73 שחקנים זרים משחקים בארץ מתוך 320 שחקנים הממלאים את שורות הקבוצות בליגת העל. משחקים? טוב, אולי הגזמנו. אם תשאלו כל מאמן מהי מהות הבאתו של שחקן זר לליגה, הרי שכולם יגידו פה אחד כי המטרה היא לחזק את הקבוצה ולהביא שחקן שטוב מהאופציה המקומית באותה העמדה.
האם זה קורה? האם אנחנו בכלל מכירים את כל הזרים שמשחקים בליגת העל? האם הם באמת זוכים ליותר דקות משחק מאשר הישראלים? האם באמת הזרים שמגיעים ארצה עומדים בהגדרה של שחקן חיזוק זר? בדקנו והופתענו.
מכירים את דייויד גומז ופאולו דה לה האסה?
בית"ר ירושלים העונה היא דוגמה מצויינת לסימפטום של קבוצה בכירה בכדורגל הישראלי שמביאה זרים שלא תואמים את הציפיות מהם. בתום ההפסד בשבת האחרונה למכבי נתניה (3:0), הסביר יצחק שום כי זהו המחיר של שיתוף שחקנים צעירים בהרכב. ההרכב אכן צעיר, ויסלח לנו שום, אבל עד כה עושה עבודה לא רעה בכלל. השאלה היא מדוע המאמן הוותיק לא נעזר בשחקני הרכש שהגיעו למועדון מהבירה בקיץ האחרון?
תחילה חתם בקבוצה ז'וסלן מאייבי, שוער הכח עמידר רמת גן, להזכירכם אחת מהקבוצות שירדו ליגה בעונה האחרונה.
לשום הספיקו מספר משחקי אימון וגביע הטוטו כדי להבין שלא מאייבי יהיה זה שיאייש את שערה של בית"ר ומי שעושה זאת עד כה העונה, ובכבוד יש לומר, הוא השוער הצעיר, אריאל הרוש.
הזר השני שלא מוצא את מקומו בקבוצה הוא הברזילאי, דייויד גומז. ארבעה משחקי ליגה בהם קם מהספסל, אפס שערים ואפס בישולים, זהו ההספק של החלוץ מארץ הסמבה, ששיחק בליגה בסה"כ 55 דקות. על הקשר הפרואני פאולו דה לה האסה אין יותר מדי מה להוסיף, אחרי הכל גם התרומה שלו לא ממש קיימת, וזאת למרות ששיחק בשישה משחקי ליגה מתוכם פתח בשניים ועלה מהספסל בעוד ארבעה.
הזר היחיד שנראה על כר הדשא בטדי כמעט בכל משחקי הקבוצה העונה הוא ג'וניור ויסה, אך את תרומתו המזערית ניתן לסכם בבישול בודד.
הזרים זרים גם לכדורגל האירופי?
בעונת 2004/5, כשמכבי תל אביב הבטיחה העפלה היסטורית לשלב הבתים של ליגת האלופות, החליט הבעלים דאז, לוני הרציקוביץ', לפתוח את הכיס ולהנחית בארץ את החלוץ אמיל אמבמבה.
עוברות להן 4 שנים, ומכבי חיפה מצליחה לשחזר את ההישג המרשים ולהעפיל בפעם השניה בתולדות המועדון לשלב הבתים של ליגת האלופות. והנה בדומה לעמיתו לשעבר, גם יעקב שחר פתח את הכיס במהירות ודאג להנחית בארץ שחקני חיזוק: הקשר הברזילאי טיאגו דוטרה והחלוץ היהודי-ארגנטיני, אייל שטרכמן. המטרה: חיזוק סגל הקבוצה במשחקיה באירופה ובמשחקי הליגה.
ימים ספורים אחרי שחתם בקבוצה, דוטרה כבר הספיק להותיר רושם רע. הקשר הצעיר ספג מכה ברגלו באחד ממשחקי האימון והחליט שהוא צריך מנוחה ארוכה כדי להחלים מהפציעה. מאז ששב מהפציעה הספיק דוטרה לשחק רק 15 דקות בליגת העל ועוד כעשר דקות בליגת האלופות כשההספק שלו משני המשחקים הללו הוא כרטיס אדום אחרי כניסה אכזרית ברגלו של קשר יובה, פליפה מלו, באולימפיקו שבטורינו.
