אחרי אין ספור ניסיונות לעזוב את הפועל ת"א עם כרטיס השחקן ביד, הצליח בשבוע שעבר גליל בן שנן להשתחרר סופית מהאדומים. בגיל 29 השוער עבר למכבי ב"ש כדי להשאיר אותה בליגה הלאומית, אבל בכל פעם שמזכירים לו את הפועל ת"א, משהו בו נצבט.
לטענתו, זה לא בגלל היחס המחפיר אליו, אלא בעיקר בגלל התמונה המלאה. בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט, בן שנן מספר על ההתנהלות הלקויה של המערכת הניהולית, על הקושי של הצעירים במועדון ובין היתר גם על האיומים שמקבל כל שחקן צעיר שרוצה לעזוב. הצצה נדירה לנקדות מבטו של שחקן בהפועל על הבעיות הפנימיות.
"שחקן צעיר בהפועל ת"א, אם הוא לא בניון, אז אין לו מה לחפש שם", יורה בן שנן בעצב. "הדוגמא הקלאסית היא ערן זהבי, שהלך לשחק ברמה"ש ואח"כ החזירו אותו. אם יש משהו שאני יכול להמליץ לשחקן צעיר, זה לא לבוא להפועל כדי להיות שחקן אימונים. זה תוקע את הקריירה ומבזבז את הזמן שלך". נדמה שהכעס של בן שנן לגיטימי: מגיל 6 הוא לובש אדום, שוער קבע בנבחרות הצעירות, אבל לכל אורך הדרך, הוא מעולם לא זכה לקבל את הקרדיט כשוער ראשון.
"בכל אחת ממחלקות הנוער, תמיד התבלטתי", מסביר השוער. "אמרו לי כל הזמן שאגיע לבוגרים והכל יהיה בסדר. במחלקת הנוער הראו לי שממש בונים עלי. היינו ארבעה שוערים ראשונים בנבחרות: אני בנערים א', ניר רחמין בנוער, קובי שאלו באולימפית ושביט אלימלך בנבחרת הבוגרת. כשהגעתי לבוגרים כבר לא היה לי מקום ופה התחלו הבעיות והאיומים. הקריירה שלי פוספסה כי הרבה קבוצות רצו אותי, אבל לא נתנו לי ללכת בלי כסף. לא היו שוערים צעירים טובים אחרים שיכלו לבנות עליהם ולכן בהפועל שמו לי רגל למרות שמכבי ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי פ"ת רצו לרכוש אותי".
"דרשו עליי סכומים אסטרונומיים של 300, 400 אלף דולר. הקבוצות האחרות נרתעו וירדו מזה. פשוט דפקו לי את ההתקדמות המקצועית. לפני כמה שנים אחי נצרת מהלאומית רצתה לשאול אותי ודרשו מהם 100 אלף שקל. כששאלתי למה, ענו לי שזה בגלל שלפני שנה לפני הם ביקשו 200 אלף שקל על אשרף סולימאן. הם שיחקו משחקים על הגב שלי. כל השנים זה המשיך ככה".
סיפור נוסף שמראה על התנהלות האדומים כלפיו הגיע לפני שלוש שנים: בן שנן מבקש לעבור להפועל חיפה, האדומים שוב דורשים דמי השאלה, עד שבן שאנן נשבר ומשלם את הסכום בעצמו. "פשוט לא דאגו לי. זה לא יענק'לה שחר שדואג ששחקן צעיר יתחשל ואם הוא לא מתחבר לקבוצה הבוגרת אז דואגים להשאיל אותו לקבוצה שתיתן לו דקות משחק עד שהוא יחזור שחקן טוב יותר. בהפועל, אם אתה לא כוכב - זורקים אותך. 'תהיה טוב - תחזור, לא תהיה טוב - כבר נדע כמה כסף לקבל עליך'".
