25 שנים כבר עברו. זמן שדור שלם גדל בו. ועדיין התחושה בזמן שכותבים שוב ושוב על אבי רן ז"ל, בכל תאריך עם נקודת זכרון, היא של בוקס נוראי בבטן, ואותה קלישאה סתמית "כאילו זה היה רק אתמול", משייטת בגוף ומעבירה בו צמרמורות. שמדברים על רן, כולם מדברים על מה היה יכול להיות, על הקריירה שהוחמצה, על השוער הענק שהמדינה הפסידה, ועל איך היה יכול לקבל חוזים במילאן, יובנטוס או מנצ'סטר יונייטד. את מה שאי אפשר לדעת ואת מה שלא קרה אפשר, דווקא ברגע של זכרון, להניח מעט הצידה ולשחזר את כל הטוב שהיה ואיננו עוד כבר 25 שנים.
לפני 11 שנה כתבתי טקסט על אבי רן, בעוד אחת מנקודות הציון על האגדה. המילים הללו, ובעיקר הזכרון שמאחוריהן, נותרו רלוונטיות גם היום. הכל השתנה מאז בעולמנו, אבל בפינה שתמיד קיימת לגיבור ילדות לא השתנה דבר על מי ומה שהיה בשביל דור שלם אבי רן:
היו לו ידיים ענקיות. כאלה שידעת שאף אחד לא יכול לתת לו גול עוד אלף שנה. היו לו תלתלים מדהימים, שחורים כמו פחם, שכאילו הוסיפו עוד חצי מטר ל-188 הסנטימטרים שלו. הוא היה השוער הכי גדול, הכי ענק. הוא היה אבי רן, הג'יימס דין של הכדורגל הישראלי. בהפסקות, בין השיעורים בבית הספר, היינו יורדים למגרש ומתחרים מי עומד ראשון בשער. כי כולנו רצינו להיות אבי רן.
הערצנו את ברוך ממן, אהבנו את זאהי ארמלי וציון מרילי, אבל ביציע ג' היה רק אלוהים אחד. היה בו משהו מהפנט כשהסתכלת עליו יוצא מהמנהרה בשער 9 לכיוון המגרש. ידענו שאיתו כמעט אי אפשר להפסיד, כי בשבילנו הוא היה גדול אז כמו דינו זוף, טוני שומאכר או ברוס גרובלאר.
כולם זוכרים לו את ההופעה בנבחרת ישראל נגד ליברפול, אבל אני זוכר דווקא את המשחק האחרון שלו. גמר גביע המדינה ב-9 ביוני 1987. זו היתה עונה מזוויעה שהסתיימה במקום התשיעי, ורק גמר הגביע יכול היה להיות פיצוי בשביל נער בן 13 שנסע כל הדרך לר"ג. רן ספג שלושה שערים, אבל היה ענק. שערים של ארמלי וסלקטר החזיקו את הקבוצה עד לפנדלים, אבל בני טבק שלח אותנו לבכות כל הדרך הביתה, לא לפני שאמרנו לאבי רן תודה על עוד הופעה גדולה. האחרונה בחייו.
ב-12 ביולי 1987, יום לאחר מותו, בעיירה קטנה בשוייץ על שפת אגם אינטרלקן, היה מונח לו עיתון ישראלי, שמי יודע כיצד הונח שם, ובשער הופיע צילום של רן במסגרת שחורה, מחזיק כדור ביד ומגניב חיוך קצר. בצד הצילום היה סרט שחור שהונח באלכסון. את הטקסט לא היה צריך לקרוא. גם לא ילד בן 13 שהיה בטיול בר מצווה. שנים עברו. שוערים רבים יצאו מהמנהרה של שער 9 בקרית אליעזר, אבל שום דבר כבר לא היה מהפנט בשבילי כמו השוער הענק עם התלתלים השחורים, שנשאר בן 24.
היום מצוין התאריך הלועזי למותו של שוער מכבי חיפה ונבחרת ישראל, אבי רן, שנהרג בתאונת אופנוע-ים בכנרת.
פורסם לראשונה ב-21.9.2001 במגזין 'אקשן' של מעריב
