את המסע שלו כמאמן כדורגל התחיל ערן קוליק לפני 31 שנה. הוא יכול היה להתחיל אותו אפילו קודם, אבל קוליק חשב שאימון זה מקצוע, תורה שלמה הוא קורא לזה, והוא התרשם מאוד מעמנואל שפר. שפר היה בעיניו פרסונה רצינית, ושפר עשה סיבוב בבית הספר לכדורגל בקלן, "הקורס הבכיר ביותר לאימון שהיה אז באירופה", אז גם קוליק חשב שיהיה נכון בשבילו לעבור שם. זה היה בקיץ 77' והוא למד שם שנה.
"עצם זה שחשבתי ללמוד ברמות הכי גבוהות את המקצוע, אומר משהו על איך תפסתי את הקריירה שרציתי שתהיה לי. אני חשבתי, ויש כאלה שטוענים אחרת, שגם אימון כדורגל צריך ללמוד. אז נסעתי לקלן".
הוא בן 63 היום. עם השנים, הוא יצר לעצמו עוד שתי רגליים שמחוברות לפלטת הפרנסה שלו. ככה חייבה אותו קריירת האימון. משנת 70' הוא מורה - כבר כמה שנים טובות שהוא רכז הספורט בתיכון "אליאנס" בת"א - ומדריך תיירים ב"נתור", "מווינה ועד לונדון, איפה שמזג האוויר גשום". אבל כמאמן כבר יותר מ-30 שנה שהוא מסתובב בינינו, לרגע אחד לא עצר, בכל עונה היתה לו משרה. זאת תקופה ארוכה, מאמנים פותחים וגם מספיקים לסגור קריירות מצליחות בזמן כזה. "כל המחזור שלי כבד לא עובד. קשטן התחיל אחרי, לופא קדוש - כמה שהוא חושב שהוא מבוגר - גם התחיל אחרי".
רק שמתישהו הלוויין קוליק סטה מהמסלול שלו, איבד כיוון. "איך הגדרתי את זה פעם לחבר: אני הרזרבה של המאמנים בליגה השנייה. צר לי, זאת אולי הגדרה מרגיזה, אבל היא חלק ממני. הייתי נוסע ללוות תיירים באירופה, ויודע שכשאחזור תחכה לי הצעה. אתה משלים עם מצבך".
קוליק יגיד לכם שהכל קרה באשמת העונה ההיא במכבי חיפה כשזאת שיחקה עוד בליגה השנייה, אז הליגה הארצית. הוא חזר אליה מקלן, לעונת הבכורה שלו באימון קבוצת בוגרים, והציפיות היו שיעלה אותה ליגה. "לא הצלחתי, ונשארתי מאז בבינוניות. הצעות לא היו אחרי העונה ההיא". מחיפה עבר להרצליה, קוליק תמיד היה בהרצליה. הוא נולד שם, הבית של ההורים על כביש החוף, מהצד של הרצליה פיתוח, והוא עצמו גר עד היום עם אשתו בחלק אחר של העיר. הוא מלך השערים של הרצליה בכל הזמנים, נכון, זאת הרצליה, לא בירת הכדורגל האירופית, אבל בכל זאת מלך. וכשחזר אליה כמאמן, העביר כרטיס גם במכבי וגם בהפועל.
דיבוק חיפה
מאז הוא מתגלגל, "כל השנים בקבוצות בלי חשיפה. עבדתי בליגות שמאמנים ישראלים לא רוצים לעבוד בהן, אבל לא רציתי להפסיק לאמן. אם רוצים אותך בקריית גת - תביא את התורה שלך לשם". סימן וי בהפועל קרית אונו, מכבי קרית גת ("את סבג הבאתי מהשכונות, את האלקבצים שלפתי משומקום"), קרית מלאכי, עוזר מאמן של גרשוביץ ובכר בבית"ר ת"א. כשנמאס לו מליגות נמוכות, עבר לאימון במחלקות נוער. ניהל את מחלקת הנוער של הפועל ת"א, אבל מכל התקופות בעולם, מצא עצמו שם דווקא בקדנציית האימון המזהירה של משה סיני, ומשם שוב למכבי הרצליה וממנה לרעננה.
