זהו המחזור ה-20 הסתיים והכל מוכן לדבר האמיתי: מכבי תל אביב מול הפועל באר שבע. מקום ראשון נגד מקום שני. קבוצה עם קצב נקודות מטורף, מול אחת שנמצאת בקצב אפילו מטורף יותר. פאולו נגד אלישע, מאור נגד ערן, ברק נגד אליניב. שתי הקבוצות יגיעו אחרי 0:2 (על סכנין ואשדוד בהתאמה) למשחק עונה של ממש. אבל יש בליגה עוד קבוצות, והיו בליגה עוד סיפורים ועוד מצטיינים. אז מי הם?
שוער: קאלה דרשלר (הפועל חיפה)
אחרי 83 דקות בדרבי של חיפה, הוא אמנם נכנע, ואפילו מעט באשמתו, אבל עד אז השוער הוותיק נתן הצגת יחיד. הוא שיחק כמעט לבדו, חבריו לא התקיפו וגם כשניסו כשלו, וקאלה פשוט היה שם שוב ושוב מול 15 איומים של הירוקים.
מגן ימני: איציק עזוז (בני יהודה)
הוא אמנם לא כבש ולא בישל, אבל עזוז שכבר הפך לשחקן ותיק ומנוסה בליגת העל, מקרין המון שקט על הגנת הכתומים. המגן הימני שכבר היה בצמרת, ומכיר קרבות תחתית מקרוב, מביא את כל מה שיש לו ועוזר לאבוקסיס להשיג עוד נקודה ועוד נקודה ולפעמים יותר.
בלם: דקל קינן (מכבי חיפה)
זרקו קוראץ' הוא אחד השמות הלוהטים בליגה, כשמקביל דקל קינן בתקופה יחסית חלשה בקריירה. אבל דרבי זה דרבי, וקינן זה קינן. דקל נתן משחק שקט במיוחד, בלי עבירות טפשיות ובלי טעויות ועצר ללא קושי את החלוץ. הבלם הירוק הגיע לשני מצבים טובים, וכמעט קנה את עולמו.
בלם: וויליאם סוארס (הפועל ב"ש)
מה עוד אפשר להגיד עליו? שיחק לצד הגנה שכללה את בן ביטון, בן תורג'מן ובן אלגרבלי, לא בדיוק השמות הכי מוכרים בליגה, אבל אי אפשר היה להרגיש שחסרים לאלישע לוי 3 שחקני הרכב. סוארס מקרין שקט וגם אתלט אדיר.
מגן שמאלי: יגאל אנטבי (הפועל ת"א)
אין תחליף לנסיון. בגיל 39, אנטבי נראה כמו שחקן מהנוער שרק רוצה להוכיח. הוא היה שם בכל התקפה של הפועל ת"א, רץ, חתך, מסר, פרץ, בעט. הכל מהכל. לשמעון הרוש וליאור לוי יהיה קשה לחזור בקצב הזה ואורי כהן עוד יצטער שהגיע.
קשר: מהראן ראדי (מכבי ת"א)
שעה לפני המשחק הוא עוד היה אמור לשבת על הספסל בנתניה ולראות את האקסית והנוכחית שלו רבות. ואז קרלוס גרסיה נפצע, וראדי נכנס להרכב בצורה המושלמת: שני בישולים, אחד בימין ואחד בשמאל, שליטה אבסולוטית במרכז השדה ועוד ניצחון צהוב.
קשר: גידי קניוק (מכבי פ"ת)
בדקה ה-30 זה היה 0:2 לקרית שמונה, והילד הצעיר עוד היה על הספסל. 12 דקות לאחר מכן, זה כבר היה 2:2 כשקניוק כובש את השני ומחזיר את המלאבסים למשחק. לוזון ורפואה חייבים לתת לו יותר דקות.
קיצוני: בסארט עבדורחימי (הפועל ת"א)
כבר מתחיל להיות מצחיק לציין אותו בכל שבוע מחדש, אבל אין ברירה. הקרואטי הצעיר נכנס לחיינו בסערה ולא מתכוון לעצור, כנראה. בכל שבוע הוא כובש או מבשל, וההשפעה שלו על הפועל פשוט אדירה.
קיצוני: אמיר עגייב (בני יהודה)
כמה שהילד הזה מוכשר. עגייב פורח מאז שיוסי אבוקסיס הגיע והשבוע הוא כבש בדקה ה-89, זאת שבה בני יהודה אמורה לספוג על פי כל ספרי החוקים. משגע את ההגנות, מוסיף קצב ומהירות למשחק ויודע לכבוש ולבשל.
חלוץ: דוד מנגה (עירוני ק"ש)
כמה מתסכל להיות חלוץ, לכבוש צמד במשחק חוץ ולא לנצח? במיוחד שהשער השני שלך נכבש בתוספת הזמן. מנגה לא נבהל מעזיבת בדש ופירק לבדו את ההגנה של מכבי פ"ת פעם אחר פעם.
חלוץ: אלון תורג'מן (מכבי חיפה)
להוריד את הכובע בפניו. עובד על כל המגרש, קץ ומשקיע ובמחזורים האחרונים גם כובש כמעט כל שבוע. אחרי שהחטיא פנדל באמצע השבוע מול רעננה בגביע, החזיר לאוהדים עם 0:1 יקר בדרבי. וגם: היחיד שהכניע את קאלה.
מאמן: יוסי אבוקסיס (בני יהודה)
מפה לשם, בני יהודה רק 3 נקודות מהישארות בליגה ועם קצב צבירת הנקודות הנוכחי היא תגיע די מהר לחוף מבטחים. אבוקסיס עשה רכש משמעותי בינואר, אך מול רעננה נאלץ לשחק עם אביעד בורלא וסתיו פיניש במרכז השדה. למרות זאת, ניצח במשחק חוץ לא פשוט.
