יש מקרים מסויימים, וזה קורה לעתים באמת נדירות, בהם קבוצה הופכת להיות קבוצה גדולה. מקרים שבהם כל חלקי הפאזל מתחברים והשלם הופך להיות גדול מסך חלקיו. זה בדיוק סיפורה של הפועל ת"א 2009/10, שהגיעה לשיא עם דאבל מטורף ודרמטי והמשיכה להופעה היסטורית לשלב הבית של ליגת האלופות. את העונה ההיא, עונת הקיזוז עם ההתעלות הגדולה של אניימה, שכטר, ורמוט, דה סילבה ואותה מספרת קסומה של זהבי מול ליון, אף אוהד אדום לא ישכח לעולם, אבל מאז השיא ההוא דומה שהקריירה של אף אחד מכוכבי הקבוצה ההיא של גוטמן לא באמת נסקה לגבהים הצפויים.
האם היה זה מרקם קבוצתי נדיר שגרם לשחקנים האלה לפרוח? ומדוע הקריירה של אף אחד מהם לא המריאה? ובנוסף האם הקבוצה הנוכחית של הפועל יכולה לשחזר את הישגי העבר? בקיץ 2011 עברה הקבוצה רשמית לידיו של אלי טביב. באותו קיץ ולאחר שהקבוצה הפסידה את האליפות למכבי חיפה עזבו את הקבוצה ורמוט ושכטר שעברו לשחק במדי קייזרסלאוטרן מהבונדסליגה, זהבי שחתם בפאלרמו, וסהר ואניימה שעברו לצרפת. עוד קודם לכן במהלך העונה עזב גם דה סילבה שחתם באוסטריה. שנה וחצי בלבד עברו מאז. גילי ורמוט חזר להפועל, שכטר רואה ספסל באנגליה, זהבי על סף חזרה לארץ, דה סילבה נעלם בברזיל, קנדה הרחיק עד ערבות רומניה, אניימה לובש צהוב אחרי כישלון בליל, ידין עבר לנשום אוויר פסגות בכרמל, סהר מדשדש בליגה הגרמנית השנייה וגם טביב עצמו כבר מרחרח באזור טדי.
אז מה גרם לחוסר ההתרוממות של כוכבי הקבוצה הגדולה של הפועל?
נראה שההצלחה של הכוכבים ההם נבעה בעיקר מהמרקם הקבוצתי הנדיר שהיה בקבוצה דאז, מרקם שגרם לכל השחקנים להיות טובים יותר. התיאום בין השחקנים היה כמעט מושלם, בעיקר זה שבין שכטר לוורמוט. ערן זהבי היה המנוע של אותה קבוצה ונהנה מהיכולת הטכנית של חבריו, דבר שאפשר לו להגיח מאחור ולכבוש שערים. דה סילבה ואניימה החזיקו כמעט לבדם את ההגנה והיוו חומה בצורה. לדברי זהבי מה שעשה את ההבדל הוא בעיקר היחסים הבינאישיים. "חדר ההלבשה היה מצוין עם אווירה של טירוף וחיבור בין השחקנים", הוא מספר. "לכולם הייתה את אותה מטרה, כולם היו שותפים לדרך וממוקדים במטרה. היה גם חיבור טוב עם המאמן והצוות המקצועי".
רוב השחקנים הגיעו לקבוצה ההיא מקבוצות קטנות, כך לדוגמא שכטר שהגיע אחרי עונה בינונית בנתניה אותה הוא בילה בעיקר בריב עם מתיאוס, זהבי שהגיע מרמת השרון בליגה הלאומית, דה סילבה וידין מכפר סבא פושטת הנכסים ו-ורמוט שב מסיבוב כושל בבלגיה. גוטמן הסביר להם שהמפתח להצלחה הוא ויתור על האגו, וזה עבד. לדעת זהבי העובדה שהשחקנים באו מקבוצות קטנות עזרה להם. "כולנו באנו מקבוצות קטנות ודיברנו על זה שאנחנו צריכים לפרוץ. לכולם היתה את אותה מטרה, ואם במשחק אחד מישהו לא היה טוב אז מישהו אחר היה מחפה עליו. הייתה דרך מסוימת לקבוצה וכולם ידעו מה הם צריכים לעשות". שחקן העבר ופרשן ערוץ הספורט בהווה עמרי אפק דווקא חושב אחרת: "הבעיה הייתה דווקא העובדה שהם שחקנים שפרצו בתוך שנה שנתיים ולא עשו תהליך הדרגתי. עצם היציאה לאירופה היתה שיא מבחינתם, שיא שהם לאו דווקא היו מוכנים אליו, כמו למשל חמד ובן בסט".
