הבסיס בכל מערכת בחירות, יאמר כל יועץ תקשורת זוטר, הוא הבטחות. מוכרים חלומות כדי לצוד את הבוחרים. ואז, אחרי שהכל נגמר וחולפת האופוריה, חוזרים למציאות. ההבטחות נשכחות והבוחרים כרגיל מגלים ששום דבר לא באמת השתנה. אז נכון, כדורגל (לפחות בארץ) הוא ממש לא דמוקרטיה ובוודאי במכבי תל אביב, שם "השייח הקנדי" (על פי יו"ר הפועל ת"א פרופ' בר ניב) הוא בעל המאה וגם בעל הדעה. ועדיין בכל עונה מפריחים לעבר אוהדי הצהובים הבטחות, ויוצאים בקמפיין שמבטיח שהפעם, אבל הפעם באמת, זה שונה.
במכבי תל אביב מודל 2012/13 יצאו בקמפיין דומה, והפעם הקלף הסודי ששלף מיץ' גולדהאר בעזרת יועציו הוא המהפך הספרדי. הגנרל יורדי גויס והבטיח מקום ריאלי ברשימה לידידו משכבר הימים, אוסקר. המצע הפעם כלל את האידיאולוגיה הקטלונית, ההבטחה הייתה טיקי-טאקה בבלומפילד. האמת, לאוהדי מכבי העסק הזה לא ממש חדש, כי בכל עונה הם מתמודדים עם הבטחות. פעם זה היה קמפיין שכלל את בוזגלו עם צבעי הסוואה תחת הסיסמא "מחזירים את הכבוד", לפני שנתיים המיליונים של גולדהאר זרמו והבטיחו להם גלאקטיקוס ואת "הסמל" נמני על הקווים, ובעונה שעברה הסלוגן היה "מהפכת הצעירים" של איוניר. כולנו יודעים איך זה נגמר בכל פעם. אך האם יש בסיס לרוח השינוי המנשבת בקריית שלום או ששוב מדובר בסך הכל בספין של בחירות?
גם בשנתיים הקודמות, אצל נמני ואיוניר, מכבי ת"א החלה את העונה בקול תרועה רמה. הסקרים החמיאו והאוהדים היו בשמיים. לאחר תשעה מחזורים דורגו הצהובים בשתי העונות האחרונות במקום הראשון בליגה, אבל כבר בינואר הבעלים הצביע אי אמון והחלו התכנונים לקמפיין הבא. לכן, יש השפעה רבה מאוד לעימות המסקרן בין אוסקר לאבוקסיס. האחד מציג פאסון אירופאי והשני מתיימר להיות סמל אדום עם שורשים בוולפסון. בעימות, כמו בעימות, השניים ינסו לעקוץ אחד את השני ולבנות על החסרונות של היריב. הספרדי לא שינה הרבה בשיטה של מכבי והוא משחק באותו המערך בו שיחקו קודמיו - שלושה שחקנים במרכז השדה ושלישיה התקפית. האם הוא באמת הציג כאן שינוי? לא בטוח. מכבי תל אביב באופן מסורתי היא קבוצה שמחזיקה בכדור יותר מהיריבות שלה, אז מה בכל זאת השתנה? בעיקר משחק הלחץ והזכיה המהירה בכדור.
