1. סוגה עילית. אם יש משהו שרן בן שמעון מנסה להנחיל לקבוצות שלו זה מתודיקה של כדורגל מסודר, כזה שלא נשען על הברקות. אליבא דבן שמעון, הכשרון צריך לבוא לידי ביטוי מתוך המערך. אלא שהשבלוניות של מכבי תל אביב כל כך זועקת לשמיים שלקרית שמונה לא באמת צריכה להיות בעיה לעצור אותה, אם רק תהיה מספיק מרוכזת.
לצפות במכבי העונה זה בערך כמו לראות סרט אמנותי – שעמום בלתי נגמר שמלווה בתהייה הבלתי פוסקת מדוע הבמאי לא עושה כבר משהו שיגרום לנו להבין מה הוא רוצה.
בחיפה הגיעה התערבות שמיימית בדמות הגשם ,וגרמה לבלאגן שהביא לשני שערים צהובים. כשמכבי הייתה צריכה ליזום מתוך המערך במטרה להשוות, היא נעלמה מהמגרש וחיפה הייתה קרובה הרבה יותר להגדיל את התוצאה.
אלא שהבעיות של בן שמעון לא נגמרות בפן המקצועי. הדבר שצריך, יותר מכל, להדליק נורה אדומה אצל רב"ש היא העובדה כי אף שחקן לא התייצב לימינו, או אפילו רמז לתקשורת בעדינות שגם ל-11 שעולים לשחק יש אחריות. אפילו בנבחרת צרפת של דומנק שחקנים יוצאים להגנתו של המאמן, וזה לא עניין קל. בהנחה שלא ירד גשם בבלומפילד, אל תתפלאו אם המשחק מול קרית שמונה יהיה האחרון של בן שמעון במכבי. פה זה לא סקורסזה.
2. קומדיה רומנטית. מכבי חיפה משחקת, לראשונה מאז 1992, עם שלושה זרים בלבד. אזלת היד של הצוות המקצועי במציאת חיזוק ראוי נוסף לסגל הדליל יחסית של הירוקים הלכה לאיבוד בין התוצאות הטובות עד כה, ואפילו העובדה כי רוב הספסל של הירוקים מורכב עד כה משחקנים שעלו מהנוער (גולסה, גדיר) או כאלה שחזרו מפציעה ומחכים להזדמנות (משומר, גפני) עבדה עד כה לטובתו של אלישע לוי.
אלא שכמו תמיד כשהכל ורוד, צריך לבוא הפנצ'ר שמסבך את העלילה ומזכיר את הבעיות שהתעלמנו מהן בדרך. והוא בדרך כלל מגיע במקום הכי בלתי צפוי, רגע אחרי שהאידיליה בשיאה - משהו כמו משחק חוץ מול הכח עמידר ר"ג אחרי ניצחון על מכבי תל אביב.
דוקא הניצחון המרשים על מכבי נתניה בגביע הטוטו עשוי לגרום לאלישע להתעמת עם בעיה שהייתה נחלתם של כל מאמני הירוקים בשנים האחרונות – האגו. הצמד של ארבייטמן, היכולת הטובה של גדיר והדיבורים של המאמן על חיזוק החלק הקדמי בינואר עשויים לגרום לבקיעים באידיליה ששוררת עד כה בין המאמן הסימפטי לשחקניו. הפי הנד? לא בטוח
3. פנטזיה. במקום הכי רחוק מליגת העל שלנו מונה השבוע דייגו ארמנדו מראדונה, אגדה שהייתה באמת, למאמן נבחרת ארגנטינה ומעכשיו משחקיה של האלביסלטה הן בבחינת must see.
במגרש הכי שכונתי בישראל יעלה השבוע לותר מתיאוס עם מכבי נתניה לעוד משחק בליגת העל, הפעם מול בני יהודה של גיא לוזון, וכמו שהקבוצה מעיר היהלומים נראית כרגע, עדיף לראות כל דבר אחר מלבד עוד אחד מהמשחקים שלה.
כשמתיאוס הגיע לנתניה הוא פיזר הבטחות על כדורגל אחר משל קודמו בתפקיד, ראובן עטר, הבטחות שעד כה אין להן כיסוי. אם נתניה חושבת ברצינות על מאבק אליפות היא חייבת לייצר כבר מול החבורה השברירית של גיא לוזון רגעים של כדורגל יצירתי. להושיב את איתי שכטר על הספסל זו לא בדיוק הדרך.
4. סרט סטודנטים. במשחק בין מכבי פתח תקוה המפתיעה למ.ס אשדוד המאכזבת מעניין בערך 932 אנשים במדינה אבל דווקא בגלל היותו כזה הוא בעל פוטנציאל להיות הפורה ביותר במחזור השמיני.
הקבוצה של יוסי מזרחי היא לא בכדי היחידה בליגת העל שלא סיימה אף משחק בתיקו, מה שאומר שבכל משחקיה גם הובקעו שערים. הקבוצה של גיא עזורי מנגד משחקת כדורגל מודרני ומחוכם. נכון, כל זה לא אומר שתראו את המשחק, בכל זאת, ההפקה דלה.