כוכבי הפועל שיצאו לאירופה נתקלו גם בקשיים שעובר כל כדורגלן ישראלי שמנסה לצאת אל מעבר לים כמו התמודדות עם עומסים פיזיים וקשיים מנטאליים. לדברי אפק, ההתמודדות עם הקשיים האלה פגעה בסיכויי ההצלחה שלהם: "גם מבחינה מנטאלית וגם מבחינה פיזית היה להם קשה להתמודד ולעמוד בעומסים. היכולת להתמיד ולעמוד בקצב היא קשה וזה גובה ממך מחיר, מה גם שרובם התמודדו עם פציעות לא פשוטות כבר בהתחלה". מה שעוד פגע בכוכבים האדומים הייתה העובדה שבארץ הם נחשבו לכוכבים גדולים ובחו"ל לשחקנים מן השורה שחובת ההוכחה מוטלת עליהם. אפק מסביר שהציפיות משחקן שמגיע לקבוצה בחו"ל שונות לגמרי. "באירופה אתה בא כרכש, צריך להיות כל הזמן דומיננטי ומסתכלים עליך אחרת. אין מי שילטף אותך כמו שגוטמן ליטף וטיפח אותם בהפועל, גם אם הם עשו שטות".
נדמה שהגורם העיקרי להצלחה של הכוכבים אז לא היה טמון בסגל אלא דווקא בעמדת המאמן. אלי גוטמן היה זה שלמעשה הציל את הקבוצה מירידה בעונת 07/08 כאשר הגיע אליה והיה זה שהניח את היסודות לקבוצה שלקחה בסופו של דבר את הדאבל והגיע לשלב הבתים בליגה האירופית ובליגת האלופות. מעבר לעבודה המקצועית גוטמן קיבל גם הרבה שקט מההנהלה ומהקהל. בנוסף התקשורת המצוינת עם עוזרו דאז יוסי אבוקסיס הפרתה גם היא את הקבוצה. זהבי מספר על חיבור נדיר עם המאמן: "היה חיבור מצויין עם הצוות המקצועי, כל שחקן ידע מה הדרישות ממנו וחיפה על החברים שלו".
למה בהפועל הנוכחית זה לא עובד?
הבעיה של הפועל הנוכחית מתחילה קודם כל בעמדת המאמן. למרות שהוא ממשיך דרכו הטבעי של גוטמן אבוקסיס מתקשה לייצר את הכדורגל שהצליח לייצר מורו ורבו. אבוקסיס לא זוכה לפופולאריות גדולה בקרב האוהדים וגם לא מצליח גם להדביק את חדר ההלבשה באווירה המצוינת שאפיינה אותו אז. כך לדוגמא במשחק מול הפועל רמת גן בו הפועל איבדה יתרון בין שני שערים הקפטן וואליד באדיר השתולל בחדר ההלבשה והפך שולחן, דבר שבוודאי לא היה קורה בתקופת גוטמן. בנוסף, לאבוקסיס עצמו חסר יד ימינו, כמו שהיה הוא עצמו לגוטמן. אם בתקופת גוטמן חלוקת העבודה והדינאמיקה בניהם הייתה כמעט מושלמת, עם שביט אלימלך זה ממש לא היה המצב. לאחרונה הגיע לעמדת העוזר אסי דומב, אותו אבוקסיס בעצמו הביא ואולי השילוב בין השניים יזכיר במשהו את זה בין המאמן לגוטמן.
האם הקבוצה הנוכחית יכולה לשחזר את ההישגים של הקבוצה ההיא?
