באמצע עונת 2010/11, עת מונה מוטי איוניר למאמן מכבי תל אביב במקומם של אבי נמני ויוסי מזרחי, הוכרזה בקבוצה באופן לא רשמי "מהפכת הצעירים". אחת הפעולות הראשונות שביצע איוניר הייתה לשלב בסגל הקבוצה הבוגרת כמה שחקנים מבטיחים מהנוער. הראשון שנזרק למים היה דור מיכה, שכבר בהופעת הבכורה שלו מול הפועל רמתן גן כבש ובישל. תחת איווניר המגמה נמשכה ובקיץ הוא העלה ממחזור הנוער המצויין גם את מושיקו לוגסי, רועי קהת, מונס דאבור, אלירן ג'ורג', ברק לוי וריף פרץ. הם קיבלו ממנו קרדיט, עד שהקרדיט שלו עצמו נגמר והוא פוטר. ואיתו הגיע הסוף למהפכה השקטה.
השניים היחידים שבינתיים שרדו הם דור מיכה ומונס דאבור. איך דווקא שני אלה הצליחו לתפוס מקום? ובכלל, מדוע בשנים האחרונות בקושי מצליחים שחקנים צעירים לתפוס מקום של קבע בסגל הקבוצה הבוגרת? למה השחקן היחיד בשנים האחרונות שהצליח לעשות זאת הוא ה"כלבויניק" שרן ייני, וגם הוא לא שחקן הרכב קבוע?
דאבור ומיכה, כאמור, משתלבים בינתיים ברוטציה של אוסקר. שניהם אמנם לא משחקים באופן קבוע בהרכב, אבל דאבור שותף העונה בעשרה משחקים, מתוכם שישה ב-11, ובמאזנו כבר חמישה שערים ושני בישולים. מיכה מקבל קצת פחות קרדיט והוא מוצא את עצמו נע בין משחקים בהם הוא כלל לא בסגל למשחקים בהם הוא על הדשא ל-90 דקות. בינתיים הוא כבש שער אחד בשבעה משחקים בהם שותף, מתוכם שישה בהרכב. בקיצור, שחקן רוטציה לגיטימי. אם השניים ימשיכו ככה אפשר בהחלט לראות כיצד הם הופכים לשחקנים מובילים בקבוצה בשנים הבאות.
דוגמא להשתלבות של השניים קיבלנו במשחק בשבוע שעבר מול סכנין, כאשר מיכה נכנס בדקה ה-40 במקום גונסאלו גארסיה האפאתי. מיכה, בניגוד לגונסאלו, הכניס הרבה התלהבות למשחק והיה מהבולטים בשורות מכבי, שניצחה 0:4. הבעיה אצל מיכה היא במספרים. הוא אמנם מגיע ללא מעט הזדמנויות, אבל לא נחשב לסקורר ויחסית ממעט להבקיע. גם במשחק האחרון הוא נראה הססן בבעיטה ולמרות שהגיע למספר הזדמנויות טובות, לא כבש. לדברי עודד מכנס, שחקן עבר ופרשן ליגה ישראלית בהווה, למיכה יש את כל הנתונים להוביל את מכבי: "הוא שחקן יוצא מן הכלל, הוא נייד ויש לו ראיית משחק. אם הוא ישפר את הסיומת, הוא יהיה שחקן מוביל".
דאבור, לעומת מיכה, נחשב לסקורר מחונן עוד מתקופת הנוער (הגיע מאחי נצרת), וגם בבוגרים הוא מצליח להבקיע לא מעט. מה שבלט אצלו, בעיקר במשחק האחרון, זו דווקא העבודה הקשה שלו במגרש כאשר לא פעם הוא מבצע משימות הגנתיות ועובד עבור הקבוצה, ולראיה בסיום המשחק נשרק פנדל עבור הצהובים ואוסקר הורה דווקא לחלוץ הצעיר לבעוט (החמיץ, אבל תיקן בכדור החוזר). מכנס טוען שגם דאבור יכול להוביל את הצהובים בשנים הקרובות: "הוא סקורר אדיר, טכני ועובד קשה על המגרש. אם ישפר את משחק הראש שלו ואת הפיזיות, מכבי הרוויחה שחקן שיכול להוביל אותה להישגים".
השניים גם מככבים בנבחרת הצעירה, שעתידה לארח את אליפות אירופה בקיץ הקרוב. לדברי מאמן הצעירה, גיא לוזון, היתרון של השניים הוא מוסר העבודה שלהם: "שניהם שחקנים חרוצים ומוכשרים שעובדים קשה". לוזון מוסיף שדאבור לדעתו הוא אחד משחקני ההתקפה הטובים בארץ כיום: "מואנס שחקן מצוין, הוא מאוד חד בסיומת ובפס לגול. הוא מאוד חכם במשחק שלו, הוא גם מייצר מספרים וגם גורם לשחקנים לידו להיראות יותר טוב". אגב, גם במדים הלאומיים מיכה מקבל פחות דקות מדאבור. לדברי לוזון, הסיבה לכך נעוצה בתחרות גדולה יותר על העמדה שלו: "אין ספק שדאבור יותר דומיננטי בנבחרת, אבל דור שחקן מצוין ויש לו אישיות טובה. הוא חרוץ ויכול להגיע רחוק".
