גם שבוע אחרי ההתפטרות מהקבוצה שחשב שיעביר בה כמה שנים, גיא עזורי לא מבואס. להפך, אם יש משהו בימים האחרונים שעזורי נהנה ממנו ולא כל כך זכה להכיר קרוב לשש שנים זה ניקוי ראש. "אני יושב בבית ונהנה מהמשפחה, מה שלא היה לי חמש וחצי שנים. היום בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים אני יכול להיות עם המשפחה ולתת לילדים מה שכל כך רציתי. כמו שאתה לא יודע בתור מאמן כמה זמן תישאר בתפקיד, אותו דבר גם להיפך. אז צריך לנצל את זה", ככה עזורי.
שקט הוא מה שעזורי חווה עכשיו, במסגרת הצונאמי של חילופי המאמנים בכדורגל הישראלי. הוא בסך הכל עוד פרט בסטטיסטיקה של 2008, שמבהירה משהו על מעמד המאמן בכדורגל הישראלי: הוא המאמן הראשי השישי שמסיים העונה את תפקידו בליגת העל, כשהליגה עוד לא הגיעה למחצית הדרך. לא שאפשר היה לחשוד שזה ייגמר אחרת: מאז עזב גיא לוזון את אימון מכבי פ"ת לפני שנה וחצי, אימנו שם שישה מאמנים. עזורי דווקא החזיק יפה. ארבעה חודשים.
הוא הגיע אחרי שנתיים עם הנוער של בית"ר שכללו אליפות היסטורית שהשתדרגה בעונה השנייה לדאבל. "אני מרשה לעצמי להגיד משהו קיצוני", הוא אומר, "אני לוקח את עצמי בעוד עשרים שנה קדימה, גם אם אני אקח אליפויות וגביעים בבוגרים, השנתיים עם הנוער של בית"ר יישארו ההישג הספורטיבי הכי גדול שלי. זה לא רק התארים כמו העובדה שבשנתיים האלה יצרנו 13 שחקנים שמשחקים היום בכמה קבוצות בליגת העל. אין סיפוק גדול מזה. אתה לוקח חומר גלם ומייצר תוך שנה תוצרת. עם שחקנים בוגרים מרווח ההשפעה שלך יותר קצר. אנשים לא מבינים מה זה להשיג תואר בנוער של בית"ר. זה לא מועדון כמו מכבי תל אביב או חיפה שמקודד כל השנים להשקיע בנוער. בבית"ר תמיד סומנתי כמאמן בבוגרים ובקיץ אמרו לי שם שכדאי לי להישאר במועדון, אבל בתוך תוכי הרגשתי שזה הזמן ללכת ולייצר גירוי חדש".
ואז הגיעה ההצעה ממכבי פ"ת ואיתה נוצר החיבור עם הלוזונים, זה שנגמר בהתפטרות בשבוע שעבר. "פתח תקווה היתה אחת התחנות החשובות בחיים שלי. למדתי הרבה בכל מה שקשור להתמודדות. לפעמים לא פחות חשוב לדעת מה לא לעשות ממה לעשות. למידה משגיאות טובה יותר מלמידה מדברים טובים".
אברם אמר להרים ידיים
הרבה שנים לקח לעזורי להפוך למאמן ראשי בקבוצת בוגרים. האם ההבשלה האיטית של עזורי היא תולדה של חוסר ביטחון ביכולות שלו להיות מאמן? "ממש לא, זה לא קשור. בסך הכל עבדתי עם שני מאמנים בקריירה שלי: חמש שנים עם אברם, וחמש עם אוחנה. אני טיפוס שנקשר לאנשים ולשניהם נקשרתי מאוד. שניהם נתנו לי גם הרבה חופש. התפקיד שלי אצל שניהם היה מאוד משמעותי, הרגשתי המון סיפוק ולא סתם איש בצוות. במשך השנים היו לי לא מעט הצעות. כבר לפני 12 שנה הלוזונים רצו אותי מאמן אצלם ואברם אמר לי לך על זה, אבל אני לא הרגשתי בשל עדיין. הרגשתי כל השנים שאני עושה הרבה, הרגשתי שייך, וזה גרם לי לא להסתכל לצדדים יותר מדי. עד שיום אחד אוחנה קם והלך מבית"ר ואני קיבלתי את הקבוצה בלי תכנון בכלל. הכל קרה בצורה מקרית. אם זה לא היה קורה, אולי עדיין הייתי עובד עם אלי".
* רצית בכלל לאמן?
"כן, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. הייתי שקוע בלהיות חלק חשוב במערכת. היום אני כבר באמת מרגיש סופר מוכן. אני אולי שנה ראשונה מאמן ראשי בליגת העל, אבל מרגיש כמו אחרי 15. זה היתרון של כל השנים שעברתי".
