אני בטוח שיום אחד יוסי יסתכל לאחור על הקדנציה הזו ויבין שההתנהלות תחת לחץ היתה בעוכריו, כי כדורגל יש לו המון. אבוקסיס גילה שהבנת המשחק עצמו אינה המרכיב היחיד בתפקיד הזה.
ובמסגרת הדיבורים על מחליף חשוב לי לומר שבאופן אישי, הייתי מנסה את אופציית שלום תקווה כמנהל מקצועי, כמי שינהל את המערכת לשנים הקרובות. מבחינתי תקווה הוא נכס הן כאישיות והן כאיש מקצוע. נכון, מוטי איווניר הוא איש כדורגל איכותי, אבל השאלה היא אם זה העיתוי הנכון למנות מאמן שרק לא מזמן מונה למאמן מכבי ת"א והצהיר שהגשים חלום, חלום של מי שהיה סמל במועדון הצהוב. לא נראה לי שזה התזמון המוצלח ביותר למנות אותו לתפקיד, בטח כשהכוונה היא להעביר את הזמן עד סוף העונה ואז לראות מה קורה עם רן בן שמעון ועם רוני רוני לוי. ועדיין, אם יגיע, אני מקווה שייקח את הדברים הטובים שעשה במכבי ת"א וגם לפני כן, ויוותר על גורמים מתווכים בחדר הלבשה.
2. אני מקווה שבהנהלת הפועל ת"א ובקרב אוהדיה השפויים יבינו ש"מהפכה" ו"מעורבות" הן מילים יפות, אבל לא יכולות להכתיב את סדר היום הניהולי במועדון. כן, החזקת אחוזים קטנים מהבעלות על ידי האוהדים היא כלי מצוין שנועד לשמור על קשר עם הקהילה ולייצג את האינטרסים שלה. ברור שזה דבר חיובי. אבל מעבר לכך, זה יוצר גוף עם יותר מדי ראשים ויותר מדי דוברים. בכלל, נראה לי שהקהל של הפועל ת"א, שרוצה לנהל ולאמן את הקבוצה, איבד קצת מהצניעות שהפכה אותו לכל כך מיוחד במשך שנים. בעונה שכזו של מהפך ושינוי היסטורי, כל מה שנראה כמו ההתמודדות בצמרת זה דבר מבורך. המערכת הפכה את זה לפארסה וכישלון כי היא איבדה את הצניעות ואת הקו המקורי של המועדון.
(נ.ב: ואם אתם רוצים לחזור קצת אל הפסים הנכונים, להפגין מעורבות ולקחת צעד ניהולי נבון... תתחילו מלטפל בקומץ הבעייתי והאלים באומץ ובגלוי. כמו שעושים במועדון אחר בארץ בימים אלה).
3. למרות שהאחריות היא על יוסי, ולמרות שניהול המועדון הוא קרנבל אחד גדול, אלו לא הדברים הכי מרגיזים במה שקורה עכשיו בהפועל. כי מי שבאמת מוציאים אותי מדעתי הם השחקנים של הקבוצה, ואליהם אני פונה, לכל שלושים השחקנים שמשתייכים לסגל של הפועל ת"א:
למה לעזאזל צריך מאמן כזה או אחר כדי שתרוצו? למה צריך מישהו שיגרום לכם לשנות קצב או לחלץ כדור? למה ביום רע (ולי כשחקן היו כאלה ימים לא פחות מאשר לכם) צריך להתבטל ולא לחפות על זה בהקרבה? מילא משחק אחד או שניים. זה מובן, קרה ויקרה לי ולכל שחקן אבל במשך חודשים?
אני לא מבין את זה. להגיע להפועל ת"א ולהתפרנס מכדורגל זה לא מספיק כדי שתתנו בכל יום את כל מה שיש לכם, בלי קשר למי שעומד על הקווים? זה לא מספיק כדי שתכבדו את המועדון הגדול הזה? זה לא מספיק כדי שתבינו שזה מקום העבודה שלכם, שמשלם לכם כדי לתת את הכל? כדי שתבינו שלעשות בדיוק את זה, זו גם זכות וגם חובה?
הדברים האלה נכונים לכל מי שרואה את עצמו כמקצוען, ובכל קבוצה שמגדירה את עצמה כקבוצה מקצוענית עם שאיפות תחרותיות. אני מבין, לכולם יש תקופות שלא הולך, שקשה, שהפס הפשוט לא מגיע לשחקן, שהרגליים כבדות. השאלה היא איך מגיבים לזה, ומה שאני לא מבין זה למה כאן תמיד צריך ללטף שחקנים כדי לעזור להם? הרי הדברים האלה חייבים לבוא קודם כל מעצמם.
תפקיד המאמן, המנהל והמערכת הוא למצוא את האיזון בין תמיכה בשחקן לבין ניהול הסגל ושמירת המתח הבריא. לא להתנצל על החלטות, לא להתחנן שיתנו את כל מה שיש, לא לדרוש שהיום יבואו לעבוד. שחקנים יקרים, אתם יכולים להציל את כבודכם, את העונה ואת המועדון. אבל זה מתחיל מדברים בסיסיים, שכבר מזמן לא הבאתם למגרש. ועכשיו אין מי שיכסה על הטעויות שלכם.
