בסיום המשחק נשארתי לשבת על מושבי בקרית אליעזר. אחד האנשים שעבר לידי אמר לי "ברקו, המשחק נגמר..." ואני עניתי לו: " מה? הוא בכלל התחיל?!"
חבר'ה, אני מאוד מצטער, אבל שום כדורגל לא היה הערב בקרית אליעזר. זה היה שדה קרב של בושידו שעליו אחראיים שני אנשים - מאמן הפועל חיפה, שלומי דורה ושופט המשחק אלון יפת שנתן יד למשחק הברוטאלי של הפועל חיפה - אם הוא היה מרחיק שחקן עד הדקה ה-20 המשחק לא היה נראה ככה.
הרי אנחנו מכירים את מכבי חיפה טוב, מעולם לא ראיתי את הקבוצה הזו משחקת ברוטאלי לכן כל האשמה על המפגן הנורא של הערב מוטלת על הפועל חיפה. לה זו היתה הפעם הראשונה העונה בה ראינו אותה במעמד כזה גדול.
לא ייתכן ששחקנים יבואו לשבור רגליים ולשחק בצורה כל כך אגרסיבית - תשאלו את בירם כיאל, יניב קטן ואייל גולסה שבוודאות יצטרכו הרבה קרח על הרגליים הלילה. זה היה כדורגל מגעיל של הפועל חיפה ואם אני שלומי דורה הייתי מתבייש במה שעשיתי.
אני מצפה ממאמן בליגת העל שילמד את השחקנים שלו לשחק כדורגל נכון, בטח לא להורות להם לשבור רגליים כדי להעביר את זמן המשחק. עד לדקה ה-95 עם הנגיחה של ירו בלו שכמעט הסתיימה בשער, לא ראינו את הפועל חיפה אפילו מתקרבת לשער, פשוט כי היא לא באה לשחק כדורגל.
אני עדיין לא יודע איך לתאר את המשחק הזה חוץ מלומר שזו היתה בושה וחרפה. לא ראינו יותר מ-20 דקות נטו של משחק ולעניות דעתי האוהדים שקנו כרטיס ודאי מצטערים שנאלצו לראות פארסה כזו באחד הדרבים הכי נוראיים שראיתי מימי ותאמינו לי שראיתי הרבה וגם שחקתי בלא מעט.
מקצועית אין לי הרבה מילים לומר על משחק כזה. היינו עדים לרמה נמוכה ביותר שנכפתה על המשחק בגלל הנוקשות שלו. הדבר היחיד שמשאיר איזשהו טעם טוב היה הגול הנהדר של גולסה. לא כל יום אנחנו רואים גולים כאלה ובאמת חבל שהכישרון שלו, של קטן ורפאלוב נעלם בתוך הברוטאליות והאגרסיביות של המשחק הזה.
נקווה שלא נראה עוד משחקים כאלה, זה היה מסוג המשחקים שמחזירים אותנו שנות אור אחורה.