ומה בנוגע לשטרכמן? נסכם זאת ב-56 דקות בהן שותף בגביע הטוטו בניצחון הירוקים 1:3 על הפועל פ"ת ובהן, אגב, לא תרם דבר. אז נכון, לזכותה של חיפה אפשר לומר שלפחות בשורותיה משחקים החלוץ הגיאורגי ולדימיר דבאלשווילי והבלם הפורטוגלי, ג'ורג' טשיירה, שלוקחים חלק פעיל בהרכב. אלא שאם נבחן גם את ההספק של השניים נגלה שטשיירה, שפתח בכל משחקי הקבוצה בליגת האלופות, לא הצליח למנוע את ארבעת ההפסדים עד כה ואת ששת השערים שספגה הקבוצה באירופה, כשגם בליגה חיפה סופגת בממוצע כמעט שער למשחק.
דבאלשווילי עדיין מחפש את שער הבכורה שלו באירופה שיהיה גם הראשון של חיפה במפעל היוקרתי. בליגה הגיאורגי שיחק 579 דקות (פתח ב-7 משחקים ועלה מהספסל בעוד שניים) וכבש 6 שערים עד כה, ממוצע של שער לכל 96 דק'. לא רע. אבל הנה נקודה מעניינת נוספת - שלומי ארבייטמן, ששיחק 441 דקות, כבש כבר 9 שערים. בממוצע שער כל 49 דקות.
ומה בהפועל תל אביב שמשחקת גם היא בדומה לחיפה בליגה האירופית ובליגה הישראלית? ובכן, הנעלם הגדול ביותר הוא ללא ספק החלוץ, סמואל יבואה. יש האומרים שאינו חזר עוד מהלווית אימו בגאנה, יש הטוענים שהוא לא רוצה להישאר בקבוצה, אבל מה שבטוח הוא שהחלוץ, שפתח ב-7 משחקי הקבוצה העונה בליגה, סיפק שער בודד, כמו גם בארבעת משחקי הליגה האירופית. לצורך השוואה, נמניה ווצ'יצ'ביץ', שהגיע אחרי פתיחת העונה, כבש 4 שערים באותו מספר משחקים, מתוכם שער בודד בשלב הבתים של הליגה האירופית.
שחקן חיזוק אדום נוסף שמעמדו בקבוצה לא ברור הוא הקשר הגיאורגי, זוראב מנטשאשווילי. הגיאורגי אמנם שיחק ב-7 משחקים אולם הספיק לפתוח רק במשחק בודד ובכל השאר עלה כמחליף, לרוב בשלהי המחצית השניה. בליגה האירופית הוא כבר הספיק לכבוש שער בודד. בינתיים, גוטמן מעדיף על פניו את שיתוף הפעולה בין אביחי ידין לביברס נאתכו, כשהאחרון הספיק כבר לבשל 6 שערים העונה בליגה.
חמישה זרים מול זר אחד - בסוף מתחלקים בנקודות
בשבת האחרונה אירחה מכבי תל אביב את מכבי פ"ת. הצהובים שיתפו את חמשת הזרים שלהם, מכבי פ"ת שיתפה רק את הקשר ואנצ'ו טריאנוב והשתיים נפרדו בתיקו 1:1.
שלושה מתוך חמשת הזרים של מכבי תל אביב ששותפו במשחק הם איביצה אילייב, אנדריי קומאץ' והבלם רונאלד ראלדס. את השלושה החתימו הצהובים אחרי המחזור הראשון בליגת העל, מה שאילץ את המנג'ר אבי נמני להמתין כמה וכמה מחזורים כדי שהם ייכנסו לכושר משחק, מה שהיה צריך להיעשות עוד בקיץ ביחד עם כל הקבוצה.
קומאץ' היה הראשון ששותף במשחקי הליגה ועד כה שיחק בשבעה משחקים, מתוכם פתח רק באחד והספיק לבשל שער בודד. מיותר לציין שגם עתה, יותר מחודשיים אחרי שחתם בקבוצה, מעדיף המנג'ר להרכיב את ליאור ז'אן ושרן ייני בקישור על פני קומאץ'. ראלדס הבוליביאני, ששותף בשני המשחקים האחרונים, מותיר רושם טוב, אך לא מספיק ולראיה העובדה שאת שער השוויון שספגו הצהובים מול פ"ת יכול היה למנוע אם היה זריז יותר כמו קודמו, ליאור ז'אן.