מבחינת הסגל, אוסקר החליף כמעט חצי הרכב, אבל עדיין סובל מכמה בעיות. בכדי לנצח במערכה נטיה שמאלה או ימינה היא בעייתית, ואצל מכבי זה בעיקר בגלל שקצת קשה לסמוך על גורי המגושם או על השורד האולטימטיבי זיו, בטח ובטח כשהקיצוניים במחנה האדום (בן חיים ודמארי) מסוכנים. את המקומות לצעירים ברשימה שריין אוסקר לדאבור ומיכה, בוגרי נוער מכבי שאמורים לייצג ביחד עם ייני את "המכביזם". הנטיה הטבעית בכל קמפיין היא ללכת למרכז, ושם אוסקר שם מבטחו באלברמן וראדי. אנשי שטח שעובדים קשה, אבל חסרים יצירתיות, וככה אי אפשר לנצח קמפיין. על הברק שחסר עם עזיבתו של יצחקי אחראים עכשיו בעיקר שניים: אלירן עטר וגונסאלו גארסיה. הצהובים תלויים בהתקפה בעיקר בשניים הללו, שמעורבים עד כה ב-13 מתוך 17 השערים שנכבשו - 77 אחוזים. מכבי נראית כרגע תלויה מאוד ביכולת הכיבוש של עטר, שעדיין לא הוכיח את עצמו במשחקים גדולים מול קבוצות חזקות, כאשר יש עליו לחץ והוא נדרש לקבל החלטות במהירות. יש לו רק שער אחד בדרבי בליגה, וגם הוא בפנדל.
השינוי האמיתי, אומרים בקריית שלום, מתחיל בעצם בתוך הבית. במכבי משדרים רוגע, לא משתגעים משום דבר ושומרים את הקלפים קרוב לחזה. הטבלה מצביעה על כך שהיתרון שלהם ברור, ואם לא יעשו טעויות יצליחו לשמור עליו. מעבר לשינויים המקצועיים, נראה שהמהפך העיקרי שמציעים אוסקר את קרויף הוא השקט שמלווה את המערכת. אם בשנים הקודמות חדר ההלבשה געש מתחת לפני השטח ואת העיתונים מילאו סיפורים על קליקות ואינטריגות, השנה שוררת שלווה בקריית שלום. המערכת נראית רגועה ולא מתרגשת ממפלות, ולראיה ההתאוששות המהירה מההפסד בבאר שבע.
הבעיה בכל קמפיין היא שפתאום קורה משהו שטורף את הקלפים ומטלטל את המערכת. סוג של משבר או התעוררות אצל היריבות. מכבי עדיין לא חוותה משבר רציני, וסביר להניח שאחד כזה יגיע. האם גם אז ימשיך השקט בקריית שלום? אולי דווקא שחקנים מבית שכמעט אינם משחקים - קולאוטי, לוגסי ואחרים - יתחילו להתמרמר, ויאיימו לחבור למתחרים? בנוסף מכבי עדיין לא פגשה השנה קבוצה גדולה, קבוצה חזקה באמת. את חיפה של עטר היא פגשה במחזור הראשון והציגה יכולת טובה, אבל כיום אנחנו כבר יודעים שזו לא באמת חוכמה גדולה. המשחק המרשים ביותר עד כה היה 0:4 על קריית שמונה, אבל האלופה שיחקה ב-9 שחקנים כמעט לאורך כל המחצית השניה. עוד נתון מעניין הוא שהצהובים לא חזרו השנה מפיגור. בפעם היחידה שפיגרו במשחק (מול ב"ש), הם גם הפסידו. מה יקרה אם הפועל ת"א תבקיע ראשונה? אפילו הסוקרים הטובים ביותר מתקשים לנבא.
מה שכן עוזר לתל אביביים במסע הנוכחי היא העובדה שהם לא משחקים באף מסגרת אירופאית, בניגוד לשנתיים הקודמות בהן העומס של שתי המסגרות גרם לרוטציה בהרכב שהובילה לחוסר יציבות. היריבות של מכבי שדווקא כן משחקות בליגה האירופאית, קרית שמונה והפועל ת"א, מתקשות להתמודד עם העומס וסובלות מפציעות רבות ומחוסר יציבות.
האמת היא שהצהובים באמת מייחלים לשינוי, ויכול להיות שהפעם ההבטחות אינן חסרות שחר. מנגד, בכלל לא בטוח שהמהפך אותו משווקים הצהובים הוא באמת כל כך עמוק. מה שבטוח הוא שהמטה בקריית שלום/קנדה רגוע, הפעילים מרוצים והדרך לזכיה פתוחה. ניצחון במשבצת האיזורית על ההגמוניה בעיר יכול להבטיח ניצחון גדול הרבה יותר בהמשך. לפחות עד שיגיעו קולות החיילים.
