אומרים שהכי חשוך לפני עלות השחר. אלי שגב היה האיש שאחראי על החושך, אנשים טובים סביב מכבי נתניה מנסים לסדר את האור. הדו"חות שפורסמו לאחרונה מאששים את מה שהיה ברור לכולם בעונה החולפת: נתניה היתה על סף תהום.
15,246,487 שקל הכנסות, 26,141,697 שקל הוצאות. גירעון של 10,895,210 שקל בעונה אחת. הסיבה: "חוסר יכולת הבעלים להמשיך ולהשקיע כספים בקבוצה". שגב נעלם לנתניה, שבלי לשים לב יכולה היתה להיכנס לאותה רשימה עם שמשון ת"א ועוד קבוצות פאר שהתרסקו לליגות הנמוכות. רק שנתניה שונה.
כשהכדורגל היה תמים ואירופה היתה רק במפות, נתניה היתה "היא ועוד 15" עם מכנס, גריאני, חיים בר, פיזנטי והקבוצה שלא שאלו אם תהיה אלופה, אלא מתי. חבורת נתנייתים מהשכונה שהתאחדה לה יחדיו לקבוצה שרבים שואלים האם היא הגדולה בכל הזמנים. רק שכל קשר בין נתניה ההיא לקבוצות שמתפרקות ומתחברות מדי עונה בעיר היהלומים הינו מקרי בהחלט.
בעידן הבעלות הפרטית, דניאל יאמר הביא את נתניה לסגנות כפולה לבית"ר ירושלים העשירה של ארקדי גאידמק. הגעתו של שגב אמנם עזרה להחזרת נתניה לליגת העל, אבל נטישתו שמה שאלה מפחידה: נתניה לאן ויותר מכל - נתניה בלי בעלים יכולה לחיות בכבוד?
הקהל של נתניה עמד בגבורה במבחנים שמועדונים גדולים היו נכשלים. במשחק הפתיחה של האצטדיון החדש היו 14 אלף צהובים, כמו גם למשחק הירידה הטראגי נגד הפועל ב"ש. לגמר הגביע כקבוצת ליגה שניה הגיעו למעלה מ-20 אלף. על פניו בסיס יציב לכל איש עסקים אמיד להגיע כדי להעיף את המועדון קדימה, מקום אחד בדיוק יותר ממה שהשיג יאמר.
המציאות הכלכלית של נתניה מביאה אותה לחשב מסלול מחדש. ראש העירייה, מירים פיינברג, גייסה שני מיליון שקלים וחצי כשבעונה הקרובה הקבוצה תתנהל בהתאם לגודלה: מה שנכנס, יוצא. המשמעות: קבוצה צעירה, רעבה, חסרת ניסיון אבל גם חסרת שובע. הבעיה: זה מרגיש כמו קבוצה לעונה.
ניסוי "קבוצת המושאלים" של הפועל פ"ת נכשל במבחן התוצאה ולמרות זאת נתניה הביאה ארבעה כאלה ממכבי ת"א. כישרון יש בשפע, הבעיה שבעוד שנה הם לא יהיו פה. שני הכוכבים ערן לוי ודיא סבע יחמיצו חלק בלתי נפרד מהעונה ושלומי דורה מגיע עם תקווה שיעשה קסמים כפי שעשה במסע ההישארות של הפועל עכו.
למרות הכל, נתניה במסלול הנכון. דורון אוסידון ניסח את זה כקבוצה בריאה במועדון חולה. בזכות המהלכים המבורכים שלו, המועדון עשה את כל ההכנות כדי שמישהו יבוא לקחת אותו על עצמו. אצטדיון, קהל, כישרון, רעב וצמצום גירעון. המותג עדיין חזק בזכות ההיסטוריה וגם המציאות מבטיחה רבות: רק תביאו כבר מישהו.
עד שהמושיע יגיע, ההווה של הכדורגל הישראלי שם תקרת זכוכית למועדון כמו נתניה. איעד אבו עביד בלט בעונה שעברה ותוך דקתיים הפך לזירת מאבק בין מכבי חיפה להפועל ת"א. בית"ר ירושלים מצאה כישרון כמו שלומי אזולאי בליגה השניה, ותוך עונה מכבי חטפה אותו אליה.
בשביל לחיות ללא בעלים, המבט של נתניה בשנים הקרובות צריך ללכת למחלקת הנוער. מלבד עונת שיא ב-2009\2010, בה קבוצת הנוער של המועדון סיימה שלישית, כל שאר העונות היו במרכז הטבלה. במציאות שמיליון יורו זה סכום ריאלי לשחקנים שעשו עונה אחת טובה, דווקא מחלקת הנוער צריכה להיות זו שעוזרת לקבוצה הבוגרת. שוב, עד שיגיע יאמר חדש.
אז מי את מכבי נתניה מודל 2015/16? לא הקסומה של לפני 30 ו-40 שנה, גם לא זו שהגיעה לאירופה מספר פעמים בעשור הקודם. נתניה העונה יכולה לעשות את מה שהפועל ת"א עשתה בעידן פוסט רמון, מה שב"ש עשתה בעידן פוסט זינו ומה שבית"ר היתה צריכה לעשות בעידן פוסט ארקדי. החלמה.
אם לבני יהודה פעם קראו "ברזיל של השכונה", נתניה יכולה להיות קבוצת היהלומים. לא תמיד מלוטשים, לא תמיד חדים, אבל תמיד יהלומים. אלה שכולם כמהים אליהם, אלה שהעשירים קונים רק כדי לפנות מקום לחדשים. אם הכל יידבק, ההפתעה של העונה תגיע מקופסא קטנה וצנועה שפעם הכילה קסמים.
אז לענות על השאלה, התשובה היא כן. נתניה בלי בעלים יכולה לחיות בכבוד, יכולה לרגש, יכולה גם לדגדג פלייאוף עליון. דומה שכל עונה יש זרזיפים של זיכרון מאותם רגעים גדולים של שנות ה-70. כדורגל שכונתי מלא קסם שמביך אפילו את הקבוצות הגדולות. על המדף בליגת העל מונחות הרבה קבוצות, בעל עסקים ראוי שירצה להשקיע, יוכל לצבור גם רווח ריגשי וגם כלכלי. לא מן הנמנע, שהוא יבחר בה. וגם אם לא, אפשר להמר: ההפתעה של העונה.