לדעת אפק אי אפשר להשוות בין הסגל של קבוצת הדאבל לסגל של הקבוצה הנוכחית: "לקבוצה ההיא הייתה רוטציה בהתקפה ושחקני התקפה משמעותיים, והקבוצה הנוכחית נבנתה טלאי על טלאי". מצד שני גם לא חסרים קווי דמיון. בחלק הקדמי אפילו ניתן לומר שהקבוצה היום לא פחות איכותית מהקבוצה ההיא כאשר את מקומם של שכטר ולאלה ולאחר מכן תמוז וסהר תפסו בן חיים ודמארי המוכשרים לצד טוטו המנוסה. חנן ממן הוא אולי המקביל לערן זהבי וגילי ורמוט מקביל ל... גילי ורמוט? בינתיים ממש לא. בהפועל ההיא היה את שחקן העונה שנתן מספרים מדהימים - 9 שערים ו-13 בישולים. ורמוט החוזר נראה בינתיים כמו הצל של עצמו ובמאזנו עד כה שער אחד בלבד. כרגע אמנם הקשר סובל מפציעה אבל בינתיים הוא רחוק מלהזכיר את השחקן שעזב את הארץ רק לפני עונה וחצי. לדעת זהבי כישרון הוא לא הבעיה של הקבוצה הנוכחית: "עם כישרון לבד לא לוקחים אליפות ולא מנצחים משחקים, צריך לעבוד ולהביא אישיות. אצלנו בקבוצה ההיא היה משהו מעבר לכשרון למרות שהיו כישרונות גדולים כמו גילי ושכטר".
נדמה שמכל הבעיות הבעיה העיקרית בהפועל של העונה היא דווקא חוליית ההגנה. בהפועל ההיא היו את דה סילבה ואניימה, אבל גם את דדי בן דיין שנתן עונה חלומית, עומרי קנדה שהראה לעתים ניצוצות מהכישרון שלו וגם וואליד באדיר שהקרין מנהיגות. אז באדיר עדיין מנהיג את ההגנה, אבל הגיל עושה את שלו ובאדיר כבר ממש לא נראה כמו אותו באדיר ואפילו שחקנים בתוך הקבוצה השמיעו טענות על כך שאבוקסיס ממשיך לתת לו קרדיט למרות החולשה שלו. לדעת אפק חוליית ההגנה הייתה ההבדל המשמעותי בין הקבוצות: "ההגנה של הקבוצה ההיא החזיקה את הקבוצה והשחקנים בה כמו בן דיין ודה סילבה גם נתנו תרומה בהתקפה בניגוד למה שקורה היום". גם עמדות המגינים נחלשו בהרבה והיום חסרים מאוד לקבוצה מגינים איכותיים שגם תומכים בהתקפה.
האם הם אמרו את המילה האחרונה?
כוכבי הדאבל של הפועל אמנם לא מצליחים מחוץ לחודורוב כמו שהצליחו אצל האדומים, אבל צריך עדיין לזכור שמדובר בשחקנים צעירים. שכטר וזהבי רק בני 25 ועדיין נלחמים על מקומם באירופה, ורמוט כבר החל להראות ניצוצות של חזרה לכושר עד הפציעה ואניימה צפוי לנסות שוב למצות את האופציה האירופית בסוף העונה. ויש גם יוצא מן הכלל, ביבראס נאתכו שהפך לעמוד התווך של קאזאן בליגה הרוסית ונחשב לשחקן מאוד מוערך באירופה. לדעת זהבי, הצלחה היא מושג יחסי: "מבחינת הכתבים בישראל להצליח בחו"ל זה להיות כוכב ולכבוש את אירופה. בגלל שהיית כוכב בישראל מצפים ממך להיות כוכב גם בחו"ל. התקשורת עושה את וזה ממש לא נכון, באירופה אתה בסך הכל עוד שחקן וצריך זמן כדי להצליח שם". גם אפק מסכים שכוכבי הדאבל עדיין יכולים להצליח בחו"ל: "זה שהם לא הצליחו במקום אחד לאו דווקא אומר שהם לא יצליחו במקום אחר, לפעמים צריך לתת זמן או לשנות קבוצה. שכטר למשל נלחם על מקומו, ולדעתי אם זהבי יחזור הוא יעשה טעות. לשחקנים האלה יש את הנתונים להצליח באירופה ולפחות אחד מהם יכול להצליח שם כמו נאתכו שנותן מספרים יפים".
ומה לגבי הקבוצה הנוכחית?
צריך לזכור שהמאמן אבוקסיס הונחת לקבוצה לפני שלושה חודשים ולא הוא זה שבנה אותה, ועדיין ניצחון היום מול בית"ר יכול להוביל את האדומים בחזרה למקום הראשון. לדברי אפק בהתחשב בנסיבות בינתיים מדובר בהצלחה: "זאת קבוצה שנבנתה באופן לא מאוזן ועצם העובדה שהיא קוראת תיגר על התואר מהווה הצלחה. במבחן התוצאה היא במקום טוב, למרות שהיא חייבת לשחק יותר טוב". את היכולת וההישגים של הקבוצה ההיא יהיה קשה לשחזר בחודורוב, אבל בינתיים הם יסתפקו אפילו במחצית מההישגים של עונת הדאבל.