מצד שני, ודווקא בגלל כל זה, לך תבין מה אחד עם רקורד כמו שלו ועם תפיסת אימון כמו שלו, מחפש אצל הלוזונים. הלוזונים באמת בנו סיפור יפה במכבי פתח תקווה, אבל דומה שיופי הסיפור של הקבוצה הזאת והעומדים בראשה מעיד יותר מכל על כיעור הכדורגל שלנו. את העיסה של הלוזונים, מכבי פתח תקווה, החמולה וההתאחדות לכדורגל, גם אם הפרשיות האחרונות הן לא יותר מעלילה, אפשר לסכם במילה אחת: אורווה. ולתוך האורווה הזאת בחר עזורי להיכנס בעונת הבכורה שלו כמאמן ראשי.
"הרגשתי מיצוי בסוף העונה שעברה בנוער של בית"ר. ההצעה מפתח תקווה הגיעה כבר באמצע העונה שעברה, אבל הרגשתי שאני לא יכול לעזוב באמצע ושזה יהיה דבר נוראי גם כלפי השחקנים. הבחירה בפתח תקווה היתה מצוינת למרות שהתפטרתי, כי היה לי חשוב לעבור דבר לא קל ולהתמודד איתו. מקצוע של מאמן הוא מקצוע של לעבור ייסורים, מזוכיסט עם מעט רגעים יפים".
* טוב, לא באת כדי להתפטר אחרי חצי עונה.
"החשיבה שלי כשהגעתי לקבוצה היתה לכמה שנים ביחד. גם בדיעבד אני אומר שזה היה מהלך מצוין. אני מרגיש היום מאמן טוב יותר. בחרתי בפתח תקווה גם בגלל הסיטואציה שהקבוצה היתה בה: הם היו על הקרשים וניצלו מירידה בשנייה האחרונה, עם שחקנים לחוצים וחסרי בטחון. באתי לקבוצה שבוע לפני תחילת הליגה ואחרי הפסדים בגביע הטוטו, כשהם במצב מנטלי רע מאוד. המטרה שלי היתה להחזיר אותם למקום של בטחון ואמונה וכדורגל טוב, ולשנות את מה שהיה. במובן הזה זה היה ניסיון מוצלח. לא הייתי עוזב את הקבוצה אם היינו בתחתית, אלא דווקא כי הרגשתי שהם במצב מצוין בליגה ויכולים להגיע רחוק".
* נשמע כמו סיבות הפוכות לעזוב בגללן.
"עזבתי כי מי שמכיר אותי יודע שאני הולך לפי קו מחשבה מסוים ואני מאמין שכדי להצליח לא צריך לסטות מהדרך הזאת. לא עזבתי כי לא ניצחנו שמונה משחקים רצוף, בניגוד למה שאנשים אולי חושבים. ברגע שראיתי שלא אוכל לעבוד לפי הקו שלי, העדפתי לוותר. אין לי שום טענה ללוזונים. הם היו הגונים איתי. פשוט לא חשבנו על אותו גל, למרות שהמחשבה היתה שנעבוד הרבה שנים יחד".
* אלה לא דברים שיכולת לראות מבחוץ? ככה פתאום גילית את הלוזונים?
"זה לא קרה פתאום. זה התפתח אצלי כמה שבועות. אני חשבתי לעשות שינויים פרסונליים בקבוצה, יש בקבוצה שחקנים שנמצאים שם הרבה מאד שנים לצד שחקנים צעירים, והרגשתי שהגיע הזמן לשינוי. זאת הסיבה העיקרית להליכה שלי. התוכנית שלי ושלהם לא היתה אותה התוכנית. תראה, אני ידעתי שזה מועדון לא קל ולא פשוט. הלוזונים הם אנשים מאד אובססיביים לקבוצה, ויש בזה גם דברים חיוביים. התשוקה והאהבה שלהם לקבוצה לא דומה לכלום. תשוקה זה הדבר הכי חשוב בעייני בספורט, אבל לפעמים כשאתה אוהב כל כך, זה מזיק. האהבה שלהם גורמת להם לעשות דברים לא נכון, כמו להגיב לא נכון או להגיד דברים שהם אחר כך מתחרטים עליהם. הם מודעים לזה".
* אז תחזור לאמן נוער?
"אני לא רואה את עצמי חוזר לאמן נוער. אולי בגיל שישים. בסופו של דבר האתגר מבחינתי בבוגרים יותר גדול כיום. על התחנה הבאה אני עדיין לא חושב, יכול להיות באמת שהייתי צריך את הטיים-אאוט הזה. עכשיו אני צריך לסיים ביוני את קורס הפרו של ההתאחדות ואני רוצה לצאת להשתלמות במעדון בחו"ל. דווקא לא במועדונים עם שם גדול, אלא כאלה שהתפתחו יפה מלמטה, כמו הופנהיים".
