הפועל ת"א. בהתחשב במה שעבר עליה בקיץ האחרון, להפועל ת"א יש את כל הסיבות להתגאות במה שהיא עשתה עד עכשיו ולהגיע לינואר צנועה ושקטה. לאור ההתרחשויות המטלטלות של תחילת העונה הנוכחית, היא הרוויחה את זה. אם זה החיבור בין האוהדים לקבוצה, בניית המועדון מחדש כמו שדרשו, השגת תקציב מכובד ברגע האחרון (מה שהקשה על בחירת הסגל בזמן הראוי), התמודדות עם חילופי המאמנים עקב הנסיבות המצערות, היכולת להחזיר סמלים (גילי ורמוט) על אף הפיתוים מבחוץ – הפועל עשתה הרבה מאוד דברים נכונים עד עכשיו, בתנאים לא פשוטים.
אנשים אולי שכחו או התבלבלו, כי מדובר בהפועל תל אביב והיא קבוצה מאוד מוצלחת כבר כמה שנים טובות, אבל עם הסגל הלא מאוזן (בצורה קיצונית) שנבנה שם תחת לחץ בתחילת העונה, סגל שיש בו פער איכויות בולט במיוחד בין החלק ההתקפי להגנתי, המטרה מלכתחילה הייתה להצמד לצמרת עד ינואר, ולעשות שינויים בתפקידי מפתח בחלון ההעברות, כדי לשדרג את איכות המשחק הקבוצתית.
ובזה היא בלי שום ספק עמדה. לכן זה לגמרי לא ברור מניין מגיעה ההסטריה שאוחזת בכל בעלי התפקידים במועדון, וכנגד כולם. פעם השופטים דופקים אותם, פעם זה הקהל שלא מבין שאלה השחקנים שיש. והפגיעה היא כפולה. היא גם בשחקנים, שהצוות מפחית מערכם, וגם בקהל. שלא לדבר עם ההתעסקויות עם מי מדליף למי.
זה בדיוק המתכון ההרסני שיכול להפוך משחק או שניים חלשים למשבר של ממש, כמו שאנחנו רואים החודש. כל מה שהיה צריך להגיד ולשדר לאורך כל הדרך זה פשוט שהמטרה היא "להצמד לצמרת ובינואר להתחזק מעט כדי להשתפר תוך כדי תנועה". זה גם פשוט, וגם נכון.
ואם לומר כמה מלים על המשחקים האחרונים, אז הפועל ת"א לא משחקת טוב, אבל גם לא מספיק חכם. היא מסתמכת בעיקר על יכולת אישית של השלישיה הקידמית ועל הכנסות כדור מהאמצע לכיוונם מגרודנה, ממן או טועמה. אבל חלה נסיגה גדולה בכושרם של שלושת הקשרים, וזה לא מספיק כדי לייצר כדורגל קבוצתי איכותי. במקביל, אין להפועל משחק אגפים שיכפה על כך. ולגבי משחק ההגנה, או יותר נכון ה"כביכול הגנה", נאמר כבר הכול.
אבל כאמור, זה לא הזמן להילחץ. מכבי רק 4 נקודות ממנה, ועכשיו הגיע הזמן לשפר את זה. אלא שהלחץ מסביב עושה נזק והופך את המשימה מאפשרית לקשה בהרבה. לפחות השבוע הם עשו צעדים בכיוון הנכון כשהטילו איסור גורף על השחקנים לדבר על השופטים ועם החתמת צוות האימון, שיש לו פוטנציאל גדול (אבוקסיס ודומב) לעוד עונה, כדי לייצר יציבות.
מכבי ת"א. הבסיס לעמידה הכל כך טובה של מכבי תל אביב על המגרש הוא אחד משלושה מערכים, שמשתנים בינם לבין עצמם כל הזמן: 4-5-1, 4-3-3 או 4-4-2. אבל מה שחשוב באמת זה לא המספרים על הלוח, אלא מה השחקנים שלך יכולים לייצר מהבסיס הזה.
לפני שבוע נגד נתניה ראינו את מכבי במערך "התקפי" עם שני קשרים אחורים, וגונסאלו גרסיה ברביעיה קידמית, אבל זה הספיק רק למחצית ראשונה בינונית. בשבת מול הפועל חיפה כבר ראינו את מכבי עם שלישיית קשרים "הגנתית" באמצע, אבל זה היה הספיק למשחק סופר התקפי. בית ספר לתנועה בלי כדור, משחק מהיר וחכם, ולחץ בחצי המגרש של היריב, גם ביתרון 2:5, כששני השחקנים המסוכנים הם דווקא ראדי ולוגסי, שבאים מהשלישיה ההגנתית כביכול.
מכבי ת"א היא הקבוצה הכי מסיבית ועוצמתית בליגה העונה, בעיקר כי היא יודעת לשלב לחץ על היריבה עם תנועה קבוצתית בהתקפה. הבעיה היא שמול קבוצות גדולות (על הנייר) היא הופכת את השלישיה הזו באמצע ואת המגינים שלה לפאסיביים ולהגנתיים מדי, ואז גם מערך "התקפי" על הלוח הופך הגנתי בפועל.
לשמחתה, היא מגלה שיש לה אפשרויות לרוטציה גם כששחקנים חשובים כמו גל אלברמן וגארסיה בחוץ. עכשיו הגיע זמנה לגלות את זה במשחקים נגד הקבוצות החזקות בליגה, כי מכבי היא שמונעת מעצמה את ההמשכיות ואת יצירת כוח ההרתעה מולן. אז הנה מגיעה לה הזדמנות במשחק הקרוב מול קרית שמונה. אחרי הכל, היא לא רק האלופה המכהנת, היא גם שוב קבוצת צמרת.
מכבי חיפה. היכולת של שחקן וקבוצה לצאת ממשבר, מחוסר בטחון, ומאיפוק והססנות בכל הפעולות שלו, הדרך לייצר מחדש קבוצה חזקה, שחוזרת להאמין בעצמה – עוברת דרך משחק ההגנה. ברגע שאתה יודע שהעבודה של כל אחד בתוך הקבוצה תשמור על שער נקי, אתה גם הרבה יותר בטוח בפעולות שלך בהתקפה ובתעוזה שלך לצאת לאיים ולהעז. כך אתה בונה את הכוח הקבוצתי שלך מחדש.
מי כמו אריק בנאדו יודע זאת.
עד עכשיו, מאז מונה למאמן הראשי, מגיע לו ציון מושלם על התוצאות, אבל בעיקר על מה שעשה למשחק הגנה, לנחישות של השחקנים, וכמובן, למחויבות. עכשיו הגיע הזמן להשתחרר קצת ולהתחיל לבנות כדורגל כמו שראינו בעשרים הדקות האחרונות נגד באר שבע. חיפה הוכיחה שם שהיא מסוגלת למשחק מהיר, בנגיעה או שתיים, להנעת כדור ולתנועה לעומק של שחקני הקו השני (גולסה ומשומר בישלו שערים באיזור הרחבה). זה דורש כאמור עם קצת אומץ, ביטחון, וריכוז בפעולה המסיימת. כשיש את היסודות, זה אפשרי. ובזמן קצר, בנאדו הטמיע את היסודות האלה בחיפה.
