קונים? תלוי את מי שואלים. לכאורה, זו תוצאה שאמורה לשמח את הצד הצהוב.ולבאס את הצד האדום. הרי אם אתם בצהוב, יתרון שש הנקודות מהיריבה השנואה נשמר בדרך לאליפות בניחוח ספרדי. ואם אתם באדום, זו אמנם תוצאה ששוברת את רצף ההפסדים, אבל במשחק שבו רוב הקהל אדום וחייבים לצמצם את הפער מהצהובים, אין תוצאה טובה חוץ מניצחון.
אוהדי מכבי מפחדים להירטב
על פי תורת המכביזם, אי אפשר להתפשר ובטח לא לשמוח על אפס-אפס. הם רוצים לדרוס, לשמח את הקהל, לצהול ולעלוץ, שהן מילים שלא תוכלו למצוא באף מילון אדום. אם כבר אליפות צהובה – אז שיהיה דאבל, כולל סוויפ על הפועל, כולל גביע הטוטו, כולל גביע אסיה, כולל היורוליג, כולל הסופרוליג, כולל הנוער, כולל הנערים, כולל הילדים, כולל הילדים של הילדים, כולל טניס שולחן, כולל כדור מים חופי.
אצל הפועל זה שונה. אם תשאלו אותנו מה הפנטזיה הכי גדולה שלנו, היא לא תסתכם בלפגוש את מנצ'סטר יונייטד לדרבי אדום בגמר הצ'מפיונס, גם לא בתארים, אלא בירידת ליגה ביחד עם מכבי. ואם – אתם יכולים להקשות – ואם יש תרחיש שבו הפועל נשארת ומכבי יורדת, מה, זה לא עדיף? התשובה היא – ממש לא, אנחנו נרצה לרדת עם מכבי כדי להמשיך לזיין אותם גם בליגה הלאומית.
כשאתה אוהד הפועל אתה לוזר ניצחי. אתה קונה תיקו מאופס, בלי בעיטות לשער, בלי הנעת כדור, בלי טיקי טקה, בלי שיטת גוטמן. תנו לנו רק לא להפסיד ואז לרוץ בין השלוליות בזמן שהנהגים הצהובים שיצאו עשר דקות לפני שריקת הסיום למגרשי החניה משפריצים עלינו בהנאה.
אוהדי מכבי מגיעים לבלומפילד בידיעה שהם הולכים לנצח, כי יש להם את הצוות הספרדי, כי הם מגיעים ממרומי הטבלה, כי הפועל בתקופה קטסטרופלית, עם חצי הרכב, עם הגנה של דיור מוגן. כי הם מכביסטים. אוהדי הפועל מגיעים לבלומפילד בידיעה שהם הולכים להפסיד, כי אין להם את הצוות הספרדי, כי הם לא מגיעים ממרומי הטבלה, כי הפועל בתקופה קטסטרופלית, עם חצי הרכב, עם הגנה של דיור מוגן. כי הם מצליחים לראות את החצי הריק של הכוס גם אם היא עמדה כל היום מתחת למבול. וכשהצהובים רוצים לנצח ומפחדים להפסיד, וכשהאדומים רוצים לא להפסיד ומפחדים לחשוב על ניצחון – יוצא תיקו. רגע, אבל למה מאופס? אה, זה כבר תחילתו של מאמר על הכדורגל הישראלי.