"רעננה הקפיצו אותי חזרה לקבוצה הבוגרת. הם החזירו אותי לקדמת הבמה, ועל זה אני תמיד מודה לשלמה שטרן והנהלתו". הוא עבר לנהל את מחלקות הנוער של מכבי חיפה בתקופה שרוני לוי אימן שם, "חשבתי ששם אגמור את הקריירה, אבל זה לא קרה", התגלגל לבני לוד, השאיר אותם בארצית וניהל מערכת יחסים של און אנד אוף עם הקבוצה משך כמה עונות.
אתה יכול לעבור עם קוליק תחנה-תחנה בקריירה שלו, בסוף הוא תמיד חוזר לעונה ההיא בחיפה מלפני 31 שנה. "אתה לא מבין שראו בזה כשלון?! באת מגרמניה ולא הצלחת להעלות את חיפה ליגה?! זה מה שקרה לי כל השנים, כל אחד ציפה שחיפה תעלה ליגה, הציפיות שלי היו מאוד גבוהות, התחלנו את העונה בסערה, אבל בסוף התוצאה היתה לא טובה. מאז לא קיבלתי עוד הזדמנות. כל קיץ מאז אותה עונה נתקלתי באותו הסיפור. הכל נמדד אם אתה מצליח או לא. ואני, בסופו של דבר, את מה שאני דורש מהשחקנים שלי, אני דורש מעצמי אותו הדבר".
יש לקוליק קול נעים, ובעיניים שלו זורח כל הזמן רוך. עכשיו קוליק משתתק. ואתה מסתכל עליו, על האיש הזה שכל הניחוח שלו לא מכאן, שהגישה שלו למקצוע פי אלף יותר מקצוענית מהחפיפניקיות שפושה כאן בכל פינה, והסיפור שלו מתחיל להתבהר לאט-לאט.
"אולי הגישה שלי נאיבית. כל השנים נועצתי רק בעצמי. רציתי שהתוצאה הסופית תהיה המדד שלי ולא כמות הראיונות בעיתונות, ושילמתי על זה מחיר. תמיד הייתי אאוטסיידר. הבן שלי תמיד מתקן אותי, הוא אומר לי שאני לא נותן לעצמי מספיק קרדיט. אני פשוט מתנהל כמו שאני חושב שדברים צריכים להיות. מאמנים בהיי גדול אחרי ניצחון כאילו כבשו את האברסט, ואני לא כזה. הגלגל מחזיר אותך צ'יק צ'ק הפוך. ואולי באמת, בגלל שאני רואה ככה את הדברים ואולי גם קצת חושש להתענג על הניצחון ולדעת להפוך אותו למומנטום, כל השנים לא נתתי לעצמי מספיק קרדיט. יכול להיות שזה נתפס כחולשה. כי אנחנו חיים במקום שבו אתה צריך לדעת לדבר על עצמך כאילו אתה מורם מעם. לא ידעתי להתנהל, אבל בגלל שאני אוהב את האימון, אני כל הזמן עובד. שנים רבות חינכתי מאמנים בווינגייט, חרשתי את הארץ מצפון לדרום כדי שיקבלו תעודה, לשוחח איתם שעה וחצי על כדורגל ולעשות בשבילם את הקילומטרז'. לא הרבה מאמנים היו עושים את זה. אני ראיתי בזה שליחות".
רפיוטיישן במגזר
כל כך רחוק לקח קוליק את ההודאה בכישלון ששם על הגב שלו כמעמסה, שהוא כבר ויתר על המחשבה שימצא את עצמו יום אחד במקום הראוי לו. כשהגיע אליו הטלפון מסכנין לקראת סוף העונה שעברה, הוא חשב שעובדים עליו. שזה בטח אחד התלמידים שלו מ"אליאנס" מתקשר ומסתלבט. "יום אחד צלצל אלי הדובר של סכנין והתעניין אם נוכל אי פעם לשבת ולדבר. אחרי שבועיים קיבלתי טלפון עם הזמנה לפגישה עם היו"ר של סכנין, אבו סלאח, בקיסריה. מאחר ומעולם לא קיבלתי הצעה קונקרטית מקבוצה בליגת העל, חשבתי שמנסים לעקוץ אותי. אבל נפגשתי איתם. מהשנים שלי בבני לוד כבר היה לי שם במגזר".