"בגיל 17 אורנשטיין ותאומים רצו להחתים אותי לחמש שנים וברגע האחרון דפקו לי ברז", נזכר בן שנן. "הם כבר אמרו לאבא שלי לבחור מסעדה כדי לחתום, ופתאום הם התחרטו וטענו שהם לא מחתימים שחקנים צעירים לחוזה ארוך טווח. את מי הם לא הביאו? קנו את אוהד צור, רועי חזן, זאביק חיימוביץ', אבי כנפו ורמי חליס. כששאלתי למה לא החתימו אותי, אמרו: 'כי ככה החלטנו'. זאת תמיד היתה התשובה. אף פעם לא היתה בהפועל הנהלה טובה ומסודרת עם מחשבה לעתיד. למרות זאת האוהדים של הפועל הכי טובים בעולם".
"הפועל זה בית קברות לצעירים"
מקצועית, בן שאנן סבל, אבל גם מהבחינה הפיזית הגוף שלו בגד בו: "גם הפציעות שלי הרסו לי את הקריירה. כשכבר קיבלתי את הצ'אנס נפצעתי ואז ניל אברבאנל ואיתמר ניצן תפסו לי את המקום. זה היה חוסר מזל. אני נחשב פספוס לא רק בשביל עצמי, אלא גם בשביל הפועל. כבר בגיל 18 הם זרקו אותי. אם הייתי מצליח להביא מהם את כרטיס השחקן קודם לכן, הייתי הולך למקום שבו בונים עלי ולא נשאר כדי להיות סותם חורים כשאניימה באליפות אפריקה".
"כל פעם ששיחקתי הוכחתי שיש על מי לסמוך אבל בהפועל ת"א קשה להצליח. הם רוצים שחקן מוכן, מעדיפים שם על כישרון. במקום לעזור לי, לרחמין, או לאברבאנל להצליח, הרסו לנו את הקריירה. כל אלה שהזכרתי היו צריכים להוביל היום קבוצות ולהיות פרוסים בכל הליגה, אבל הפועל זה בית קברות. רק מאיימים על צעירים. לא פעם אמרו לי שאם לא אחתום על מה שהוצע לי לא אשחק ואשב ביציע. הם מאיימים על שחקנים כדי שלא יברחו".
התקופה האחרונה עם טביב בטח לא מקלה על ההתנהלות היומיומית במועדון?
"זה לא נראה טוב. ששחקנים לא יספרו סיפורים שאפשר להתנתק מהכל. זה התחיל טוב עם מוני הראל, אבל אחרי המריבה הראשונה בליסבון נהיה בלאגן. שחקנים היו עדים לזה שהם התווכחו בלובי וצעקו אחד על השני בגלל הרצון של מוני שאחיו משה יהיה מנכ"ל. כולנו היינו בהלם, הבנו שיש פיצוץ. עד שהצדדים נפרדו הם רק עשו פרינציפ אחד לשני. דברים כאלה לא אמורים לפגוע בשחקן שצריך לקבל משכורת בזמן. זה מחלחל. תראה מה שעושים לשי אבוטבול עם החוזה. זה לא לעניין".
מבחוץ נראה שההתנהלות של הפועל פשוט בעייתית בלשון המעטה?
"ההתנהלות בהפועל במהלך השנים, ולאו דווקא בשנה האחרונה, היא פשוט בושה. קשה לתפקד בלי בעל בית, בלי צוות שיודע את הסמכויות שלו והוא לא רק חותמת גומי. בגלל ההד התקשורתי השנה נדמה שאלו דברים חדשים, אבל תמיד היו בעיות. רק לכוכבים ידעו להתייחס. היום לדוגמא, אם שחקן רוצה לומר משהו שמפריע לו - אין לו בן אדם שייתן לו תשובות, כי צריך לתפוס את טביב בטלפון. אין מישהו קרוב שאפשר להיכנס איתו לחדר ולפתור איתו בעיות. לאף אחד אין שם סמכות".
מה לגבי בתו של הבעלים, ליהי טביב?
אנשים שלא מבינים מבקרים את ליהי טביב, אבל היא עזרה לי. אפשר לרדת עליה, אך לדעתי אם היא תלמד את המקצוע, אין ספק שהיא תתרום הרבה למערכת כי היא בחורה טובה והיא דווקא מבינה עניין".
