גולדהאר כבעלי המועדון, הצהובים בנו את עצמם כמשהו שהוא רמה אחת מעל שאר היריבות שלה - כמובן ברמת היכולות הכלכליות, אבל גם ביכולת שלה לעבוד חכם יותר מכולן. גם דרך המכירות המשמעותיות, גם דרך החתמות חכמות ובעיקר עם היכולת להיות מוכנה ולשדר שהיא יודעת מה היא עושה.

ובתמונה הגדולה, בשנים האחרונות זה מאוד לא מרגיש ככה. מכבי ת"א שידעה "לחתוך" (כמו בפרשת אצילי ומיכה, למשל) משכה הרבה יותר מדי את הקדנציה של ז`רקו לאזטיץ`, התמהמהה עם המינוי של המנהל המקצועי סטיבן ואנהרן, וכפועל יוצא גם עם ההחלטה על המאמן. 

מכבי ת"א היתה צריכה לבוא לקיץ הזה, שהגיע אחרי עונה לא טובה בסטנדרטים שלה, הרבה יותר מגובשת עם עצמה - בטח לאור העובדה שהיא איבדה סיכוי אמיתי לאליפות ממש בחלק הראשון של העונה (לדעתי, כבר אחרי ה-6:2 נגד בית"ר היה ברור שהצלחה גדולה לא תצא מהעונה הזאת). כשזה המצב, בהחלט מצופה ממועדון כמו מכבי להתחיל להתכונן מוקדם ממה שקרה.

ועכשיו, הכל מתכנס לתשעים הדקות הקרובות בבאטומי. מכבי ת"א עולה למשחק הזה, בידיעה שהוא מכריע מאוד לגבי המשך העונה שלה - האם תהיה לה אירופה (גם ברמה הכלכלית זה משנה), או שהיא תרוץ עם הקיים בליגה הישראלית. אבל גם אם המהפך יקרה ומכבי ת"א תעלה, ברור שזה לא קיץ טוב של הצהובים - בטח לא לאור ההיסטוריה המפוארת שלהם.

המועדון שהתרגל להיות מספר אחת בפער משמעותי, רואה את המתחרות הישירות שלו - בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע והפועל תל אביב - מתעלות עליו ברמת המוכנות וההבנה של השוק. זו המציאות שמכבי תל אביב תצטרך לשנות - ומהר, אם היא רוצה לחזור ולהיות המועדון מספר אחת בכדורגל שלנו.