תחילת הדרך בעונה שעברה לא הייתה פשוטה עבור השניים. דאבור קיבל את ההזדמנות בהתחלה, אבל הרבה להחמיץ ובתחילת העונה לא ראה הרבה דקות משחק, בעוד מיכה דווקא התחיל ברגל ימין עם צמד בגביע הטוטו נגד בני יהודה ושער בליגה נגד אשדוד. ההמשך היה טוב עבור מיכה, שהצליח לתפוס מקום בהרכב והגיע לשיאו עם שער מרהיב נגד דינמו קייב בשלב הבתים של הליגה האירופאית. לאחר מכן החלה הדעיכה אצל הקבוצה כולה וגם אצל מיכה, שאיבד את מקומו ב-11 ונשלח לשחק עם הנוער.
באופן מוזר, דווקא כאשר מיכה דעך, דאבור החל להתעורר. גם הוא נשלח לשחק בכמה משחקים עם הנוער ואת השער הראשון שלו בעונה שעברה כבש ממש לקראת סוף דצמבר. לאחר פיטורי איוניר, ועם המינוי הזמני של ניר לוין, איש מחלקת הנוער, השניים חזרו לקבל קרדיט ודאבור סיים את עונת הבכורה שלו בבוגרים עם 9 שערים ושלושה בישולים, בעוד מיכה כבש ממש לקראת סיום העונה פעמיים ובסופו של דבר סיים את העונה עם 3 שערים ו-7 בישולים. מספרים נאים ממש.
הסיבה לתנודות ביכולות טעונה, לדעת מכנס, בחוסר העקביות בהתנהלות עם השחקנים הצעירים. "שחקנים צעירים נוטים להיות חסרי יציבות, ואם מוציאים אותם מההרכב אחרי כל טעות הם מאבדים בטחון", מסביר חלוץ העבר, "לכן, צריך לתת להם להמשיך בהרכב אחרי היכולת הטובה שהם מציגים בזמן האחרון, גם על חשבון גונסאלו, שהוא שחקן של מאמן".
מדוע הצעירים דעכו אצל איוניר? התשובה אולי טמונה בכך שהמאמן זרק את הצעירים למים העמוקים בטרם למדו עדיין לשחות לבד. לדברי גדי כרמלי, שהיה עוזר המאמן בתחילת העונה שעברה, דאבור ומיכה הצליחו בעיקר כי היה להם מזל: "אין לי ספק שמיכה ודאבור מאוד מוכשרים, אבל הם לא יותר מוכשרים משחקנים אחרים. אם במכבי הייתה סבלנות לצעירים, אז היינו רואים היום הרכב שמבוסס כולו על שחקני בית. את הכדורגל הכי טוב ב-15 שנים האחרונות מכבי שיחקה עם כל הצעירים האלה, שנתנו 0:3 לאולימפיאקוס, למי ששכח".
אוסקר, לעומת איוניר, מלכתחילה לא ספר יותר מדי את החבר'ה האלה וזאת למרות ההצהרות שלו בתחילת העונה שייתן הזדמנות שווה לכולם. לאחר החזרה לארץ ממחנה האימונים בתחילת העונה נמסרה הודעה לקהת, דיא סבע, רוסלן ברסקי, לוגסי ויגיל ביטון שהם לא בתכניות ורשאים לחפש לעצמם קבוצה. קהת וסבע ירדו לבאר שבע, לוגסי וביטון החליטו להישאר ובינתיים הם בקושי רואים דקות משחק. לדברי כרמלי, הצעירים לא קיבלו מספיק הזדמנות: "איך אפשר לבחון אותם רק לפי מחנה האימונים? לא ראו אותם מספיק ולכן הם לא קיבלו הזדמנות".
כשמדברים על שחקני בית במכבי תל אביב, אי אפשר שלא להיזכר בצמדים הגדולים שעלו בעבר מהנוער. אחד הצמדים הבולטים היה אבי נמני ואיציק זוהר, שניים שהצעידו את הקבוצה הבוגרת לאליפות בעונת 1991/2. נמני וזוהר, להבדיל, היו צעירים יותר, אבל גם היו כבר מתחילת הדרך כוכבים גדולים בקבוצה ושחקני הרכב קבועים. גורם בכיר בכדורגל הישראלי טוען שגם מיכה ודאבור טובים ומוכשרים, אבל רחוקים מלהגיע לרמה של נמני וזוהר. הקיצון השני מראה על שחקנים מוכשרים שגדלו בקרית שלום ולא מצאו את מקומם, כמו תמיר ולירן כהן, שנפלטו מהמערכת.
הקלישאה הידועה בחנוכה על המכבים והניסים נשחקה כבר מזמן, אבל מיכה ודאבור לא זקוקים לנס כדי להוביל את הצהובים לאליפות אחרי עשור שחון. הם יסתפקו בדקות משחק מאוסקר גארסיה, ורק כך אולי יוכלו להפוך לעמודי תווך אצל הצהובים בשנים הבאות.