בדרך לקיסריה עשה קוליק שיעורי בית. הוא נזכר במשחקים של סכנין שראה באותה עונה, ובגלל שקוליק הוא מי שהוא - תוך חצי שעת נסיעה הוא כבר ידע על סכנין יותר ממה שכל דמות אחרת שעברה במועדון הזה חלמה אי פעם לדעת. את הפרטים האלה הוא שקלל וכשיצא מהמכונית בקיסריה, כבר היתה לו בראש תוכנית מפורטת להצלת הקבוצה מירידה.
"ההיכרות והכימיה היו טובות, פשוט סגרנו במקום". זהו, קוליק? הרי חיכית לרגע הזה כל חייך. "האימון הוא חלק מחיי. אני בא מתוכנן ויודע מה אני עושה. אני יכול להגיד לך מה עשיתי בחיפה ואיך אימנתי בעונה ההיא. בגיל הזה אני כבר לא לוקח אימון בליגת העל כריגוש. כצעיר וכמבוגר אתה חושב אחרת. אני זורם עם זה ונהנה, ואם החליטו שצריך שככה יהיה, זה בסדר. פרפרים? אולי היו לי רק לפני האימון הראשון". לפני המשחק הראשון שלו בסכנין בעונה שעברה, משחק גביע נגד בני יהודה בבלומפילד, הוא חיכה שלושים דקות אחרי השעה שקבע לאוטובוס השחקנים שיגיע. "אמרו לי השחקנים, 'אל תיקח את זה קשה, ככה זה פה'. אמרתי להם שיותר לא יהיו פה איחורים. מאז באמת לא היו".
הוא בא ל-11 משחקים והשאיר את סכנין בליגת העל. הניצחון במשחק הבכורה שלו בגביע נגד בני יהודה, הביא לו את מה שלעולם כבר לא חשב שיזכה לקבל: חשיפה, ובכמויות. "הגיעו כל צוותי הטלוויזיה לאימון בסכנין ואחר כך באו לצלם אותי באליאנס. ואני שאלתי את הסובבים אותי אם נשיא המדינה הגיע. זה בעיקר היה נעים לבית הספר ולתלמידים. שנים אני בבית הספר והנה הבאתי להם את הטלוויזיה. אני עצמי אולי הסמקתי קצת". הוא השאיר את סכנין בליגה ובינו לאבן סלאח היושב ראש היה סיכום בעל פה על המשך הדיאלוג גם בעונה הנוכחית. ואם סכנין לא היו עומדים בסיכום, כדרכם של מרבית הסיכומים בעל פה? "הייתי נוסע לטייל". זהו? "אולי הייתי כועס ברגע הראשון ואחר כך מפנים. אני כבר רגיל".
בסכנין כבר לא מאחרים יותר למשחקים ואימונים. הוא קבע שייצאו לת"א במחזור הפתיחה בשלוש וחצי, וככה היה, כדי לראות את התלמיד שלו מאליאנס, שירן ייני, מכניס את השלישי בהפסד למכבי ת"א. הוא עדיין מגיע בכל בוקר בשבע לפני כולם לאליאנס, ועוזב אחרון את המגרש בסכנין בתשע בערב. הוא ימשיך ויעשה את זה גם אם הדיאלוג שלו עם סכנין וליגת העל יסתיים מוקדם מהרצוי. במקרה כזה הוא ימצא לעצמו קבוצה אחרת בליגה נמוכה ויעשה את מה שהוא אוהב: לאמן. אבל למה לחשוב מחשבות כאלה. מגיע לו לקוליק ליהנות כמה שנים בליגת העל. הוא בן 63, ובפעם הראשונה בקריירה של 31 שנים, הוא התחיל עונה בליגת העל. "מישהו כבר אמר לי שאני עובד מהסוף להתחלה".
