הקבוצה שלי, הפועל באר שבע היא קבוצה ששייכת לאוהדים מזוכיסטים. אוהד אמיתי של הפועל באר שבע זה אחד שסיגל לעצמו חיים של סבל. אחד שכבר הורגל להפסדים ומבחינתו הישארות בליגה היא פסגת השאיפות.
מאז ימי הזוהר של שלום אביטן באמצע שנות השבעים, ולמעט הבלחת הזכיה בגביע המדינה כשני עשורים לאחר מכן, היא בבצורת של הישגים ואחת הסיבות היא שהלחץ סביב הקבוצה תמיד היה עצום. כנראה שהחום הכבד ששורר בדרום, הפכו אותנו, האוהדים, לחסרי סבלנות וקצרי רוח.
להפועל באר שבע יש שם של קבוצה גדולה והיא ללא ספק הנציגה היחידה של אזור הדרום, ובהחלט נחשבת לאחת הקבוצות היותר גדולות במדינה. קבוצה שעולה בנשימה אחת יחד עם מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. בסדר הזה.
לדעתי, הפועל באר שבע היא מסוג הקבוצות שגם אם אינך תושב העיר אתה עשוי להתאהב בה. להבדיל מקבוצות אחרות כמו בית"ר י-ם או מכבי ת"א, אצלן או שאתה אוהב או שאתה שונא. אין באמצע. בעיר יש תחושה שגם אם אינך מגיע למשחקים, או עוקב בכלל אחרי הספורט עתיק היומין הזה, תמיד יהיה מקום של אכזבה אם היא תפסיד ותחושת גאווה אם תנצח.
זה אחד הדברים שמאפיינים את באר שבע. זכיתי להרגיש זאת בעצמי בתקופת כוכב נולד כאשר פנו אלי אנשים ברחוב ואמרו לי "וואלה אחי, אני לא רואה את התכנית הזאת אבל מגיע לך לנצח - אתה משלנו". כמעט ואין את זה בערים אחרות.
אבל יחד עם כל הפרגון, לצערי הפיוז הקצר של האוהדים לא נותן קרדיט גם להצלחות. לראיה, גיא לוי המאמן שהחזיר את הפועל באר שבע העונה לליגת העל, לא המשיך לעונה נוספת. האוהדים והתקשורת המקומית המאוד דומיננטית, ישבו לו על הנשמה ותפסו חלק ניכר בהשפעה על הגורמים המקצועיים.
אי אפשר כמובן להתעלם מאלונה ברקת שרכשה את הקבוצה ומנסה ליצור אווירה אחרת במועדון. אווירה בעיקר יותר נינוחה. השילוב של המזג הנוח והאדיב של ברקת הוא כמו שמן ומים עבור האוהדים. הציפיות של הקבוצה הן להיות במרכז טבלה ומעלה. הרחבת הליגה ל-16 קבוצות גרמה לכך שלא יתקבל על דעת האוהדים להיות בחלק התחתון של הטבלה.
כולי תקווה שעכשיו, עם החזרה לליגת העל, נזכה לראות כדורגל לתפארת ולא 0:1 עלוב. שנוכל לנסוע בראש מורם למשחקים בבלומפילד ולהפסיק עם התחושה שהקבוצה התל-אביבית היא הנאחס של באר שבע. צריך רק להאמין. (הרי בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה...).
ראש העיר הנכנס רוביק דנילוביץ' התהדר בסיסמת בחירות "רק החולמים - מגשימים" וזה כל כך נכון. אגב דנילוביץ', כולנו חולמים על איצטדיון חדש. ריבונו של עולם, רוביק, מתי זה יתגשם?
ובנימה אופטימית זו נסיים בשירת התקווה: כל היציע עכשיו משתולל אוייויו יויו יויו...
תודה ל ח. אוזן על העזרה