אל תתבלבלו, זה לא שמכבי פ"ת בחרה לשחק עם זר אחד העונה. לקבוצה של רוני לוי יש שלושה שחקני חיזוק זרים. לקראת סוף מועד העברות החתימה פ"ת את הקשר הארגנטיני אנדרס אלדרטה. הקשר, שהגיע עם המון ציפיות מחימנסיה לה פלטה, הספיק עד כה לשחק רק 3 משחקים בהם לא תרם דבר, וסוכנו כבר קיבל מכתב אזהרה כי במידה ולא ישתפר, לא יישאר באם המושבות בינואר.
אלדרטה לא לבד, גם החלוץ טומיסלאב בוסיץ' קיבל התראה, אחרי שכבש עד כה שער בודד בשמונת המשחקים בהם שיחק. סה"כ ההספק של השניים הוא שער בודד מתוך 9 השערים שכבשה הקבוצה העונה. אולי זה מסביר למה במשחק האחרון מול מכבי ת"א, בו השיגו המלאבסים נקודת חוץ חשובה, הם עשו זאת עם זר אחד בלבד, ואנצ'ו טריאנוב.
הקטנות רוצות להיות גדולות
אחת הנטיות של קבוצות שמעפילות לליגה הראשונה היא לערוך שינוי מאסיבי בסגל וחיזוקו על ידי שחקנים זרים. אלא שמכיוון שמדובר לרוב בקבוצות עם תקציב נמוך, הרי שהמאמץ להביא שחקנים מתאימים צריך להיות גדול יותר וקשה הרבה יותר.
לדוגמה, הפועל עכו של ירון הוכנבוים. שלושה זרים משחקים בקבוצה של המאמן הצעיר מפתיחת העונה. אלא שאם נבחן מקרוב את התפוקה שלהם לא נגלה הרבה. למה? קשה לשפוט לאור העובדה שלפחות שניים מהשלושה לא ממש שיחקו בתשעת המחזורים האחרונים. הראשון הוא החלוץ, אמיקה נוואנה. החלוץ הניגרי הוחתם כבר בחודש אוגוסט, אבל לא שיחק ולו דקה אחת בשורות הקבוצה של הוכנבוים.
לצידו של נוואנה היה אמור לשתף פעולה, החלוץ המקדוני, אדריאן ליו. שני משחקים בהם פתח והספיק לשחק קצת יותר משבעים דקות ועוד רבע שעה בה שותף אחרי שעלה מהספסל זה ההספק של החלוץ המקדוני. היחיד שהספיק לשחק עד כה ב-7 משחקים בהם פתח בהרכב הוא עמנואל אמנגואה שהגיע מעירוני קרית שמונה והספיק "לתרום" כרטיס צהוב בודד.
במושבה הדרום אמריקנית של הפועל רעננה משחקים 3 זרים ויהודי צרפתי. אם לשפוט, הרי שהדבר האחרון שאפשר לומר הוא שהמאמן אלי כהן לא נותן להם צ'אנס. ההפך, אולי הוא אפילו נותן צ'אנס גדול מידי.
החלוץ הברזילאי, כריסטיאנו דוס סנטוס, הספיק לכבוש העונה כבר צמד שערים בתשעה משחקים, יחס לא רע עבור קבוצה שכבשה עד כה רק 9 שערים. חברו הברזילאי, לירודיו גונזאלבש, שגם הוא רשם מספר הופעות מכובד של 8 משחקים בהם פתח ב-7, הספיק לרשום בישול בודד העונה. דווקא הארגנטיני שבקבוצה, ארמנדו לסקאנו, ששיחק ב-6 משחקים עד כה, לא תרם כלום למעט 3 כרטיסים צהובים שספג. מי שבולט מעל כולם הוא היהודי-צרפתי, סטיבן כהן, שכבש 2 שערים בשבעה משחקים בהם פתח והפגין יכולת לא רעה בכלל.
ארבעה זרים, ארבעה שערים בתשעה מחזורים כשכל אחד מהזרים הללו שותף בלמעלה מ-80 אחוז ממשחקי הקבוצה, ומקום אחרון בליגת העל. זה מצבה של רעננה העונה.
רשימת הזרים שנחתו בארץ ולא תרמו הרבה לקבוצתם עוד גדולה והיא קיימת כמעט בכל קבוצה מהצמרת ועד התחתית. כעת השאלה הנשאלת היא מי מהם יישאר ומי ייחתך בחודש ינואר ואילו מחליפים ייכנסו למשבצות שלהם? אנחנו נמשיך לעקוב.
